הצעת חוק של ח"כ רויטל סוויד (המחנה הציוני) המאפשרת לבית המשפט לחייב "הבטחת קשר" ובעקבות כך לתת סעדים שונים, ביניהם הוצאת ילד מביתו, תעלה מחר (ד') להצבעה במליאה בקריאה טרומית. כחלק מהצעת החוק, במידה ונמצא כי נמנעת הזכות לקשר בין ילד לאחד מהוריו, רשאי בית המשפט בין היתר, להוציא ילד מביתו, להטיל קנס על ההורה הנתבע ולחייב את ההורים בתכנית טיפולית.

בדברי ההסבר לחוק נכתב כי אחת מהזכויות הטבעיות של כל ילד היא לקשר תקין עם הוריו וכי ישנם מקרים בהם זכות זו נפגעת, בעיקר בתהליכי פרידה וגירושים המביאים "לא אחת לכך שהילד מסרב ליצירת קשר עם אחד ההורים. סירוב זה לעיתים נוצר מעצמו, ולעתים נוצר כתוצאה מהתנהגות אחד ההורים. מלבד הפגיעה בזכות הבסיסית של הילד, מצב דברים זה מסב נזק חמור להתפתחותו הרגשית התקינה של הילד". על בסיס זה מוצע "לקבוע הליך ייעודי וסדרי דין מקוצרים וייחודיים לטיפול בתופעה. בכך יתאפשר טיפול אפקטיבי במערכת היחסים בין ההורה לילדו, שתלווה על ידי גורמים טיפוליים ובפיקוח בית המשפט. סדרי דין מקוצרים אלו נקבעו בדומה לחוק אמנת האג. יצירת הליך נפרד והתנייתו בסד זמנים כאמור, מבטיחה את הראיה הרציפה של טובת הילד, הדאגה למימוש זכויותיו והפחתת הזעזוע הנגרם לעיתים לתא המשפחתי עם פירוקו".

ח"כ רוויטל סויד (צילום: מרים אלטשר/ פלאש 90)

במקרה של החלטה על "ניכור הורי" יוכל בית המשפט לפסוק סעדים כגון העברת המשמורת להורה התובע, הכרזה על הקטין כ״קטין נזקק״ בהתאם לחוק הנוער והטלת קנס שלא יעלה על 1,000 שקלים על ההורה בגין כל הפרה של החלטה שיפוטית או של זמני השהות. עוד יוכל בית המשפט לחייב את ההורים והילד בהשתתפות בסדנאות הוריות ממוקדות הנוגעות לסוגיית הקשר ההורי, בטיפול הכולל מינוי מתאם הורי בעל סמכות לקבלת החלטות במצבי מחלוקת, חיוב בערובה להבטחת ציות לתכנית טיפולית ולזמני השהות והשתתפות בתוכנית התערבות ייעודית למצבי קונפליקט גבוה וסירוב לקשר. בנוסף, יוכל בית המשפט לחייב את ההורה המפר בהוצאות הטיפול הפסיכולוגי שמשלם ההורה האחר, בהוצאות משפט ובהוצאות חוות דעת המומחה הייעודי, ולהורות על נקיטת צעדים בהתאם לסמכויות הנתונות לבית המשפט לפי פקודת ביזיון בית משפט ולהטיל צווים לפי חוק ההוצאה לפועל.

ארגוני הנשים מתנגדים להצעת החוק שלטענתן מהווה כלי מסוכן בו עלולים להשתמש אבות גרושים נגד נשותיהם לשעבר. מניסיון שנצבר בעולם, ומהנתונים הקיימים, ישנה סכנה ממשית לחיי נשים וילדיהן, במיוחד כאלה המגיעות מבתים בהם ישנו רקע של אלימות. מרכז רקמן מאוניברסיטת בר-אילן פרסם ניר עמדה המפרט את הסכנות שבחוק. לטענתן "מתן עילת תביעה ייחודית בגין ניתוק קשר כפי שמציעה הצעת החוק, רק תלבה סכסוכים בין הורים ותסלים סכסוכים קיימים, ובעיקר תהפוך לכלי נשק בידי המתדיינים". הבעייתיות המרכזית בחוק על פי ניר העמדה היא שאין אזכור למקרי אלימות בהצעה. "הצעת החוק כלל אינה מזכירה את נושא האלימות ואינה מסייגת סירוב קשר על רקע אלימות בשום צורה. טיפול לא נכון בבעיה כאשר ברקע קיימת אלימות יכול להוביל לפגיעה בילדים. נציין כי כיום יש הכרה במחקר כי גם ילדים שלא חוו אלימות באופן ישיר אלא רק היו עדים לה הם נפגעי עבירה וחווים טראומה קשה".

בנוגע לסעדים הנכללים בהצעת החוק, במרכז רקמן טוענים כי "הצעת החוק מכילה רשימת סעדים שבית המשפט יוכל להעניק להורה התובע בגין ניתוק קשר שחלקם מאוד קיצוניים ומרחקי לכת כמו העברת המשמורת להורה שהילד מנותק ממנו או הכרזת הילד כ"נזקק", דבר המאפשר הוצאתו מחזקת שני הוריו. ציון סעדים אלה בהקשר זה מיותר ומעודד הסלמה של הסכסוך, מעבר לכך שבמקרי אלימות של ההורה המנותק סעדים אלה יכולים להסב נזק ממשי לילדים. ציון הסעדים מיותר היות והחוק כבר היום, במקרים המתאימים, מאפשר סעדים אלו. רשימת הסעדים כלל אינה מכילה התייחסות לכך שטובת הילד ושלומו צריכים להוות שיקול ראשון במעלה במתן הסעד".

