מדוע כל-כך קשה להיפרד מהסוכר ומהאוכל המתועש?
קוראות וקוראים יקרים, אחרי תקופה של שקט, חזרתי לכתוב על "תזונה נבונה". למי שלא קרא את הבלוגים הקודמים שלי או שכבר שכח, אני ממליצה לחזור אחורנית ולקרוא אותם – יש מה ללמוד מהם, אודות האוכל שאנו אוכלים היום וההשפעה עלינו.

אולי קראת את הבלוג ופרסומים אחרים שיוצאים על ההשפעות השליליות של הסוכר והאוכל המתועש. אולי אפילו אמרת לעצמך – אוקי הבנתי, מעבר לעניין של הקלוריות, הסוכר והאוכל המתועש הזה באמת משמין הרבה יותר מאוכל טרי ולא מעובד, וגם למי שלא שמן זה מזיק מאד לבריאות. נכון, הוא טעים, עושה נעים בפה ואולי גם מעלה את מצב הרוח – אבל כל זה לרגעים ספורים והנזקים הם הרבה יותר גדולים ולטווח הרבה יותר ארוך. זהו, כמו קשר רומנטי שכבר הבנת שהוא בעצם לא טוב למרות הרגעים המענגים, החלטת להיפרד סופית מהסוכר, הקמח הלבן והאוכל המתועש. מעכשיו, כמו שציפי מתזונה נבונה אומרת, אוכלים אוכל אמיתי.

החלטת לנסות וגם הצלחת במשך תקופה. אם יישמת את ההמלצות שלי במשך לפחות שלושה שבועות, סביר להניח שכבר הרגשת את ההבדל. סביר להניח שבעקבות הפרידה מסוכר, קמח ואוכל מתועש יש ירידה במשקל בלי מאמץ, יש פחות עייפות, יש חשק ואנרגיה לעשות פעילות גופנית, המחשבה צלולה יותר, הכמיהה לג'אנק כבר כמעט נעלמה או ירדה מאד בתכיפות ובעוצמה, השינה טובה יותר, ולאוכל הבריא פתאום יש טעם אחר. מתישהו שמת לב שה"אוכל האמיתי" בעצם מאד טעים, פשוט כל הג'אנק-פוד חטף את בלוטות הטעם שלך.

אנחנו, המכורים לאוכל הוותיקים ולמודי הניסיון, קוראים לתקופה הזאת "ירח דבש", וזו באמת תקופה נפלאה. בתקופה הזאת מרגישים, לפעמים לראשונה, את השיפור בתפקוד ובהרגשה הכללית כשהחיים ללא תוספת סוכר. יורדים במשקל בלי מאמץ ובלי להתאפק.

ואז… מגיע אותו הרגע – במסיבה, בזמן משבר או דווקא בשקט שאחרי הסערה, בגלל לחץ חברתי, בגלל שהפעם שכחת להתארגן מראש ונתקעת בלי אוכל שמתאים לדרך החיים החדשה שלך, ולפעמים זה סתם, בלי שום סיבה מיוחדת – מגיע הרגע שיש דחף נוראי לאכול את מה שכבר החלטת שלא אוכלים. כמו איזה שד שפתאום יוצא מהבקבוק, החשק כל כך חזק שלהתאפק ולהגיד "לא" מרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. אם דאגת לבנות מערך תומך של חברים ו/או משפחה ששותפים לתהליך שלך, ואסטרטגיות חשיבה להתמודד עם רגעים אלו, ייתכן שהצלחת לעבור את ההתקף בשלום (כן, זה התקף וכמו כל התקף הוא גם עובר). יש דרכים ושיטות להתגבר על הרגעים האלו ואני מלמדת אותן ללקוחות שלי בתזונה נבונה, ואם נהיה מציאותיים, קורה לפעמים שזה נגמר ב"מעידה". לא עומדים בפיתוי ואוכלים.

כן, כן, זה קורה וקרה לאחרים ולא רק לך, אין מה להתבייש. האמת והסטטיסטיקה אומרות שזה קורה מתישהו במשהו לכמעט כל מי שעושה שינוי משמעותי בחיים שלו. אנשים שהחליטו להפסיק לעשן עוברים בממוצע שמונה ניסיונות לפני שמצליחים להיפרד מהסיגריות לצמיתות. התהליך של שינוי ופרידה מהרגלי אכילה גרועים שליוו אותך במשך הרבה מאד שנים – אולי אפילו מגיל ינקות – הוא תהליך משמעותי מאד ויש רגעים שזה קשה ומורכב.

יש גם סיבות ביולוגיות טהורות למה זה כל כך קשה להיפרד מסוכר ואוכל מתועש. כדי ללמוד על סיבות אלו כדאי לעקוב ולקרוא את הפוסט הבא שלי.

להיום, המסר שלי הוא פשוט – אל ייאוש! התקדמות זו התקדמות, גם אם קורה ויש צעד זמני אחורנית. חלקי זה יותר מאפס, והרבה זה יותר ממעט. הדבר הכי גרוע לעשות הוא מה שרבים מדי מאתנו עושים – להגיד "אם לא הצלחתי עכשיו, זה אומר שנכשלתי ובכלל אין טעם להמשיך". חבל לתת לרגע או אפילו ליום לא מוצלח להעפיל על כל הימים המוצלחים שהיו קודם ויכולים להיות אחר-כך. יש נפילות בחיים, אף אחד לא מושלם וחבל לחשוב שכל המאמץ לא היה שווה אם אין 100% הצלחה. זה מה שעושים בדיאטה. אם החלטת לעשות שינוי משמעותי בחיים במה שאוכלים, ולא סתם עוד דיאטה (שבדיאטה משמינים עוד יותר כשהיא נגמרת) חשוב להימנע ממה שרבים מדי עושים – להפוך את השולחן ולשבור את הכלים על כל מעידה. נפלת? קורה. מה לעשות אחרי? לקום, להוריד את האבק, ולהמשיך לצעוד קדימה.