מילים רבות כבר נכתבו בשעות האחרונות בעניין פרשת פוזננסקי-כץ ועו"ד שחם שביט, מהודעתן של הנשיאה חיות והשרה שקד על הגשת תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים, ועד להודעתם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה על פתיחת חקירה משמעתית, ואף הודעתו של השר ארדן, כי העניין ראוי לחקירה פלילית.

אכן, בתחושה של טירוף המערכות שנוצרה עקב אירועי השבועות האחרונות, דומה כי נכון וראוי לעשות סדר בשטף המילים, הרעיונות, הביקורות והעשייה בכל הנוגע לביקורת על אכיפת החוק.

בפרשות של השבועות האחרונים מעורבות מערכות שונות של הממשל במדינת ישראל, מראש הממשלה ובכירים ברשות המבצעת, ולרבות יועצי תקשורת בכירים, ולמרבה הצער – גם מי שאמון על אכיפת החוק, פרקליט ושופטת.

בתוך טירוף המערכות הזה נוצרת התחושה, כי לסדום (או שושן הבירה) דמינו, וכי אין דין ואין דיין. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי זו הפעם הראשונה (ויש לקוות שגם האחרונה) בהיסטוריה של מדינת ישראל, בה מתרחשת פרשה כה חמורה.

פרודת הנזיקין מעניקה לשופטים בישראל מתביעה אזרחית בגין עוולה שעשה שופט או כל  בעל תפקיד שיפוטי, המבצע פעולת שיפוט. חוק העונשין גם מעניק לשופטים חסינות מתביעה פלילית פלילית בגין מעשים שעשו במילוי תפקידם השיפוטי. עם זאת, מגמת הפסיקה (בארץ ובעולם) היא לצמצם את החסינות, ולהימנע מהחלתה על מעשים שנעשו בזדון או בכוונת תרמית. מספר הפעמים שבהם שופט בישראל נאשם בעבירה פלילית, ונשפט עליה, אינו מגיע לאצבעות יד אחת והוא מתייחס לאירועים ותיקים יחסית, שהאחרון שבהם הוכרע לפני כעשרים שנה.

בנוסף למערכות אלה, קיימת מערכת משמעתית מיוחדת לשופטים, בית הדין למשמעת (שהקמתו נקבעה בחוק יסוד השפיטה). בית דין זה מוקם אד-הוק לעניין מסוים, ומכהנים בו שלושה עד חמישה שופטים מכהנים, הממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון. כמו כן, קיימת ועדת האתיקה של השופטים, המורכבת גם היא משופטים.

ההבדל בין בית הדין המשמעתי לבין ועדת האתיקה הוא רב – בעוד ועדת האתיקה בוחנת טענות במישור האתי המועלות על ידי שופטים (לרוב – טרם מעשה) וכמעין הכוונה לפעולה נכונה, פועל בית הדין המשמעתי לאחר מעשה והוא בעל סמכות להעביר שופט מתפקידו.

בין שני גופים אלה, עומדת נציבות תלונות הציבור על שופטים, שגם היא הוקמה מכוח חוק, ותפקידה לברר תלונות אתיות ומשמעתיות על שופטים. המוסד של נציב תלונות הציבור דומה לבית הדין המשמעתי בהיבטים מסוימים, והוא פתוח לתלונות של כל אדם מהציבור הרואה עצמו נפגע ממעשה או מחדל של שופט. נציב התלונות הוא לא שופט מכהן, הוא לא חלק מהמערכת, וזה אחד ההבדלים בינו לבין בית הדין המשמעתי ו/או ועדת האתיקה. סמכויותיה של הנציבות, כמו אלה של ועדת האתיקה, "רכות" יותר, היא מוסמכת להמליץ אך אין לה סמכות אופרטיבית בכל הנוגע להעברת שופט מתפקידו.

העברת שופט מתפקידו יכולה להיעשות רק על ידי בית הדין למשמעת ו/או על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כל אחד מהגופים האלה בהחלט יכול לקבל המלצה בעניין מנציב תלונות הציבור אך הם הסמכות האחרונה בנושא זה.

חשוב לציין שנציב תלונות הציבור על שופטים הוא מוסד ייחודי לישראל. בעולם המערבי קיימות מערכות אחרות לביקורת על התנהגות והתנהלות שופטים, אך המוסד של נציב תלונות (אומבודסמן) ייחודי לשופטים הוא פטנט ישראלי.

בנוסף למערכות הפורמאליות האלה, קיימת גם מערכת מינהלית, בלתי פורמאלית אך חשובה ביותר לביקורת על שופטים, ובכלל זה: נשיא בית המשפט בו מכהן השופט (המופקד על ההתנהלות היומיומית של המערכת שהוא עומד בראשה); נשיא בית המשפט העליון העומד בראש כל המערכת; וכמובן הנהלת בתי המשפט. בנוסף, השופט כמובן נתון לביקורת עניינית (שיפוטית), לא משמעתית, על ידי היררכיה של סמכויות ערעור ולרבות – לעיתים – ההליך המיוחד של "פסלות שופט".

ולבסוף, קיימת כמובן הרשות הרביעית, העיתונות, שמבקרת את פעולות השופט במגרש המיוחד לה – ביקורת עיתונאית במסגרת זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי.

קשה להגיד, אם כן, שהשופטים בישראל לא חשופים לביקורת. הם חשופים למערכת מורכבת, מרובת זרועות וחשובה, של ביקורת על התנהלותם בחדר הדיונים ומחוצה לו. החסינות מוענקת להם כדי לאפשר את העצמאות השיפוטית (שהיא בעלת חשיבות רבה ביותר על מנת לשמור על המערכת ועל הנורמה הבסיסית – שעל השופט אין מרות זולת מרותו של הדין), ואולם מקום בו שופט סרח, ופעל בניגוד לעקרונות היסוד של השפיטה – ובהם העצמאות השיפוטית עצמה – ברור כי ראוי לבחון את מעשיו ומחדליו לחומרה.

יש לברך את המערכות השונות שעמדו על המשמר, ולא אפשרו לעננת החשדות לרחף מעל לראשה של שופטת בישראל, ולו יום אחד, ללא בירור. יש לברך על כך כי מי שנקשרו בשמם חשדות כה חמורים, השעו עצמם מתפקידם. יש לקוות כי מערכות הבירור והביקורת יבחנו את הנושא במהירות הנדרשת, ויגיעו להמלצות ולמסקנות הנכונות. להן המלאכה לעשות.


עורכת דין ד"ר מורן סבוראי היא שותפה במשרד עוה"ד בשה זבידה סבוראי. לשעבר ממונה על מחקר ופיתוח בנציבות תלונות הציבור על שופטים – כעוזרת של הנציבה הראשונה, כב' השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן