דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מרצ

דבר השבוע / אבי בוסקילה נשאר עד הסוף במרוץ מול זנדברג ומאשים אותה בניתוק

אבי בוסקילה (צילום: גילי יערי / פלאש 90).
אבי בוסקילה (צילום: גילי יערי / פלאש 90).

הוא מזרחי, גיי, קצין שמנע טבח בחברון, מסתובב עם תמונה של הרצל וכועס כששואלים אותו למה הצטלם עם הדגל | לשיטתו הוא סוציאל- דמוקרט, אבל זורם עם הפרטות בצה"ל: "ראיתי הרבה קצינים ונגדים שמעבירים את הזמן שלהם בשיזוף" | ראיון סופ"ש

יניב כרמל

"המציאות בארץ מורכבת ממשולש", אמר לי השבוע אבי בוסקילה, מזכ"ל שלום עכשיו לשעבר והיחיד מבין המועמדים הבולטים לראשות מרצ שנותר במרוץ מול חברת הכנסת תמר זנדברג. "הקודקודים של המשולש הם המצב החברתי, הכיבוש והדמוקרטיה", הוא מסביר, וממהר לשרטט את הדברים במחברת העבודה שהייתה מוטלת על שולחן בית הקפה (עוד נגיע אליה בסוף). במשולש של בוסקילה, למקרה שתהיתם, הקודקוד העליון הוא הכיבוש. "המציאות שלנו כל הזמן רצה בין הקודקודים האלו, אבל אנשים לא עושים את ההקשר ביניהם. אם כאן, בכיבוש, מושקע כסף – אז בהכרח יש פגיעה במצב החברתי".

בוסקילה, שנחשב פחות "אדום" מאילן גילאון ומנגד יותר שמאל מדיני מזנדברג שאליה חבר האחרון, לא מהסס לעקוץ אותם. "יש לי דין ודברים קבוע עם חברים, חלקם רואים עצמם אבות הסוציאליזם", הוא אומר בחצי חיוך, "שאומרים 'אפשר לייצר מדינת רווחה גם בלי קשר לכיבוש'. ואני אומר – זה נכון, אבל זו תהיה מדינת רווחה שצריכה עוד מדינת רווחה כדי לממן אותה. כי כיבוש זה לא רק הכסף שמעבירים למתנחלים, זה גם תקציב ביטחון עצום, וזה גם כסף של משרד החינוך שבנט מושך לגופים 'שלו'. שואלים אותי אם מבחינתי הכל מתחבר לכיבוש, אם הכל מתחיל ממנו, ואני אומר: נכון, זה הכל מכונה אחת".

אבי בוסקילה (קרדיט: אלעד מלכה)
אבי בוסקילה (קרדיט: אלעד מלכה)

אתה לא חושש להרחיק ממך ציבורים בדרך הזו? הרי שאלת הכיבוש היא "שאלה בהמתנה" בציבור הישראלי, הרוב חושבים שאין לה פתרון בעת הזו

"נכון, אבל אני חושב שזה מצב שבראנו. היסטורית דיברנו על עמונה מול דימונה ואז הבנו שזה לא עובד לנו מספיק טוב כי אתה אומר 'שטחים' והציבור נכנס לאקסטזה, אז חיפשנו מודל לא מתעמת. ואז ירדנו עוד מדרגה אחת למטה כי אמרנו, 'רגע, אפשר בעצם לייצר מדינה שתהיה מאוזנת כלכלית ותהיה שוויונית בלי קשר לכיבוש', אבל אז אנחנו משחקים לידיהם של המתנחלים".

"כן, זה נכון שאפשר מתמטית וכלכלית לעשות את מדינת הרווחה עכשיו, אבל ערכים לא מנותקים מתקציב ותקציב לא מנותק מערכים. והשאלה היא לא רק אם אפשר לעשות את זה, אלא האם אפשר 'אחו-שילינג' לעשות את כל זה", אמר ושוב החווה יד על שלושת קודקודי המשולש ששירטט.

