מארק יאנוס, עובד סוציאלי מאילינוי, הוא העותר המפורסם במשפט המתנהל בימים אלו בבית המשפט העליון בארה"ב. אלא שמאחוריו, ככה לפחות נטען, עומדים כמה מהאנשים העשירים בארה"ב שתומכים בו באמצעות גופי מחקר ועיצוב דעת קהל שמרנים. יאנוס ותומכיו מקווים באמצעות העתירה לשנות מן כמה ממוסכמות היסוד של עולם העבודה האמריקאי, ולהנחית מכה אנושה לארגוני עובדים בכלל ולעבודה המאורגנת במגזר הציבורי בפרט.

העתירה של יאנוס מכוונת כלפי פדרציית איגודי העובדים במגזר הציבורי (האיגוד נקרא AFSCME, ראשי תיבות של פדרציה אמריקאית לעובדי מדינה, מחוז ועירייה), וכנגד החוק הפדרלי ופסיקות עבר של בית המשפט העליון אשר מאפשרות לאיגודי העובדים לגבות דמי חבר בסיסיים מכל מי שמוגן על ידי הסכם קיבוצי שהושג באמצעות איגוד העובדים, גם אם אותו עובד או עובדת לא הצטרפו לאיגוד בעצמם.

השבוע נשמעו באולם  בית המשפט העליון הטיעונים של הצדדים השונים, והפרשנים בארה"ב עושים שעות נוספות באולפנים ומעל דפי חלק מהעיתונים בניסיון לתהות לאן תלך הפרשה. מאחר והנטייה הפוליטית של השופטים ידועה למדי (חלקם מזוהים כרפובליקנים וחלקם כדמוקרטים, או לפחות הנשיא שמינה אותם לתפקיד מזוהה), ישנה ודאות רבה לגבי ההחלטה של 8 מבין תשעת השופטים: תיקו 4 – 4, מה שיביא לדחיית העתירה. עבור שופט התשיעי – השופט גרוסוץ', מינויו החדש של הנשיא טראמפ – היה זה יומו הראשון על כס השיפוט.

הפרשנים האמריקאים תוהים לגבי המשמעות של העובדה שהשופט גרוסוץ' שאל כ-22 שאלות במהלך הדיון עם הצדדים, ונראה שאין ודאות לגבי ההחלטה הצפויה של בית המשפט.

על דבר אחד יש הסכמה מקיר לקיר – אם תתקבל העתירה הרי שהיכולת לאגד עובדים במגזר הציבורי תספוג מכה קשה. הטענה של העותר יאנוס היא כי עצם העובדה שאיגוד העובדים מאגד עובדים בתוך המגזר הציבורי יש בה אמירה פוליטית לגבי מעשים שהממשלה צריכה לעשות, ולכן היא אסורה. זו טענה בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת.

וזו גם הסיבה שרבים מייחסים משקל רב לכוחות שעומדים מאחורי העובד הסוציאלי מאילינוי – אירגוני מחקר שעל פי הדיווחים בעיתונות האמריקאית נהנים מתמיכה ומימון של כמה מהאנשים העשירים ביותר בארה"ב, ביניהם הטייקונים האחים קוך. החלטה דרמטית של בית המשפט העליון האמריקאי תפגע פגיעה אנושה ביכולתם של אירגוני העובדים לפעול ותאיים על קיומם. אמנם העובדים המאורגנים בארה"ב מהווים פחות מ-10% מכוח העבודה בארה"ב אך עדיין יש מי שירוויח מחיסולם המלא.

לא מפתיע לגלות כי ממשל טראמפ, באמצעות התביעה הכללית, הביע את עמדתו בעד העתירה של יאנוס. במקרה דומה לפני כשנתיים ממשל אובמה הציג את העמדה ההפוכה. כעת ממתינים העובדים בארה"ב לראות כיצד יפעל בית המשפט העליון.

קצת רקע היסטורי, מ-1791 ועד כיום

לטענתו של יאנוס הגבייה של דמי חבר בסיסיים גם ממי שלא בחר להצטרף לאיגוד העובדים אינה עולה בקנה אחד עם התיקון הראשון לחוקה האמריקאית משנת 1791. על פי תיקון זה, שהוא גם הסעיף הראשון לאמנת זכויות האדם המצורפת לחוקה האמריקאית, אסור לקונגרס לחוקק חוקים שיכפו על אדם דת, אמונה או דעה. לעומת טענה זו אומרים איגודי העובדים כי ההצדקה לדמי החבר הבסיסיים הנגבים מהעובדים במקום שבו הושג הסכם קיבוצי עבור העובדים בו היא בשל החובה חוקית לייצג באופן שוויוני את כלל העובדים באותו מקום עבודה.

הבסיס החוקי של העבודה המאורגנת בארה"ב עוגן ב-1935 בחקיקה נרחבת. על פי הבסיס הזה איגודי עובדים רשאים לגבות דמי חבר בסיסיים וחלקיים גם ממי שאינם חברים באיגוד, וזאת על מנת להימנע ממצב שבו נוצר אינטרס לאנשים שלא להיות חברים באיגוד – למה לשלם אם ניתן ליהנות מההגנה של האיגוד גם מבלי לשלם? פסיקה מפורסמת של בית המשפט העליון האמריקאי משנת 1977 אישררה את המצב החוקי הזה, אך גם איפשרה למדינות להתנות התניות שונות על כך.

הנוהג שעוגן במשק האמריקאי, ומקובל גם בישראל אם כי בצורה מעט שונה, הוא כי כל מי שמוגן על ידי ההסכם הקיבוצי נגבה סכום סמלי, ומחברים מלאים נגבה סכום גבוה יותר. על האיגודים מוטלת החובה להשתמש רק בכספי החברים למטרות פוליטיות (כמו תמיכה במועמדים בבחירות שונות, או קמפיינים חברתיים), ובכספים שהם מקבלים ממי שמוגנים על ידי ההסכמים הקיבוציים אותם השיגו אך ורק למטרות אירגוניות.

המאבק כנגד העבודה המאורגנת מתנהל במלוא עוזו בארה"ב. כמו במקומות רבים בעולם שיעור העובדים המאוגדים במשק האמריקאי נמצא בירידה (בנושא הזה לפחות, בשנים האחרונות בישראל יש שינוי מגמה). בעוד שבשנות ה-70' של המאה הקודמת היו כשליש מהעובדים מאורגנים באיגודים, כיום מספר זה עומד על פחות מ-10%.

Why Right to Work is Wrong

Today, the Supreme Court heard the case of Janus v. AFSCME, which could decide the fate of public-sector labor unions in America. Attorneys for the National Right to Work Foundation — backed by a network of conservative donors and big business groups — argue that mandatory union dues are unconstitutional. Baloney. Here's why so-called "Right to Work" laws are bad for American workers.

פורסם על ידי ‏‎Robert Reich‎‏ ב- יום שני, 26 בפברואר 2018

בין יתר האמצעים בהם משתמשים בעלי ההון האמריקאים נמצאים החוקים בעלי השם האורווליאני "הזכות לעבוד" שחוקקו במדינות רבות, ומגבילים את יכולתם של איגודים לפעול. פרשנים מצביעים כי במדינות אלו נמצא גם את עליית השכר הממוצע הקטנה ביותר ביחס לארה"ב ואת תמותת העובדים בתאונות עבודה הרבה ביותר.

העתירה שמנהל העובד הסוציאלי מאילינו נתפשת כחלק מהמערכה של העשירים האמריקאיים כנגד העבודה המאורגנת בארה"ב.