כולם יודעים על הגאונות הקוסמית של סטיבן הוקינג, אך מעטים יכלו לתפוס אותה באמת. אפילו בקרב אסטרונומים מהשורה הראשונה.
הוקינג שמת הבוקר (רביעי) בביתו בקיימברידג' בגיל 76, הפך במהלך חייו לפנים הציבוריות של הגאונות המדעית. בתוכניות טלוויזיה כמו "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "משפחת סימפסון", "המפץ הגדול" ו"פיוצ'רמה". ספרו "קיצור תולדות הזמן" נמכר בתשעה מיליון עותקים, למרות שרבים מהרוכשים לא קראו אותו עד הסוף. למעשה, הספר זכה לכינוי "רב המכר הכי פחות נקרא אי פעם". הוליווד הוקירה אותו בסרט (זוכה אוסקר) "התיאוריה של הכל" על סיפור חייו. במובנים מסוימים, היה הוקינג היורש של אלברט איינשטיין במשבצת "הגאון כסלבריטי".
"התרומה שלו הייתה הדרך בה תקשר עם הציבור בדרך שלא קרתה אולי מאז איינשטיין" אמרה האסטרונומית הבכירה וונדי פרידמן, לשעבר למנהלת מצפי הכוכבים של מכון קרנגי, "הוא הפך לאייקון של גאונות שמרחפת הרבה מעל שאר בני התמותה. אנשים לא בדיוק הבינו מה הוא אומר, אבל הם ידעו שהוא מבריק, יש אולי אלמנט אנושי במאבק שלו שגורם לאנשים לעצור ולשים לב".
כשמדובר באיינשטיין, רובנו מכירים את הנוסחה e-mc², ולרובנו גם אין מושג מה היא אומרת. העבודה של הוקינג הייתה מורכבת מדי בשביל רוב בני האדם, אבל הם הבינו שמה שהוא ניסה לברר היה משהו בסיסי, קדמוני אפילו.
"הוא ניסה להתמודד עם השאלות הגדולות ביותר שלנו: הולדת היקום, חורים שחורים, הכיוון בו זורם הזמן" אמר מייקל טרנר, קוסמולוג באוניברסיטת שיקאגו, "אני חושב שזה מה שמשך אליו את תשומת הלב הציבורית".
את כל זה עשה הוקינג באופן קצת שובבי, למרות שהיה מרותק לכיסא גלגלים בשל מחלת ה-ALS (מחלה ניוונית חשוכת מרפא) ממנה סבל. הוא טס בתנאי אפס כבידה. הוא לקח חלק בשתי התערבויות פומביות עם מדענים אחרים על קיומם של חורים שחורים והקרינה שנובעת מהם – התערבויות בהן הפסיד ונאלץ לרכוש מנוי למגזין "פנטהאוז" למדען אחד, ואנציקלופדיה של הבייסבול למדען אחר.
"הדבר הראשון שתופס לך את העין היא המחלה המשתקת וכיסא הגלגלים שלו" אמר טרנר, "אבל אז המוח שלו והחדווה שהוא מצא במדע גזלו לגמרי את תשומת הלב". טרנר הוסיף גם שהציבור אולי לא הבין את מה שהוא אמר, אבל הוא קלט שהוקינג נמצא בחיפוש אחרי רעיונות גדולים.
אנדי פביאן, אסטרונום באוניברסיטת קיימברידג' בה פעל גם הוקינג ונשיא החברה המלכותית לאסטרונומיה, אמר שהוקינג היה פותח הרצאות למתחילים על חורים שחורים עם הבדיחה הבאה: "אני מניח שכולכם קראתם את 'קיצור תולדות הזמן' והבנתם אותו", היא תמיד עוררה צחוק גדול.
"תמצא שהאסטרונום הממוצע, כמוני, לא מנסה אפילו לעקוב אחרי התאוריות האיזוטריות יותר שהוא בחן בעשרים השנים האחרונות" אמר פביאן, "הייתי נוכח בהרצאות של הוקינג שאני עצמי לא הצלחתי לעקוב אחריהן".
הוקינג, שנולד 300 שנים בדיוק אחרי מותו של גלילאו, עמד בראש הקתדרה למתמטיקה של אוניברסיטת קיימברידג', תפקיד אותו מילא בעבר אייזק ניוטון. גם פיזיקאים וגם אסטרופיזיקאים טענו כי הוא משתייך למחנה שלהם. חלק ניכר מעבודתו של הוקינג היה בתחום הקוסמולוגיה, ענף מעמיק של האסטרונומיה שמנסה להסביר את הטוטליות של היקום.
התואר של הוקינג "לא רלוונטי כאן. מה שמשנה זה מה שהמוח שלו עשה" אמר ניל דה-גראס טייסון, מנהלו של פלנטריום היידן במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, "אנחנו טוענים שהוא אסטרופיזיקאי משום שמהמעבדה שלו הייתה היקום".
העבודה של הוקינג בנושא חורים שחורים, באמצע שנות השבעים, הביאה להתקדמות מכרעת בתחום הפיזיקה. עד שהוקינג גילה את הקרינה שבאה מתוך החורים השחורים – הקרויה על שמו: "קרינת הוקינג" – שתי התיאוריות המרכזיות בפיזיקה המודרנית, תורת היחסות הכללית של איינשטיין ומכניקת הקוונטים, שתרו זו את זו לעיתים קרובות. הוקינג היה הראשון להראות ששתי התאוריות מחברות למעשה, תגלית שטרנר ואחרים הגדירו שפורצת דרך לזמנהּ.
הרעיון שיש משהו, במקרה הזה קרינה, שיוצא מתוך החורים השחורים אכזבה אולי סופרי מדע בדיוני, אבל נתנה השראה למדענים צעירים כמו טייסון, שכינה אותו "עמוק ומפחיד".
עבודותיו האחרות של הוקינג עסקו נושאים קוסמיים יותר – מקורותיו של היקום. התאוריות שפיתח על הולדת היקום, המאוחרות בהן סותרות את אלו שקדמו להן, היו סבוכות לאין שיעור מאלה שעסקו בחורים השחורים. אך הרעיונות הסבוכים בהם היה שקוע לא תמיד תאמו את האישיות של המדען המחונן. עמיתיו מזכירים לעיתים תכופות את ההומור יוצא הדופן שלו, החיוך הרחב וגם העקשנות. אפילו הציבור קלט, כמעט מיד, את הגישה השובבה שלו, אמרו פרידמן וטייסון.
"הוא נתן למדע פרצוף אנושי" אמר טרנר, "וזה משהו שייזכרו הרבה יותר מאת כיסא הגלגלים". הסיפור הגדול יותר היה האופן בו הציבור הרחב נפל בקסמו של האיש הקטן הזה, המרותק לכיסא גלגלים עם מחלה שהולכת ומחמירה, ובעל האינטלקט שמעטים יכלו לתפוס באמת. הם התחברו לסטיבן הוקינג האדם, ולסיפור שלו, אמרה פרידמן. התובנות שהוא תרם לאנושות על מסתרי היקום היו רק בונוס.