ההסתערות אל היעד

בגיל 41 אבי בוסקילה רוצה לשכנע את חברי מרצ שהוא העתיד שלהם. חמוש בביטחון עצמי, בקסם אישי רב, באנרגיות גבוהות ("עשיתי יותר מ-40 חוגי בית בחודש וחצי, זה כמו כל יום הופעה, אני שרית חדד" הוא אומר וצוחק) ובמיתוג של "הדבר הבא" הסתער על המפלגה ופקד – לפחות על פי ההצהרות וההערכות – למעלה מ-5,000 חברים חדשים למפלגה.

ישנם, עם זאת, שני דברים שעלולים לפגוע בהצלחת הנרטיב של "הצעיר שרוצה לשנות את מרצ" – הראשון הוא שהמתמודדת המובילה במרוץ כרגע, תמר זנדברג, היא בת גילו ונסמכת על אותו "וייב" של חדשנות רעננה, או רעננות חדשה, ועושה זאת באפקטיביות לא מבוטלת. הבעיה השנייה היא שהעמדות של בוסקילה, כמו דבריו שהובאו מעלה, מזכירים את מרצ הישנה בואכה רצ הליברלית, גם אם הם מובאים באריזה חדשה. האם עברה של מרצ, שהייתה שותפה (יחד עם מפלגת העבודה כמובן) למהלכי ההפרטה הגדולים של שנות ה-90' ולניסיון חיסול ההסתדרות, שב לרדוף אותה בדמותו של אבי בוסקילה?

אבי בוסקילה (קרדיט: אלעד מלכה)
אבי בוסקילה (קרדיט: אלעד מלכה)

"דווקא בצבא יש אלמנטים שאתה יכול להפריט אותם", הוא אומר וחושף את אותה גישה ליברלית שמבצבצת מדי פעם, אף שבהמשך הוא עוד יספר על גישתו הסוציאל דמוקרטית. "אתה ידעת למשל שיש בית דפוס צבאי? למה צריך בית דפוס צבאי כשאפשר לשלוח לכל בית דפוס, לפחות חומרים בסיווג נמוך? ואפשר גם לדבר על פנסיה תקציבית ומה המשמעות שלה, ושקצינים לא משתחררים מהצבא כי מושכים אותם עד גיל 47 כדי שיקבלו את הפנסיה שלהם במקום לבוא ולהגיד 'אדוני אתה בן 42 אבל אין לי מה לעשות איתך יותר'. אני ראיתי כל כך הרבה קצינים ונגדים שמעבירים את הזמן שלהם בשיזוף".

וכמו שהוא מדבר על הפרטה, ככה הוא חוזר אל השטחים ואל הקשר שלהם למצב החברתי. "אם בונים 35 יחידות דיור בקרית ארבע, אז מדובר ב-35 יחידות דיור ציבורי שלא נבנות בבאר-שבע וקרית שמונה. תשאל אותי מה זה כבר 35 יחידות דיור ציבורי ואני אגיד לך שזה 35 יותר ממה שיש עכשיו. וכשיש לך רבע מהצבא שנמצא בשטחים זה עולה מיליונים על מיליונים. יאיר לפיד מדבר על 'השוויון בנטל', והתירוץ שהוא נותן הוא שצריך את החיילים האלו בצבא. אבל זה בולשיט – לא צריך עוד חיילים. יש המון חיילים שמאכלסים מיליון מפקדות ואף אחד לא ברור לו למה. גם בהשוואות הכי בסיסיות המצב לא צודק. בישובים בשטחים בכל חור יש אמבולנס חדש, מתוקתק ברמות הכי גבוהות, אבל זה לא קיים בכל ישוב בתוך קווי 67'. בקרית שמונה אין חדר מיון, וכל יולדת צריכה לנסוע 50 דקות לרבקה זיו בצפת".

בוא נדבר על עמדותיך המקרו-כלכליות. מהן בעצם?

בוסקילה מזמין אותי לקרוא את המצע הכלכלי-חברתי שהועלה לאתרו בסמוך לפגישתנו, ומצהיר על תפישה כלכלית שמאלית. "במצע אנחנו מדברים על קיום בכבוד, שזה אומר סידור מחדש של סדרי העדיפויות של המשאבים. שימו לב לסדרי העדיפויות שלנו! כל שנה מועברים להתנחלויות מיליונים רבים. בוא נחשוב מה ניתן לעשות עם המיליונים האלה גם בלי להיות כלכלנים גדולים. תארו לכם שה-150 מיליון שקלים שהושקעו בתיירות פנים ביהודה ושומרון ב-2016 היו מושקעים במערכות רפואיות בגליל העליון. המצע שלנו מדבר גם על העסקה ישירה, ותגמול לעסקים שמעסיקים בשוויון, בתנאים הוגנים, באמצעות קיזוז מסים לעסקים שכאלה. אנחנו מדברים על העדפה של עבודה מקומית על עובדים זרים, אנחנו מדברים על אוכלוסיות מוחלשות, והצורך ביצירת מקומות עבודה טובים.