ח"כ רויטל סוויד שהגישה את הצעת החוק אמרה ל'דבר ראשון' כי ההצעה אינה קשורה למושג "ניכור הורי" וכי היא עוסקת בהבטחת קשר בין ילד להוריו. סוויד הוסיפה כי מה שעומד במרכז ההצעה הוא טובת הילד, "לא נכנסים בהצעה הזאת לאיך היה הקשר בשנה-שנתיים לפני, רק אם נוצר ניתוק בעקבות סכסוך הבין ההורים. אנחנו רוצים לתת כלים לבית המשפט, מאפשרים דיון מהיר. בתוך ההליך בית המשפט יכול להחליט שהוא לא עושה כלום, שהוא שומע את הילד, ויש את המומחה היעודי שיכול לטפל. המומחים היעודיים יעברו הכשרה, כל מה שמענין אותי זה טובת הילד. הסנקציות פה הן לא הסיפור. החידוש בחוק הזה הוא לקיים הליך עם מומחים יעודיים ולא עובדות סוציאליות שקורסות תחת העומס. הצעת החוק תסייע בהעלאת המודעות אצל השופטים, זה כלי עבורם".

פרופ' דפנה הקר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א מבקרת גם היא את הצעת החוק ורואה בה סכנה גדולה. הקר אמרה ל'דבר ראשון' כי תאוריית ה"ניכור ההורי" שהגה הפסיכולוג האמריקאי ריצ'ארד אלן גרדנר, לפיה יש להרחיק ילד מהורה מנכר, לא נסמכה על אף מחקר. "בתי המשפט בארצות הברית אימצו את זה אבל מבלי שהיה מחקר שאישש את המושג הזה. לאחר שגארדנר התאבד יצאו הרבה מחקרים ביקורתיים על כך שאין פה מחקר, אין פה התייחסות לטובת הילד, יש פה בעיקר הנחות על גבי הנחות. מה שקרה בארה"ב זה שאמהות שהתלוננו על אלימות כלפיהן וכלפי ילדיהן מצד הבעלים סומנו כמנכרות והן פשוט למדו לשתוק. גם כשיש עדויות הן למדו שאם הן מעיזות לדבר יסמנו אותן כמנכרות והיו מקרים שהוציאו מהן את הילדים". הקר הסבירה  כי ניתן למצוא בהצעת החוק "את כל הטעויות שעשו במערכת האמריקאית, כמו לקחת ילד וטיפול אצל מומחים לניכור הורי שזה בכלל דבר שלא קיים. בתוך המלחמה הקשה הזאת פתאום הכנסת ממהרת לצייד בעיקר אבות בעוד כלי מלחמה. זה מסוכן. אם יש תהליך של הורה שמסית ילד נגד ההורה האחר זה עניין של תהליך. אם יש ילד שאומר את זה צריך לברר למה הוא אומר, לפעמים זה ילד כועס ופגוע. במקום לברר פשוט נותנים לזה תווית של ניכור הורי".

פרופ' דפנה הקר (צילום: גל חרמוני/ ויקימדיה)

על הבעייתיות של המושג "ניכור הורי" והסכנות שבחוק שכזה ניתן ללמוד מסיפורה של מוריה. מוריה סבלה מאלימות שהפעיל כלפיה בעלה בזמן שהייתה בהיריון ובעקבות האלימות הגישה בקשה לגירושין. לדבריה, גם בית המשפט וגם שירותי הרווחה בעיר היו מודעים לאלימות והשופטת קבעה כי על האב לעבור טיפול פסיכיאטרי. בנוסף, עבר הזוג גם ניסיונות גישור אך לאחר הלידה המשיכה האלימות ואף החמירה. על אף פנייתה של מוריה לגורמי הרווחה ולרשויות, בית המשפט לא קיבל את טענותיה מכיוון שהתקיימה בין ארבע קירות. בן זוגה טען כי היא זו שגרמה לעצמה את סימני האלימות. לאחר תסקירים ובדיקות התגלה כי בן הזוג סובל מבעיה נפשית. בית המשפט קבע הסדרי ראייה וזאת למרות שבתה של מוריה העידה על אלימות מצד אביה, שמצידו טען כי מדובר בשקרים, וכי טענותיה של בתו לא קבילות בשל גילה הצעיר. בשל התנגדותה של בתו לפגוש אותו, הגיש האב תביעת משמורת מלאה על רקע "ניכור הורי", בטענה שהאם "מסכסכת" בינו ובין בתו. "עשינו בדיקות במכונים שנשלחנו אליהם על ידי בית המשפט וכמובן שהמשמורת נפסקה לטובתי", סיפרה מוריה. "שלחו אותו למעקב פסיכיאטרי והוא המשיך להילחם על משמורת משותפת. אנחנו גרושים כבר כ-10 שנים והוא עדיין תובע אותי. הוא מפר את כל ההנחיות של בית המשפט לקבל טיפול פסיכולוגי, מעקב פסיכיאטרי וכו', ואת הילדה מחייבים ללכת אליו, למרות שהפסיכולוגים בבתי המשפט המליצו שלא יהיו הסדרי ראיה אם הוא לא נמצא בטיפול. אני מקבלת איום על קנסות, איומים על ניכור הורי, איומים שיקחו לי את המשמורת. הוא תובע אותי על חצי מיליון שקלים על ניכור הורי. בגלל האלימות הילדה לא רוצה ללכת אליו, והיא נענשת על זה. הפחיתו את המזונות בחצי כי היא לא רצתה ללכת. מענישים את הקורבן, הורידו את הילדה לחיות בעוני".