שוק אגרות החוב של מדינות אפריקה נמצא בשיא של ביקוש. איך זה יתכן כשאלו מדינות מתפתחות שברבות מהן היציבות השלטונית והכלכלית נמוכה? ועם זאת השבוע ינפיקו מספר מדינות אפריקאיות אג"ח בשוק ההון העולמי, והביקוש עולה על גדותיו. מספר גדול של משקיעים מוסדיים ופרטיים ממדינות המערב מזנקים על ההזדמנות לרכוש חוב ממדינות אפריקאיות בריבית גבוהה יחסית, וזאת למרות שאין ערבון לכך שמדינות אלו יצליחו לעמוד בהחזר. כך, למשל, החוב ל-30 שנה אותו מנפיקה ממשלת קניה נמכר בריבית של 8.25%-, ריבית גבוהה וריווחית בעבור המלווים.

למרות הדימוי לפיו מדינות המערב מסייעות למדינות אפריקה הנחשלות, למעשה מתקיימת תנועת הון הזורמת מאפריקה אל עבר המדינות העשירות. המרוויחים הם, כמובן, המוסדות הפיננסיים שמחזיקים באותו החוב, וגובים את הריביות ממנו.

שוק החוב האפריקאי

בשנת 2017 חל זינוק של כ-50% בביקוש לאג"ח ממשלתית של מדינות מתפתחות. אנליסטים של שוק האג"ח הבינלאומי מעריכים כי ביקוש זה מקורו בפער שבין הריבית אותה ניתן לגבות על אג"ח של מדינות מתפתחות לאלו של מדינות מפותחות וכן בצפי להעלאת הריבית במערב בשנה הקרובה. לעומת החזר של 2.5% על אג"ח אמריקאי, או 0.9% במדינות אירופה, ניתן לקבל החזר ממוצע של 10.9% על הלוואה למדינות מתפתחות. כך, הלוואה למדינות המתפתחות היא אפיק השקעה מסוכן מעט יותר, אבל רווחי. זה בעצם מה שאיפשר למדינות המתפתחות לגייס כ-75 מיליארד דולר בשנת 2017.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

כידוע, כל מדינה מנפיקה אגרות חוב (אג"ח) כדי לממן את הוצאותיה. הנפקת אג"ח היא למעשה נטילת הלוואה, עליה יש לשלם ריבית ולהחזיר במועד מוסכם מראש. המלווה (רוכש האג"ח) רשאי למכור את החוב בשוק, במידה והוא מעוניין בכך.

דבר זה מאפשר לאותן המדינות לממן השקעה ובמקרים רבים לעמוד בהחזרי החובות הקיימים. עם זאת, ישנם כלכלנים אשר מזהירים מפני חידוש משברי החוב של מדינות אפריקה, בעקבות העלייה בגיוס ההון. אותם הכלכלנים מזהירים כי את היציבות היחסית ברבות מכלכלות אפריקה ניתן לזקוף לזכות הביקוש הגבוה לחומרי גלם מסין. לטענתם, במידה ותתקיים האטה בצמיחה בסין, מדינות רבות באפריקה עלולות לסבול מירידה דרסטית בהכנסות, ובהתאם מחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויותיהן.

המערב הנאור וההומני עוזר לרעבים באפריקה?

נהוג לחשוב שמדינות המערב הן אלו אשר מסייעות למדינות אפריקה הנחשלות על ידי העברה של מיליארדי דולרים בשנה בסיוע הומניטרי והשקעה. כך, מספרים במדינות המערב, אחרי שנים בהן האימפריות האירופיות גזלו את רכושם של בני אפריקה, כיום עושים האירופים כל שביכולתם לסייע. אכן, מדינות המערב העבירו בשנת 2012 (השנה האחרונה לגביה קיימים נתונים) יותר מ-1.3 טריליון דולר למדינות מתפתחות בסיועי ממשלתי, השקעות פרטיות ועוד.

עם זאת, מה שנוטים לשכוח לציין הוא כי בכל שנה אזרחי מדינות אלו נאלצים לשלם סכומים גדולים של הון לחברות, מוסדות פיננסיים וממשלות המערב. סכומים אלו עולים בהרבה על גודל ההשקעה המערבית בהם. לצורך הדוגמא, בשנת 2012 "עברו" מהכלכלות המתפתחות למערב כ-3.3 טריליון דולר, כ-2 טריליון יותר מסך ההשקעה המערבית בהם.

במילים אחרות, ממדינות המתפתחות יוצא יותר הון למערב מאשר שנכנס אליהן. חלק משמעותי מאותו הסכום "יוצא" מאפריקה בדמות תשלומי חובות וריבית. התשלומים נעשים בדרך כלל לאותן המוסדות הפיננסיים בלונדון וניו יורק אשר מלווים את ההון לאותן המדינות. היות ורמת הסיכון אותה נוטלות המלוות היא גבוהה יחסית, הם גובים עליו מחיר גבוה. הריביות בהן נוטות לקבל מדינות אפריקה את אותן ההלוואות גבוהות בהרבה מאלו הניתנות למדיניות מערביות. לצורך ההשוואה, קניה, אשר הנפיקה בימים האחרונים אג"ח ל-10 שנים נאלצה לשלם עליו מעל לפי שתיים מחיר הריבית אותה נדרשת לשלם מדינת ישראל. מאז שנות ה-80 שילמו אותן המדינות כ-4.2 מיליארד דולר בתשלומי ריבית בלבד. תשלומים אלו מבטאים רווחים של המוסדות הפיננסיים המלווים.

דבר זה הוביל מדינות רבות באפריקה למשברי חוב חוזרים מאז שנות ה-80. לעיתים קרובות, הכנסותיהן של אותן המדינות אינן מספיקות כדי לעמוד בתשלום הריביות הגבוהות אותן הן נאלצות לשלם למלווים המערביים. רבות ממדינות אלו הן יצאניות של חומרי גלם, דבר המציב אותם בסכנה. כאשר הביקוש לאותו חומר הגלם מצטמצם, הכנסותיה של אותה המדינה יורדת באופן משמעותי. במצב זה מתקשות אותן המדינות לעמוד בהחזר חובותיהן ונאלצות לגלגל אותו, כלומר ללוות הון נוסף כדי לעמוד בהתחייבויות קיימות. כאשר אותה המדינה לא מצליחה לעמוד יותר בהחזרי החובות, היא נקלעת למשבר.

רבים באפריקה מבקרים בעניין זה דווקא את קרן המטבע, הגוף הבינלאומי שאמור לסייע למדינות אשר נקלעות למשברי חוב. בקרן אמנם מנהלים מספר גדול של חבילות סיוע למדינות אפריקאיות, שדרכן אותן המדינות מחזירות את התחייבויותיהן, אך סיוע זה מגיע עם מחיר – הפרטה וצמצום תקציבי. לכל אורך היסטוריית משברי החוב של מדינות אפריקה דרשה הקרן כתנאי לסיוע פיננסי יישום מדיניות כלכלית מצמצמת והפרטה רחבה של השירותים הציבוריים. הכלכלן האמריקאי ג'פרי סאקס אמר על הקרן פעם כי היא דורשת "הידוק חגורות למי שלא יכול להרשות לעצמו חגורה".

כך למשל כפי שהתרחש בקניה בחודש שעבר. בעקבות מחלוקת בין ממשלת קניה לבין הקרן בנוגע להוצאות ממשלתיות, הקפיאה הקרן חבילת סיוע בסך 1.5 מיליארד דולר, לה נזקקה ממשלת קניה. כתנאי להמשך הסיוע דרשה הקרן ממשלת קניה קיצוץ של הגרעון הלאומי בחצי עד לשנת 2021. ביום חמישי הודיע שר האוצר הקנייתי, הנרי רויטש, כי יקבל את דרישותיה של הקרן.

קרנות כרישיות

כך, למעשה, הופכות מדינות אפריקה לתלויות בחסדיה של קרן המטבע הבינלאומי לצורך עמידה בהתחייבויותיהן. מפעם לפעם מתרחש משבר חוב במספר גדול של מדינות אפריקאיות, כתוצאה מזעזוע שמוביל לירידה בהכנסות אותן המדינות. מקרים אלו התרחשו לאחרונה בשנת 2005 ובשנת 1996, אז נדרשו מדינות אפריקה לשמיטת חוב של כ-55 מיליארד דולר. במקרים אלו נוטים בעלי החוב, שהם בדרך כלל בנקים גדולים מניו יורק ולונדון, להיפטר מהחוב על ידי מכירתו בזול.

פעמים רבות, מי שרוכש את אותו החוב הם גופים הנקראים "קרנות כרישיות". גופים אלו הם קרנות גידור אשר מתמחות ברכישת חובות של גופים ומדינות אשר אינם עומדים בהתחייבויותיהם. משקיעים אלו מנצלים את המחיר הזול של אותו החוב, ומתעקשים להחזיק בו בכל מחיר. במילים אחרות, הם אינם מעוניינים להגיע לכל פשרה עם הלווים, אלא רוכשים את החוב במטרה להתעקש על החזר מלא. בדרך כלל הדבר גורר מאבק משפטי ממושך, בו נאלצת הלווה להיכנע לאותם המשקיעים, ובמקרים מסוימים מגיעים הרווחים מאסטרטגיה זו לכ-2000%.

התהליכים שתוארו עד כה מהווים כסות חדשה להיסטוריה ארוכה של שליטה כלכלית-מדינית של המערב באפריקה. אולי זה יכול להסביר במעט מדוע כל כך הרבה אנשים עושים כל שביכולתם כדי לברוח מהיבשת השחורה.