דבר ראשון
יוסף טרומפלדור במדים בזמן מלחמת העולם הראשונה (מתוך ויקימדיה)
"עלי גבעה" / סוסיתא - לציון י"א באדר

עדכון אחרון: 02.03.2018, 11:30

הטור של השבוע הוביל אותי לערוך מחקר קטן על תולדות שיר ישן ויפה ולחשוב על גיבורי תרבות. בני אדם ספציפיים שחברה מציבה במרכזה וכאילו אומרת, הנה, זה הדוגמא, ככה צריך להיות אדם בחברה שלנו. הקריאה, השיחות והמחשבות אודות השיר הישן ההוא ומשמעותו בתרבות הישראלית הכתה בי אמש בעודי צועד, לראשונה בחיי בעדליאידע של חולון ולפתע אני מבין שאני צועד אחרי.. סטטיק ובן אל! לא בני האדם בשר ודם אלא פסלים גדולים ויפים שלהם ומסביבי כולם מקיימים את מצוות הסלפי עם הבובות. הנושא של העדלאידע השנה: "סלפי לישראל". הביצוע הנוגה של סוסיתא ל"עלי גבעה" התנגן בראשי. עוד אגיע לזה.

סטטיק ובן-אל בעדלאידע בחולון. צילום: גיל פז

סטטיק ובן-אל בעדלאידע בחולון. צילום: גיל פז

 

השבוע, מלבד פורים, ציינו, או יותר נכון לומר לא ממש ציינו, מועד נוסף בלוח השנה העברי: י"א באדר. מין חג ציוני כזה שהמצאנו פעם פעם, לפני באמת המון שנים, כמעט 100 ליתר דיוק, כשנפל בגליל העליון חלוץ בשם יוסף טרומפלדור, אשר ארבעים שנות חייו (1880-1920) הסוערות, המלאות והמרתקות, היו דוגמה ומופת לאדם ראוי להערצה. בימים ההם, ימי טרום המדינה וראשית המדינה, גיבורי התרבות היו אנשים שמהם אפשר היה ללמוד על ציונות, חלוציות והנהגה. כבר כמה עשורים שאנחנו זוללים אנשים נשכחים מהסוג הזה ובונים פסלים לאנשים מסוג אחר.

ידעתי כבר מראשית השבוע שארצה לכתוב הפעם על המועד הנשכח, וגם ידעתי מיד באיזה שיר אבחר: "עלי גבעה". שיר תל-חי האהוב עלי. מה שלא ידעתי, הוא כמה קשה יהיה להשיג חומר על השיר, ובטח לא שיערתי מראש כמה מעניין בסופו של דבר יהיה החומר שאצליח לדלות עליו.

"עלי גבעה שם בגליל" הוא שיר שכתב אברהם ברויידס, איש העליה השלישית, ממקימי הנוער העובד שאף זכה לכינוי "משורר הנוער העובד", הוא האיש אשר טבע, ב-1929 את הסיסמא של הנוער העובד עד ימינו – ''לעבודה, להגנה ולשלום". "עלי גבעה" של ברויידס פורסם לראשונה בעיתון 'דבר', מוסף לילדים ב-י"א באדר ב' תרצ"ב (1932), לצד מאמר קצר ומרתק על תולדות חייו של טרומפלדור, הכולל סיפורים על דרישותיו של יוסף הילד מהוריו המתפקרים לערוך סדר פסח כהלכתו והחלטתו כנער להיות צמחוני לכל ימי חייו (החלטה ממנה הוא לא נסוג).

סיפור הלחן הוא מעניין במיוחד ולאחר נבירה רצינית במרשתת גיליתי דבר מה אשר הפתיע אותי מאוד. בכל הביצועים של "עלי גבעה" (ובחיפוש מהיר ב-youtube מיד מתקבלים שמונה מבצעים שונים) מופיע הכיתוב, מילים: אברהם ברויידס, לחן: נחום נרדי. במקום אחד בלבד באתר הנהדר "זמרשת", מצאתי קצה חוט שעורר סקרנותי. לחן: נחום נרדי, עממי ערבי. פניתי לכותב השורות והוא נתן לי את שם השיר הערבי המדובר: יא זריף אַל טּול אך לא ידע להפנות אותי למקור המידע או לשיר המדובר. בחיפוש של מחט בערימת שחת שכלל שמיעה של לא מעט שירים ערביים יפים ושליחת שאילתות לכל מוזיקולוג או מומחה זמר עברי שיכלתי לחשוב עליו, הגעתי בסופו של דבר לתכניה של פסטיבל ישראל מ-2008 ושם נרשם שחור על גבי לבן כי "עלי גבעה" מבוסס על שיר בדואי, ובפסטיבל יתקיים ביצוע מיוחד לשיר. כותב התכניה: נחומי הרציון. גוגל עזר לי להבין תוך שתי שניות כי נחומי הוא איש בן 77 ממושב ניר משה שליד נתיבות ובמוחו טמונה אנציקלופדיית הזמר העברי על שלל ערכיה. הבנתי שכדאי לי לדבר איתו על מנת לשפוך עוד קצת אור על תעלומת "עלי גבעה". מוכוון משימה התקשרתי לנחומי הרציון לברר האם יש דברים בגו.

