דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כדורגל נשים

ספורט עולמי / קאט חרוסרויאר תהיה האיראנית הראשונה שתאמן את נבחרת הנשים בכדורגל

לאחר קריירה ארוכה בכדורגל הנשים האיראני, קריירה שכללה את תפקיד קפטן הנבחרת ואת אימון נבחרת הנערות, חרוסרויאר תקבל את התפקיד היוקרתי | על הדרך היא תנפץ עוד תקרת זכוכית במדינה האיסלמית

שחקניות כדורגל איראניות. למצולמות אין קשר לכתבה (AP Photo/Mohammad abu Ghosh)
שחקניות כדורגל איראניות. למצולמות אין קשר לכתבה (AP Photo/Mohammad abu Ghosh)
ליאור ברטל
ליאור ברטל
כתב ספורט
צרו קשר עם המערכת:

קאט חרוסרויאר האמריקאית-איראנית עומדת בפני אתגר חדש. התאחדות הכדורגל האיראנית החליטה למנות את הקפטנית לשעבר למאמנת של הנבחרת הנשים הבוגרת של איראן. חרוסרויאר תהפוך לאישה האיראנית הראשונה שמאמנת את הנבחרת הבוגרת וכך תוכל להמשיך את ההתקדמות בתחום כדורגל הנשים במדינה המוסלמית. היא גם תמשיך להגשים בכך את תפיסת עולמה ש"כדורגל יכול להיות כלי לאומי לאינטגרציה חברתית. כדורגל יכול לאפשר לנשים מרקעים שונים ודתות שונות לקבל פלטפורמה בטוחה כדי לבטא את עצמן. אני מדמיינת עולם שנערות צעירות לא צריכות לשאול "למה אני לא יכולה להגשים את חלומותיי?".

חרוסרויאר גדלה באולקהומה בארה"ב. משפחתה עזבה את איראן. לאביה היה חשוב שכל ילדיו יבחרו את סוג הספורט האהוב אליהם, הוא התעקש שהיא תשחק כדורגל, כי לפי דעתו זה הספורט היחיד שיכול לרוקן את האנרגיה הבלתי נגמרת שלה. בגיל חמש היא שיחקה לראשונה את המשחק. בהרצאת טד היא אמרה: "לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שלי, כאשר שאר הילדות עדיין משחקות בבארביות, מלבישות אותן, אני הייתי הילדה שרצה בשכונה ואוספת את כל הילדים למשחק כדורגל".

"בשבילי הכדורגל היה החופש, אהבתי את איך שזה גרם לי להרגיש ואת ההתרגשות שרצה לי בוורידים." ככל שהיא התבגרה כך גם גדלו הציפיות והחלומות שלה, היא החליטה להקדיש את חייה לכדורגל וחלמה להיות יום אחד שחקנית נבחרת ארה"ב, כמו אחת מגיבורות ילדותה.

בקיץ 2005, בגיל 17, החליט אביה של חרוסרויאר לקחת את משפחתו חזרה למסע שורשים באיראן. הוא הסביר להם שהוא רוצה שיפגשו את המשפחה שלהם ושיכירו את התרבות הפרסית העשירה ויתחברו אליה. היא מספרת שהיא התרגשה אבל גם פחדה לנסוע למדינה שממנה הגיעו הוריה היא חששה שלא תוכל להתאמן ולשחק כדורגל באיראן, שהיא לא בטוחה שהספורט הזה בכלל קיים במדינה הזרה והמרוחקת הזאת.

ביקור השורשים הפך למעבר קבוע למדינה החדשה. באיראן היא גילתה שאין כדורגל נשים, אך לעומת זאת הכדורגל אולמות מפותח מאוד. למרות ההבדל היא הצטרפה לקבוצה מקומית. באחד המשחקים היא בלטה לטובה וסקאוט של התאחדות הכדורגל האיראנית זיהה אותה והציע לה להצטרף לנבחרת הנשים החדשה בכדורגל שהקימו באיראן . חרוסרויאר הייתה צריכה לקבל החלטה קשה. האם להישאר באירן ולהגשים את חלומה כשחקנית נבחרת בינלאומית או לחזור לארה"ב ולהירשם לליגת המכללות.

