רמת האבטלה בשפל? כן, אבל גם אחוז המועסקים מכלל האנשים במשק בירידה. הישראלים יושבים בבתי קפה ובוכים על המצב? יש להם כמה סיבות טובות. על הקפה, אגב הם ישלמו בהקפה. שורה של נתונים שפרסמה אתמול (ד') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאפשרים מבט אל מצבם הכלכלי של הישראלים.

האבטלה בשפל אבל גם מספר המועסקים בנסיגה. רגע, מה?

על פי נתוני סקר כוח האדם לחודש ינואר אחוז האבטלה בישראל עמד על 3.7% בלבד, וזאת לעומת 4% בחודש דצמבר. מדובר בשיעור האבטלה הנמוך ביותר מאז שנות השבעים. נתון מעודד לכל הדעות. עם זאת עיון מעמיק יותר בנתונים מגלה כי מספר המועסקים דווקא ירד – בחודש ינואר עמד מספר המועסקים בישראל על 3.86 מיליון אנשים, וזו ירידה של כ-0.3% לעומת החודש הקודם. כיצד קורה שגם האבטלה יורדת ב-0.35% וגם שיעור המועסקים יורד ב 0.3%? פשוט מאוד. שיעור המשתתפים בכוח העבודה ירד מ-80.5% מכלל האוכלוסייה בגילאי העבודה בדצמבר ל-79.8% בינואר.

כך למעשה הירידה באבטלה לא נובעת מאנשים נוספים שמצאו עבודה אלא דווקא מאלו שהתייאשו מלחפש עבודה ולמעשה יצאו מ'כוח העבודה'.

שר הכלכלה, אלי כהן (כולנו) מיהר להוציא הודעה המתגאה באחוזי האבטלה הנמוכים. "נתוני האבטלה שמציג הלמ"ס הם ההוכחה למדיניות כלכלית נבונה, אחראית ומתמשכת של ממשלת ישראל." כתב כהן "נמשיך לפעול ליצירת מקומות עבודה איכותיים ולהעלאת הפריון במטרה להביא לצמיחת המשק ולהמשך הובלתה של הכלכלה הישראלית". עוד כתב כהן כי "בשנים האחרונות משרד הכלכלה משקיע מאמצים רבים בפתיחת מפעלים חדשים בפריפריה, במטרה ליצור מקומות תעסוקה איכותיים ולהעלות את רמת הפריון, תוך שמירה על רמת אבטלה נמוכה."

בניגוד לדבריו של כהן, התעשייה בישראל בירידה מתמדת. מפעלים נסגרים ואחרים לא נפתחים במקומם. המדיניות של הממשלה להורדת מכסים וצמצום השקעות היא ההפך הגמור מעידוד פתיחת מפעלים בפריפריה. הממשלה לא מקיימת מדיניות של עידוד תוצרת כחול לבן ועוד ועוד משרות נתונות בסכנה.

נתון מטריד נוסף מתייחס לאיכות המשרות של העובדים הישראלים. מספר המועסקים במשרה מלאה (35 שעות בשבוע ומעלה) ירד ב-0.6%  ומספרם של אלו שעובדים באופן חלקי עלה ב-1.3% לעומת החודש הקודם. כלומר, חלק גדול יותר מהמועסקים עובדים משרות חלקיות.

כוח הקניה של הישראלים – 77% מהממוצע של ה-OECD

קשה להשוות את יוקר המחיה בין מדינות. לא ניתן להשוות עלות כוס קפה בלי להשוות את השכר שיש בכל מדינה. המקבילה של 4$ בישראל ובגרמניה לא מראה כמה קשה היה להרוויח את אותם ארבעת הדולרים. לשם כך יצרו חוקרים את מדד ה-PPP. זהו מדד הבודק את כוח הקניה של מדינה וגוזר מכך גם את גובה הצריכה האישית. אתמול חשפה הלמ"ס את מדד ה-PPP האחרון, שנבדק לפני נתוני 2014. על פי המדד,  שווי הצריכה האישית בישראל עומד על 77% בלבד מממוצע ה-OECD. שיעור דומה לספרד (78%) מלטה (72%) ויוון (71%) מוכות המשברים הכלכליים. לעומת זאת במדינות שאנחנו יותר היינו רוצים להידמות אליהן הנתונים אחרים: ארה"ב (146%), נורבגיה (121%) וגרמניה (112%). ישראל שצלחה את המשברים הכלכליים העולמיים עם פגיעה מינימלית, מצליחה לספק לאזרחיה יכולת צריכה ממשית הדומה לזו של המדינות שהוכו מהמשברים באופן החריף ביותר.

