"האויב של הטוב הוא הטוב ביותר" זה משפט ששמעתי אותו נאמר יותר מדי פעמים, דווקא מחברי כנסת טובים או לכל הפחות בעלי כוונות טובות. המשפט נאמר על מתווה ביטן, אחר כך על מתווה ההסתדרות ובפעם האחרונה על החוק להעלאת קיצבת הנכות שחוקק בכנסת. הדרך לגיהינום מרוצפת בכוונות טובות. התנגדות הנכים לחוק החדש לא מגיעה מהרצון לטוב ביותר. החוק החדש פשוט לא טוב. האויב האמיתי של הטוב הוא היעדרו.

כמטפלת ברפואה משלימה למדתי ולימדתי שאין טוב ורע מוחלטים. הכל יחסי ותלוי בסיפור שאנחנו בוחרים לספר לעצמו. במאבק הנכים הבנתי שזu דרך נפלאה לחצות קושי ברמה האישית, אבל כמו ההבדל בין המיקרו למקרו בכלכלה או בפיזיקה, גם כאן החוקים אחרים.

אדם המתמודד עם משבר מוצא הרבה פעמים את הכוח להתמודד בדברים הקטנים, במציאת הטוב, ומשם למצוא את הדרך לשנות את מציאות חייו. בשביל לעשות זאת אדם מתרכז רק בטוב ומתעלם מהמקומות בהם הוא איננו. במאקרו זה עובד בדיוק הפוך. אם מתעלמים מהמקומות מהם הטוב נעדר, ומתייחסים רק לדברים הטובים, המצב רק מתדרדר.

בחוק החדש להעלאת קיצבת הנכות הטוב בולט בהעדרו. הטוב היחיד בו הוא ביטול בפרמטר של הנכות הרפואית כתנאי לתוספת, דבר המפלה בין הנכה לנכה לפי סוג הלקות ולא לפי חומרתה. התוספת הקטנה, 470 שקלים בחודש, לא מביאה את הנכים אפילו לקו העוני, לאחר שירד ממנה מס הבריאות, והאפליה של הנכים שהפכו לקשישים שיקבלו רק חצי מהתוספת, לא יוכלו באף סיפור להחשב כדבר טוב. קבוצת הילדים הנכים קיבלה תוספת גלובלית של 50 מיליון שקלים וקבוצות נוספות כמו נכי עבודה למשל לא יקבלו כל תוספת. בנוסף החוק בולט בהעדרו של מרכיבים חשובים שיכלו קצת להוסיף טוב כמו הצמדה לשכר הממוצע במשק, העלאת הדיסריגרד לשכר המינימום, הכנסת התוספת לבסיס הקיצבה מה שיעלה את הקיצבאות הנוספות המחשבות לפי קצבת הבסיס.

מי שמתמקד ביש, בדברים הטובים הקיימים, לא משגיח בהעדרם. כמו אלו שמהללים את הישגיו המרשימים, לפי תפיסתם, של ראש הממשלה, ולא רואים את התוצרים הנלווים של אותם הישגים עצמם. ההתמקדות בטוב גורמת לנו לא לשים לב כשהוא איננו. הטוב היחסי מוביל לחשיבה אגואיסטית – טוב לי או לא טוב לי. אין טוב מוחלט והאויב של הטוב הופך להיות הכי טוב. ערכים מוחלטים איבדו את הלגיטימיות שלהם בעידן החדש הניאו-ליברלי, הגשמי והרווחה. כשהכל יחסי תמיד יהיה יותר ופחות, מעל ומתחת, ואם נמדוד את החוק החדש בערך יחסי, אין ספק ש-3,272 שקלים בחודש, יחסית למה שהיה קודם – 2,342 שקלים בחודש, זה יותר טוב, אבל לטווח ארוך זה משאיר את הנכים בדיוק באותו המצב, אם לא פחות טוב.

אני חושבת שהאויב האמיתי של הטוב הוא היעדרו. היעדר השאיפה לטוב מוחלט, האדישות, העדר הסולידריות, הביאו לכך שכמעט ואף אזרח בריא לא קם ומצטרף למאבק הנכים. היעדר הערכים המוסריים והאמונה שהכל יחסי, הביא לתמיכה גורפת של הכנסת בחוק, שבעיקר נעדרים ממנו ערכים. נראה כי המדינה כולה סובלת מאותו היעדר ערכים מוחלטים, וממשיכה להסתובב סביב הטוב היחסי, הנזיל, הפרסונלי. כל אחד יכול לראות את הדברים רק מנקודת המבט שלו, אבל החוק, כל חוק, חייב להיות כפוף לערך מוחלט. ערכים כמו צדק, שיוויון, מנהל תקין, יושרה וטוב מוחלט.

נכון, כולנו בני אדם, ואיש אינו מושלם, בכולנו הטוב נעדר לפעמים, אבל כשהוא נעדר בהגדרה, כולנו משלמים עליו ביוקר. מזמינה את כולכם, נכים ובריאים, לחבור אל הנכים למסע לירושלים. נחזיר במסע את הערכים המוחלטים של סולידריות, חברות, והשיאפה לטוב. נצא ב-4/3/18 ב-8:00 מצומת בית אורן בצפון, ניסע בשיירה על כביש 4 במהירות של 30 קמ"ש ותוך שלושה ארבעה ימים נגיע לירושלים. בדרך נמצא חברים, את עצמינו, את הערכים שאבדו בעידן החדש ואת הטוב המוחלט.

תזכרו – האויב של הטוב הוא היעדרו!