בין איזכורים של אנשים שהוא מכיר מקרית עמל, אמנם כור מחצבתי אך בכל זאת 2-3 דורות מפרידים ביננו (הגענו כמובן בסופו של דבר לאדם משותף ששנינו מכירים), עדכונים על מצב הפריחה בנגב המערבי והסבר שלי על חזרתו לחיים של עיתון 'דבר' – הוא גם סיפר לי באופן קולח ומרתק את סיפורו של 'עלי גבעה', סרק ושלח לי למייל מסמכים המתקפים את אמירותיו. מקצוען.

"… 'עלי גבעה' נכתב ע"י ברויידס ופורסם במוסף הילדים של עיתון דבר ב-1932  לזכרם של יוסף טרומפלדור וחבריו, שנפלו על הגנת תל-חי בי"א באדר בשנת תר"ף – 1920.
עוד באותה השנה בה השיר פורסם הוא כבר זכה לשני לחנים. הראשון, מנשה רבינא, והשני המוכר יותר – נחום נרדי וברכה צפירה.  נחום נרדי, הפסנתרן הרוסי המחונן, ובת-זוגו, ברכה צפירה, זמרת תימניה מוכשרת באופן יוצא דופן, טיילו שבת אחת בתל אביב. כשהם הגיעו לסומייל, כפר בדואי מחוץ לתחומי תל אביב של שנות ה-30 (היום רחוב איבן גבירול פינת ארלזורוב) הם שמעו רועה מנגן בחליל ואהבו מאוד את הלחן. הם מיהרו הבית ורשמו את התווים שהם שמעו, ברכה נזכרה במילים של ברויידס שהיא קראה ב"דבר" וכך נולד לו "עלי גבעה שם בגליל" כמו שאנחנו מכירים אותו עד היום."

הודתי לנחומי ונפל לי האסימון ששיר ההנצחה לטרומפלדור, שנפל בידי הבדואים, הוא בעצמו שיר בדואי. הרגשתי לרגע את צחוק הגורל מהדהד.

 

מספרה של ברכה צפירה "קולות רבים", הוצאת "מסדה" 1978.

 

 

מ-1920 ועד ימי קום המדינה נכתבו למעלה מ-30 שירים, משני קצוות הקשת הפוליטית, על יוסף טרומפלדור. הוא נהפך לסמל חי כי החברה רצתה סמלים כמוהו; דמות מופת שלאורה נחנך ונתחנך על ערכים של אהבת הארץ, שליחות ומסירות.

"עלי גבעה"  זכה עם השנים לעוד ועוד גרסאות כיסוי. בשנות השבעים אריק איינשטיין הוציא ביצוע מקסים משלו לשיר, בשנות השמונים יוסי בנאי והגשש החיוור הוציאו גרסה חדשה, אקטואלית ונוקבת ביחס למלחמת לבנון, אבל הביצוע האהוב עליי ביותר הוא של להקת סוסיתא. להקה ישראלית שפעלה בראשית שנות ה-2000 והוציאה אלבום אחד בלבד. היה בהם משהו כיפי אך גם נוגה, מוזיקה מאוד ארץ-ישראלית שנעה כל הזמן על המתח של ישן-חדש. אני זוכר שאהבתי מאוד את האלבום המיוחד ובעיקר שני שירים מתוכו, שניהם על מקומות מיוחדים בארץ, מהדרום הכי דרומי ועד הגליל העליון: "שיר שלווה" שמדבר על החיים בחצבה (מירון אגר, הסולן, גדל שם במושב הקטן בערבה) ו"עלי גבעה" שחותם את האלבום.