קלפי בחירות במרצ. ארכיון (צילום: גיל יערי/ פלאש 90)
קלפי בחירות במרצ. ארכיון (צילום: גיל יערי/ פלאש 90)

"מרצ צריכה להיכנס לאוכלוסיות שהיו מעמד ביניים ונשחקו, והפכו לשכבות החלשות. הרי השירותים החברתיים הופרטו וההוצאות גדלו. ההוצאה הכבדה ביותר היא הדיור, השכר נמוך מדי ובצפון ובדרום אוכלוסיות שלמות לא גומרות את החודש".

יש לך התייחסות במצע לענייני גודל התקציב הראוי? כלל ההוצאה? הנומרטור?

בוסקילה מודה ביושר שישנם דברים בתחום הכלכלי שטרם הספיק לגבש עמדה כלפיהם. "אבל כשכחלון אומר שיש 20 מיליארד שקל עודפי מסים אז עולה שאלה איך זה קורה ואיך זה ייתכן שלנכים נותנים רק 600 שקל נוספים בשלוש פעימות", הוא אומר.

שאלה של זהות

בשלב מסוים בשיחה אמרתי לבוסקילה שאני לא מזהה פערים משמעותיים במסרים בינו ובין המועמדת המובילה, זנדברג."זה נכון", הוא השיב בקצרה, והסכים כי מצביעי מרצ לא יבחרו את המועמד על פי עמדותיו בהכרח, אלא יותר על בסיס האמונה ביכולותיו האישיות או על בסיס זהותו המעמדית, חברתית, אפילו עדתית. לדבריו, מצבה הקשה של מרצ מבחינה אלקטורלית במערכות הבחירות האחרונות מחייב שינוי בהובלה. לשיטתו, זנדברג הייתה עד כה חלק מההובלה ולכן מוטלת עליה אחריות אישית. "לא נמאס לה ללכת לישון בליל הבחירות מחוץ לכנסת ולהתעורר בבוקר ולגלות שרק במזל היא בפנים?", הוא מתריס.

אתה מאמין שהזהות שלך תביא אנשים להצביע עבורך ובהתאם גם נגדך?

"תראה", אמר בוסקילה מעט בהיסוס, אולי על רקע העובדה שפוליטיקת הזהויות הפכה במערכת הבחירות של מרצ לתפוח אדמה לוהט. "אני לא חי את זה. גם לא חשתי קיפוח כמזרחי. בשנים האחרונות אני מרגיש את התודעה המזרחית שלי אבל לא ממקום של מאבק בהכרח. אני לא שונא בני אדם. אבל זהות זה לא רק אוסף תכונות, זה גם חוויות חיים וניסיון חיים ונוטים לזלזל בזה. אומרים לי, למשל, 'אז מה אם אתה גיי?' ואני עונה – אם אני גיי אז אני בהכרח לא אזרח שווה זכויות במדינה הזאת. ומצביעי מרצ אמורים להבין את זה. לא סתם הדמויות המובילות של החברה האזרחית הם מהקהילה הגאה, שמשולבת במאבק באופן מובהק.

"וזה שהייתי בצבא זה גם חלק מהזהות שלי. אפשר להגיד שזה מיליטנטי אבל אני הפרצוף בעדות של 'שוברים שתיקה'. אני הבנאדם שעשה את זה ויודע להגיד מה לא בסדר בכיבוש, איפה אנחנו כמדינה כושלים וגם איפה אנחנו צודקים". בוסקילה לא סתם עשה צבא, הוא היה קצין קרבי שעצר ב-1997 בגופו את המתנחל נעם פרידמן רגע לפני שביצע טבח המוני באמצע חברון.

