"האיגוד המקצועי באיראן הוא איגוד מקצועי חופשי בסביבה דכאנית", כך מתאר מזיאר גילאניג'אד, נשיא האיגוד המקצועי של עובדי המתכת והמכניקה של איראן UMMI, בראיון לכאמל אוזקן מהאיגוד 'אינדסטריאול'. העובדים האיראנים מתמודדים עם פגיעה מתמשכת בזכויות, אבטלה גבוהה, התעמרות בהתאגדות ואיומים על מנהיגי עובדים – כך מספר גילאניג'אד. "בקפיטליזם הצרות דומות. יחסי עובד מעביד וניצול מתקיימים בכל מקום. אך הסביבה המשתנה של המשטר, המדינה והתרבות מייחדת את איראן."

"מהצד החוקי סעיף 26 של החוקה מעגן את זכותם של ארגוני העובדים, האיגודים המקצועיים והארגונים הפוליטיים להקים ולגייס חברים", מספר גילאניג'אד אך מבהיר כי הקשר בין החוק באיראן ובין המציאות הוא קלוש. "האיגודים המקצועיים באיראן נמצאים תחת לחץ כבד מאוד אם הם מנסים לעסוק בכל פעילויות משמעותיות. וזה לא רק המקרה לגבי UMMI – כל אחינו האיגודים המקצועיים העצמאיים באיראן, כולל שרקת-ואחד (איגוד פועלי האוטובוסים), האפט טאפה סינדיקט (עובדי קני סוכר/סיגריות) והסינדיקט של עובדי הפרויקטים והחוזה (עובדי קבלן קצרי טווח) מתמודדים כולם עם אותם נושאים, ומדי פעם, המנהיגים והפעילים של האיגודים המקצועיים האלה נעצרים ונכלאים."

גילאניג'אד מתאר תנאי פעולה קשים ומאתגרים לאיגודים המקצועיים בארצו – כליאה של מנהיגי איגוד מקצועי, המבצעים את תפקידם כמנהיגי עובדים. לעתים נדרשת התערבות בינלאומית לשחרורם, אך הצרה האמיתית היא שהפעולות האלו של המשטר מקשות על הפעילות האמיתית של הגנה על עובדים. "כשמנהיגי העובדים לא מוגנים ניתן לתאר שגם העובדים עצמם לא", אומר גילאניג'אד.

"בשנת 2009, נערכה התקפה על מפגש של קואופרטיב למוצרי צריכה המנוהל על ידי UMMI, חמישה עשר אנשים נעצרו. לקראת סוף אותה שנה, היינו עדים שוב לכמה מעצרים, ולאחרונה שוב", מתאר גילאניג'אד. "המעצרים האלה מרתיעים עובדים החושבים להיות מעורבים מלקחת צעד אחד קדימה ולהצטרף לאיגוד ולהיות לפעילים. כתוצאה מכך, לעתים קרובות אנו מתקשים בגיוס חברים באופן רשמי."

"אנחנו נמנעים מלהפעיל משרדים או להחזיק חשבונות בנק עבור האיגודים המקצועיים. המשטר אינו מאפשר לנו לקיים מפגשים חוקיים, ולא רואים בנו נציגי עובדים עם לגיטימציה, מה שמונע מהם לשבת למשא ומתן כלשהו איתנו."

פגיעה בתודעה

איגוד מקצועי איננו פועל רק בזירה של מקום העבודה מול המעסיק. יצירת תודעה ציבורית של התאגדות, היא חלק מהמאבק של זכויות עובדים, והאיגוד המקצועי סתירה מוחלטת לקיומו של המשטר באיראן, לכן נלחמים בנו. בלי התודעה הציבורית, התאגדות במקום ספציפי הופכת למאתגרת יותר, כי חסרה דעת קהל אוהדת של רעיון ההתאגדות.

כשהכלים המקומיים מצומצמים, להשפעה בינלאומית יש מקום נרחב יותר. האיגוד המקצועי מסונף לאינדסטריאול, האיגוד הבינלאומי. במעצרם של הנהגת האיגודים שלחו אינדסטריאול מכתב לנשיא רוחני בבקשה לשחרר את מנהיגי העובדים מהכלא. "זוהי סולידריות בינלאומית. זה מחזק את הלב ואת הנחישות שלנו ונותן אמונה לנו ולעובדים שלנו. עכשיו הם מבינים שאחיהם בזירה הבינלאומית לא נטשו אותם ועומדים לצדם."

"יש עובדים בתעשיית הנפט והגז שמקבלים את המשכורות שלהם בפיגור של שישה חודשים. יש הרבה מחאות נגד הפרקטיקה הזו, אם כי לצערי לא נראה שמישהו מתייחס לזה. אנו מתכוונים לפנות לפרלמנט האיראני ולדרוש לחוקק חוק האוסר על הלנת שכר.  אני לא מבין את אלה שאינם משלמים לעובדיהם שכר במשך שישה חודשים, איך הם חיים עם זה? הם לא היו יכולים להמשיך את חייהם אם הם לא היו מקבלים את משכורתם לחודשיים אפילו, בשעה שהם מצפים מעובדיהם לא לקבל את שכרם שלהם במשך שישה חודשים ולהמשיך לעבוד ללא מחאה?"

"מובילי המחאה נגד הלנת השכר בתעשיית הנפט נכנסים לרשימה שחורה ולא יכולים לעבוד שוב בתעשייה הזאת. העבודה אינה בשפע ויש אבטלה גבוהה, והממשלה והמעסיקים משתמשים בזה כנשק נגד העובדים – לא רק באיראן אלא גם בעולם, כדי לערער ולהוריד את השכר ולפגוע בזכויות."

"הנושאים שהעובדים האיראנים מתעמתים אינם שונים בהרבה מאלה של העובדים בשוודיה, תורכיה, פקיסטן וגרמניה", מספר גילאניג'אד. "הקפיטליזם מכרסם בהישגים שלנו, מנסה להרוס אותם ולהפוך את המצב, ובעצם לוקחים אותנו אחורה. לדוגמה הם רוצים להעלות את גיל הפרישה ל-65, להגביל את החלק של המדינה בביטוח לאומי, להאריך את שבוע העבודה, תוך הפחתת השכר והמשכורת. הניסיון הוא שהניאו-ליברליזם ינהל כל היבט של החיים ואת תנאי העבודה באיראן, כמו במקומות אחרים בעולם."