קברניטי המדיניות הניאו ליברלית בארץ מזהירים אותנו חדשות לבקרים מגורלם של היוונים, גורל אליו הגיעו בגלל שלא נהגו באחריות פיסקלית, לדבריהם. האמת היא שמצבנו האמתי, מבחינת הצרכים הממשיים שלנו האזרחים, והמענים שאנו מסוגלים להרשות לעצמנו לצרכים אלו, לא רחוק מזה של היוונים.

כשמחברים את שווי הצריכה האישית הממוצעת לנתון אחר בו ישראל "מצטיינת",  פערים כלכליים, אפשר להבין כי מצבם של רוב הישראלים נמוך בהרבה מהמוצע ב-OECD.

נתון נוסף המופיע באותו הדו"ח של הלמ"ס הוא שהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בישראל במונחי שווי קניה (PPP) עומד על 88% ממוצע מדינות ה-OECD. העובדה שרמת הצריכה האישית (77% מממוצע ה OECD) נמוכה אף יותר מהתמ"ג מעיד על כך שחלק גדול יותר מהתוצר לנפש בישראל אינו מופנה לצריכה אישית (הכוללת שירותים הנקנים בכסף וגם שירותים המסופקים על ידי רשויות המדינה). 

אם אין כסף, נקנה באשראי

בין נובמבר 2017 לינואר 2018 עלה סכום העסקאות המבוצעות בכרטיסי אשראי בכ-5.3%. כך עולה מנתוני הרכישות בכרטיסי אשראי על ידי צרכנים פרטיים שפרסמה אתמול הלמ"ס.  על מה אנחנו מוציאים יותר באשראי? סכום העסקאות על מזון ומשקאות עלה ב-6.4%. סכום העסקאות על צריכת שירותים עלה ב-7.9%.

מנתוני העליה בצריכה באשראי ניתן להסיק שלוש מסקנות. הראשונה חיובית והיא כי המשק הישראלי עובר ממזומן לכרטיסי אשראי. המעבר לרכישה באשראי מוריד את היכולת להעלים מס ולהלבין הון. בממשלה פועלים כבר מספר שנים על מנת לצמצם את השימוש במזומן.

המסקנה השנייה היא שהישראלים מעדיפים יותר ויותר לדחות תשלומים. כשרמת ההכנסה של משק בית נמוכה מההוצאה שהוא מבקש לעצמו, מתחילים להיווצר כיסי אשראי שונים. נצרוך עכשיו ונשלם אחר כך. כך עולה הסיכוי למשברים כלכליים הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.

המסקנה השלישית מהנתונים הללו היא שחברות האשראי עושות עוד ועוד כסף. אלו שגוזרים עמלה על כל רכישה המבוצעת באשראי יכולים בוודאי להיות מרוצים. כל עוד הרפורמה בכרטיסי האשראי לא יוצאת לפועל, מי שנהנה מפריחת האשראי הם בעיקר הבנקים בישראל.

בשורה התחתונה, אפשר לומר כי האבטלה אומנם נמוכה, אך הירידה באבטלה מזויפת. לעומת זאת השחיקה בכוח הקניה נמשכת והיכולת לתת מענה לצרכים של אזרחי ישראל ממשיך להישרך מאחור לעומת שאר מדינות ה-OECD. וכל זה מוביל לזה שאנחנו קונים עכשיו ומשלמים אחר כך, בתקווה שעד שחשבון האשראי יגיע משהו ישתנה פה.