חרוסרויאר בחרה להישאר באיראן. כנערה צעירה, היא לא שלטה בשפה ולא הבינה את התרבות והמנטליות האיראנית. "תוך חודש וחצי בלבד התחלנו לקבל כותרות ברחבי התקשורת האיראנית. כתבו – הנה באות הנינג'ות האיראניות". לתחרות הראשונה של הנבחרת שהתקיימה בירדן, ההתאחדות האיראנית החליטה לשלוח מספר גברים "שיתמכו בנבחרת" ויפקחו אליהן. היא מספרת שבגלל הזלזול וחוסר האמון של הגברים שהצטרפו, הן ידעו שהן חייבות להוכיח שהן שחקניות כדורגל לכל דבר. המוטיבציה המיוחדת עזרה להן לנצח במשחק הראשון 5:0 את נבחרת סוריה.

בשנת 2011 הנבחרת האיראנית העפילה לראשונה לשלב השני של מוקדמות האולימפיאדה. כמה דקות לפני משחק המוקדמות הראשון בשלב השני נגד נבחרת ירדן, ההתרגשות הייתה בשיאה. השחקניות התכוננו לעלות על הדשא בשירה אדירה. ואז נכנסו מפקחי פיפ"א לחדר. הם הודיעו לשקניות ההמומות שבעקבות חוק חדש שפיפ"א חוקקה הן צריכות לבחור האם להיפסל מהמשחק או לעלות לשחק בלי לבוש החג'אב המסורתי המוסלמי. לצערן הרב, השחקניות, ביחד עם הממשל האיראני, קבלו את ההחלטה הקשה והכואבת בקרירה שלהן ולא הסכימו לעלות בלי הלבוש המסורתי לכר הדשא. על כך נפסלו בבושת פנים מהתחרויות האולימפיות.

"החלומות שלנו נהרסו, התפוגגו לאוויר. אני יודעת שחלק מהשחקניות הקריבו כל כך הרבה, למשל לראות את ילדיהן גדלים, בגלל שגרנו באופן מעשי במחנות הכדורגל. לחלקינו, כמוני, זה השפיע על הלימודים באוניברסיטה. כאשר חזרנו לטהרן חזרנו בידיים ריקות. אבל לא וויתרנו על המשך הגשמת השאיפות שלנו".

לאחר ההדחה הכואבת וההבנה שלפי החוק החדש נבחרת הנשים האיראנית לא תוכל יותר לשחק במסגרות בינלאומיות,  השחקניות האיראניות החליטו לא לוותר על החלומות שלהן ויצאו למאבק נגד פיפ"א. בעזרת הקהילה הבינלאומית ונסיך ירדן עלי, שכיהן באותם השנים כסמנכ"ל פיפ"א לענייני אסיה, הן השיקו קמפיין בינלאומי ששמו היה "תנו לנו לשחק". הן דרשו לתת אישור לשחקניות כדורגל מוסלמיות יוכלו לשחק ללא פגיעה במסורת הדתית שלהן. לאחר מאבק שנמשך שנתיים הצליחו שחקניות הכדורגל האיראניות בהנהגתה של הקפטנית חרוסרויאר והנסיך עלי לבטל את השעייתה של הנבחרת האיראנית, וזו הצליחה לחזור לקהילת הכדורגל העולמית.

בשנת 2015 חרוסרויאר הפכה לאישה האיראנית הראשונה שסיימה את קורס המאמנות המקצוענית של פיפ"א, ולאישה האיראנית הראשונה שמאמנת את הנבחרת הלאומית עד גיל 14 ומייעצת למאמני הנבחרות עד גיל 17 ו-20. על האתגר כמאמנת לנערות איראניות צעירות שעושות את צעדיהן הראשונים בכדורגל היא מספרת: "כמאמנת יש לך הרבה יותר אחראיות לדאוג לשחקניות שלך. למשל הכוכבת שלי החלוצה מספר אחת שלנו, אביה מת ואימה סובלת כעת מסרטן. זה הגיע למצב שהיא לא הייתה מסוגלת להגיע יותר לאימונים, אבל כל השחקניות שלה המשיכו להתקשר אליה ולבקש ממנה "בבקשה תחזרי, אנחנו צריכים אותך". זה לקח לה זמן, אבל כשהיא חזרה היא חזרה חזקה יותר. אמא שלה שלה כנראה לא תישאר בחיים עוד זמן רב, אבל היא יודעת שכעת יש לה מטרה בחיים וזה להפוך לדמות לחיקוי למדינה שלה".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!