מה דעתך על הדברים שאמרה לנו כאן זנדברג ולפיהם זה לא תפקידה לכתת רגלים בפריפריה, כי מרצ צריכה להצמיח מנהיגות מקומית בכל מקום? קראת?

"התשובה הזו היא בדיוק מה שצריך לשנות במרצ. התפקיד של מרצ הוא להתחבר למקומות שקשים לנו, ששואלים שאלות קשות, שמאתגרים אותנו. עומק הניתוק במשפט הזה של תמר הוא בזה שיש תהליך גריסה מתמיד. כלומר אם אתה אומר אל תכתת רגליך בחוץ, אז גם בתוך הבית יש שחיקה, שחיקה גילאית, שחיקה תפיסתית, נוצר חוסר אמון וייאוש, אנשים מתנתקים".

"כשאני אבחר", אומר בוסקילה עם ניצוץ בעיניו, "הדבר הראשון שאוציא זה ניוזלטר שאשלח לכל חברי מרצ, ואכתוב בו: חברים, אנחנו אוהבים אתכם, אבל סדר העדיפויות של המפלגה הולך להשתנות. אנחנו הולכים להשקיע בכם קצת פחות, כי אנחנו מאמינים בכם ויודעים שאתם איתנו, ואנחנו צריכים ללכת לקהלים חדשים ולאוכלוסיות חדשות".

מרצ מזוהה עם אוכלוסיות ברמת הכנסה גבוהה, אולי אפילו עם ניכור מהמדינה. איך תשנה את זה?

"זה חלק מהבעיה שלנו. תופסים אותנו כאליטיסטים, לא נחמדים ולא מתחברים. אני גאה בדגל שלנו, אני הרבה יותר גאה בדגל ממירי רגב, אני לא צריך לקחת אותו ולנופף כדי שידעו. אבל היו אנשים במרצ, שכשהצטלמתי לאיזה פרויקט עם דגל ישראל, שאמרו לי מה זה? מה זאת 'הפטריוטיות המוגזמת הזאת?'. אי אפשר למשוך כל כך אחורה, אם רוצים להיות מחנה גדול.

"בסוף צריכה להישאל שאלה אחת: אם אפשר להביא עשרה מנדטים מהציבור, למה זה לא קרה עד כה? אם הציבור יבוא אלינו עכשיו בהמוניו, אז למה הוא לא בא קודם? הציבור לא בא לדבר איתנו כי אנחנו מדברים לו מעל הראש. כי הוא תופס אותנו כמנוכרים".

פנים אחרות

כששואלים את בוסקילה איזו בשורה הוא מביא איתו למרצ, הוא שם את עצמו מעט בצד ומדבר על תהליך הרבה יותר עמוק שעובר על המפלגה. "הבשורה זו העובדה שמרצ כבר נראית אחרת מלפני חודשיים. זה לא רק אני. גם אבי דבוש, גם המתפקדים. כל המהלך הזה שם אותנו במקום אחר. פתאום אנחנו רלוונטיים בדיון. השאלה היא רק מה מרצ רוצה לעשות עם עצמה? האם היא רוצה לעשות חצי תנועה, או תנועה מלאה. אני מרגיש שאין דרך אחרת. בשביל להזיז את המפלגה הזו צריך ממש להתחיל לעבוד מלמטה למעלה. מהשטח. לא להתחייב למנדטים ולא לספר שאנחנו נשב בקואליציה הזאת והזאת. כולנו יודעים שזה ריק מתוכן, אלה הצהרות בחירות שאף אחד לא יכול וגם לא מתכוון לעמוד בהן".

אתה נהנה מזה, מהמרוץ?

"זו עבודת פרך, אבל אני נהנה מזה מאוד, בעיקר מההסתובבויות בארץ. אתה פוגש אנשים, נחשף לעולמות. זה אדיר".

אני לא יכל להתעלם מהתמונה של הרצל על כריכת המחברת שלך

"אני אוהב את התמונה הזו", הוא אומר. "השתתפתי באיזה פרויקט ושם חילקו את המחברות האלו שיצר אמן ישראלי שחי בברלין. תראה את הציטוט של הרצל שהוא שם פה על הכריכה הפנימי: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב. כל מעשי בני האדם תחילתם בחלום וסופם בחלום".

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!