"למה שבחורה יהודייה טובה תעשה משהו טפשי כמו להרוג את עצמה? למה? כי אני עייפה. ביזבזתי עשר שנים מחיי בניסיונות להתחתן, ואני עייפה. אני יודעת עכשיו שזה בחיים לא יקרה לי. מעולם לא היה לי סיכוי. עובדה: על כל מאה בנים נולדות מאה ושלוש בנות. אני כנראה אחת משלוש הבנות המיותרות."
הדבר המדהים לגבי הספר "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק", שהשורות למעלה מופיעות בפרק הפתיחה שלו, הוא שגם ארבעים שנה לאחר שנכתב – הוא עדיין עובד. ספרה רב המכר של גייל פארנט, שהוא למעשה מכתב התאבדות טראגי-קומי של צעירה שאינה מצליחה להתחתן, יכול להיראות זר למציאות של שנת 2018: בעולם המערבי של ימינו, זה נראה מוזר ורחוק שאישה בת 33 תתייחס לעצמה ככישלון מוחלט מכיוון שלא מצאה חתן, וייתכן מאוד שנשים לא אומרות את זה לעצמן. אבל למעשה, החברה מסביבן אומרת להן את זה כל הזמן ובכל דרך אפשרית – וזו הסיבה שקריאה בהוצאתו המחודשת לאור (הוצאת תכלת, תרגום: שלי גרוס) זורמת בקצב נפלא, ומעלה שאלות קשות על היחס המתנשא והמפלה כלפי נשים רווקות – מבחירה ושלא מבחירה.
סיפורה של ה'רווקה בעיר הגדולה' נדון והוצג על כל במה אפשרית: החל מבריג'יט (מהספר והסרט 'יומנה של בריג'יט ג'ונס'), קארי (מסדרת הטלוויזיה 'סקס והעיר הגדולה'), ובשנים האחרונות האנה (מהסדרה 'בנות'). כולן מייצגות, לכאורה, את הרווקות האולטימטיבית – זו שבה יוצאים לשתות בכל ערב, כותבות טור מדהים בעיתון תוך כדי, ומתגאות בכך שמעניין אותנו יותר לקנות נעליים של מנולו בלאניק מאשר עגלת תינוק. אך כל אלו מתקיימים בכפוף לזה שבסוף נמצא את החצי השני, ובעדיפות גבוהה שזה יקרה בסיטואציית סינדרלה.
למעשה, בתרבות הפופולרית אין בנמצא דמויות של רווקות מבחירה ולא כמצב המתנה. יש כמובן נשים שלא מצאו בן/בת זוג אבל הן תמיד יוצגו כמחפשות, לא שלמות או ככישלון. גם אשה מצליחה ומפורסמת שסיימה את חייה ללא בן/בת זוג תתויג לעד כרווקה, כמו לאה גולדברג או ג'יין אוסטין.
אני שמחה להיות רווקה, אבל במשפחה מתפללים בשבילי
רוני, בת 28 משדרות, היא עובדת סוציאלית, לומדת משפטים – ורווקה. בחירתה לפתח את עצמה מבחינה אקדמית ומקצועית לא ממש מעניינת את המשפחה שלה. "גדלתי בשדרות בבית מסורתי", היא מספרת, "אני מקבלת מיליוני הערות כל הזמן, בכל אירוע מתפללים בשבילי, מביאים לי מים מקברי צדיקים, מביאים לי קמעות, בכל שבת או חג מדליקים לי נרות. אני בונה לעצמי קריירה, וזה לא מעניין אף אחד – מעניין רק אם רזיתי ואם מצאתי מישהו. אני יכולה להגיע לבית של המשפחה המורחבת שלי, ולא משנה אם הצלתי את העולם, הם מתעסקים רק בזה."
– ההערות האלה חודרות פנימה?
"כן, זה משפיע. אני מרגישה שזה מקטין אותי, גורם לי לחשוב שאולי אני מפספסת משהו, שאולי משהו לא בסדר איתי, אולי אני צריכה להתפשר, אולי זה כבר מאוחר מדי".
הביקורת על בחירתה של רוני מגיעה לא רק ממשפחתה, ולדבריה, גם חבריה ללימודי התואר השני מרחמים עליה: "תמיד מסתכלים עלי כמו איזה מסכנה, מה את עושה עם החיים שלך אם את לא בזוגיות. אף אחד לא מקנא בי. חשוב לי להגיד: אני ממש בסדר וממש שמחה עם זה, אני לא בבאסה ובתחושות לא טובות".