דיברתי עם נדב ויקינסקי, שהיה חבר בסוסיתא והוא המוח מאחורי הביצוע היפהפיה שלהם ל"עלי גבעה", רציתי להבין איך הם הגיעו לשיר ומדוע בחרו בו לחתום את אלבומם:
"יש מין נשכחות ב"עלי גבעה" שדיברה אלינו. כמו גם במילה "סוסיתא" שבחרנו כשם ללהקה. איזה געגוע למשהו שכבר לא קיים כאן. היינו חבורה של אנשים צעירים, מאוד תמימים ויצירתיים אבל גם עם איזה כאב על הארץ ורצון להגיד משהו. "עלי גבעה" היה דרך ספונטנית לבטא את התחושות שלנו. העיבוד השבור, הפסנתר הקצת צורם – מין ניסיון מוזיקלי לבטא רגש של נשכחות, של בדידות. זה הדבר המרכזי שאני מרגיש מהשיר. "אי שם על גבעה בגליל, יושב לבד רועה עם חליל ומנגן שיר נשכח, שאף אחד כבר לא זוכר היום". מבחינתי "עלי גבעה" הוא נקודת העומק באלבום.
החלוצים שבאו לכאן, עם התמימות שלהם, זה משהו שהתחברנו אליו, שהתגעגענו אליו וחיפשנו אותו אבל גם יש כאן סימפוניה די עצובה על ארץ ישראל, אולי אפילו קינה על עולם שהיה ואיננו. עולם שעוד אפשר היה לספר בו אגדות. אולי לזה הגעגוע שלנו."

אחרי הביקור היום בעדלאידע אני בהחלט יכול להבין את הגעגוע של נדב.
אבל כשאני שומע את "עלי גבעה" אני שומע לא רק געגוע אלא גם ממש את החיים שהחלוצים בנו פה, את שירת חייהם שממשיכה גם לאחר מותם ומצווה לנו, לכולנו, להמשיך את דרכם. לא לתת לגעגוע להפוך לנוסטלגיה של "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" אלא געגוע שמזכיר לך משהו שאתה יודע, ושאם תרצה תוכל, באיזהשהו מקום, לחזור אליו.

את י"א באדר, אני חושב, צריך לזכור ולחזור לציין על מנת לשאול את עצמנו על ימינו-אנו מה הם האתגרים והמעשים הציוניים והחלוציים של העת הזו, ולבצע אותם.
אשרינו שיש לנו ממי לקחת דוגמא, צריך רק להסתכל, יש את מי שהתחיל את העבודה.

בשנה שעברה יצא לי לציין את י"א באדר בסמינר וטיול של יומיים עם נגדים מחטיבה שבע של השריון ממש שם, בגליל. מתחת לאריה השואג קיימנו דיון על מה זה להיות טרומפלדור היום, דיברנו על משפט מפורסם שלו, לא זה שמיוחס למותו, אלא דווקא לחייו – "צריך גלגל? אני הגלגל." בארבעת המילים האלו הוא תימצת את מהות החלוציות. לנגדים, ולא רק אלה שמשרתים בסדנאות רכב, היו כל כך הרבה דוגמאות לתת.
העבודה, ההגנה והשלום עוד כאן.

. צילום: גיל פז

עֲלֵי גִּבְעָה שָׁם בַּגָּלִיל
יוֹשֵׁב שׁוֹמֵר וּבְפִיו חָלִיל.הוּא מְחַלֵּל שִׁירַת רוֹעֶה
לְשֶׂה, לִגְדִי, לִסְיָח תּוֹעֶה.לְכָל שׁוֹבָב רוֹדֵף פַּרְפַּר,
לְהֵלֶךְ בָּא מֵעִיר וּכְפָר.הוּא מְחַלֵּל, קוֹרֵא: שָׁלוֹם!
אֵלַי, אֵלַי, גְּשׁוּ הֲלוֹם!

יֵשׁ מַנְגִּינוֹת בְּפִי חָלִיל,
יֵשׁ אַגָּדוֹת פֹּה בַּגָּלִיל.

הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר עַתִּיק
צוּרִים בָּקַע, סְלָעִים הֶעְתִּיק.
בִּנְתִיב חֻרְבָּן תּוֹךְ מְעָרוֹת
רָעַם קוֹלוֹ, הִדְלִיק אוֹרוֹת.
בְּשִׁיר חַיִּים יָצָא לַקְּרָב
מוּל אֲסַפְסוּף גָּדוֹל וָרַב.
'טוֹב לָמוּת עַל הַמִּשְׁמָר
בְּעַד אַרְצֵנוּ!' כֹּה אָמַר.

הָיֹה הָיָה גִּבּוֹר חִידָה,
לוֹ זְרוֹעַ יְחִידָה.

תגובות
×