מחיר הרווקות
אם לא מספיקות ההערות והשאלות על מצבך המשפחתי, לחיות לבד אומר להוציא יותר כסף. עדי (33) מספרת על הקשיים הכלכליים של רווקים ורווקות – "לגור בתל אביב בדירת שותפים זה הרבה יותר יקר מלגור בזוג, ובכלל, להתנהל כלכלית לבד זה יותר כסף. כשאת רווקה את יוצאת יותר, אוכלת יותר בחוץ כי פחות בא לך לאכול לבד בבית, וזה מין הסתם עולה יותר."
גם שילה לוין ערכה תחשיב כלכלי לעלות העצומה של הרווקות שלה: "יש לכם מושג כמה כסף הוצאתי על הניסיונות להתחתן? בהערכה גסה, לפחות חמישה-עשר אלף דולר", נכתב באחד מפרקי הספר, "תעשו אתם את החשבון: סלון היופי והבגדים, המנעולים הנוספים על הדלתות בגלל שאת גרה לבד. ואז גם כל הסבונים המיוחדים לאמבטיה, בושם יקר, והמוצר הזה שנקרא "כפות רגליים יפות". תעריפים גבוהים למוניות מאוחר בלילה, שם השקעתי הון קטן. וזה עוד לפני שהזכרנו פסיכיאטרים. כרטיסים לתיאטרון – בלי ההנחה שנלווית לקניית כרטיס זוגי. אני יודעת לחשב בדולרים כמה נחמד שיש גבר בבית. שישה דולר לשידוכים באמצעות מחשב. קרם נגד קמטים וטיפ לשוער. אדוני נשיא ארצות הברית, למה כל ההוצאות האלה לא פטורות ממס? הפסדתי המון כסף".
לאתגר את ההיררכיה
כיצד מתהווה היחס החברתי השלילי והאלים לרווקוּת של נשים, והאם ניתן לחתור תחתיו? שאלות אלו עומדות במרכז ספרה של ד"ר כנרת להד "שולחן לאחת – ניתוח ביקורתי של רווקוּת, מגדר וזמן" (פורסם בשפה האנגלית בהוצאת אוניברסיטת מנצ'סטר, וניתן להורדה כאן). "אחת המטרות של הספר הייתה להבין מדוע גם במאה ה-21 הסטיגמות על רווקוּת מתמשכת הן אכזריות ואלימות", סיפרה להד, מרצה בכירה בתכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. "ביטויים כמו 'רווקה זקנה', 'פגומה', 'לחוצת חתונה' מבזים נשים, ומביעים הנחת יסוד שהמשמעות והמימוש העצמי של נשים מתקיימים רק אם הן נמצאות בזוגיות ואימהות. המהלך שאני עשיתי בספר היה להבין את הדימויים האלה דרך שפת הזמן. איך נבנים מסלולי חיים קולקטיביים, מהו זמן בעל ערך, איך נשים נתפסות כממתינות, מהו פסק זמן שאפשר לקחת ומאיזה שהוא שלב כבר אי אפשר".
גם להד מצביעה על אפליה כלכלית איתה מתמודדות נשים החיות ללא בן זוג – "יש אפליה בקבלת משכנתא, ולא בונים בתים ליחידים/יחידות, מה שיוצר היצע דירות מאוד מצומצם עבורם. ביציאה לחופשות, חדר לאישה יחידה עולה כמו חדר לזוג ויש הטבות שניתנות לזוגות". עם זאת, היא מקפידה לציין ש"כשאנחנו לא חיות במדינת רווחה, יקר לכולנו".
מול הלחץ שמופעל עלינו מכל מקום אפשרי להסתדר בזוגות, להד מציעה להתייחס לרווקות כאפשרות שוות ערך לזוגיות. "אחת הטענות היא שאם נחשוב בצורה חתרנית, יהיה לנו מקום לתפוס דברים אחרים. אני לא טוענת שרווקוּת טובה יותר מזוגיות או שזוגיות טובה יותר מרווקוּת, רק מנסה לאתגר את ההיררכיה שיש כיום לזהויות של נשים, ולחלומות של נשים על פי הדימויים השונים האלה. הרווקוּת תחומה בזמן. ההנחה שלנשים יש תאריך תפוגה היא אלימה. זו חוויה מאוד מצמצמת שלנו כנשים, ואני רוצה להרחיב את האופציות ולא להגיד שזה רע. יש הרבה מודלים שלא מונגשים לנו על ידי מי שמגדל אותנו או מלמד אותנו בבית הספר."
