הִפְסַקְתִּי לְהִתְפַּשֵּׁט אִתְּךָ
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִכְתּוֹב
וְאָכֵן אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָרוֹב;
שִׁיר, וְשִׁירוֹתַיִים, וְעוֹד אֶחָד, וָעוֹד
וְכוּלָּם פֹּה מוּנָּחִים מוּלִי אַחַר כָּבוֹד

מִתְעַרְטֵלִים בְּשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב הַקּוֹפַחַת
שׁוֹלְחִים עֲנָפֵיהֶם בַּנֶּפֶשׁ הַפּוֹרַחַת
מְלַהֲגִים עַל לֵילוֹת וְאַהֲבָה וּתְשׁוּקוֹת
מְגַלִּים לָעוֹלָם מַּסָּד וּטְּפָחוֹת
מְסַתֵּתִים עַד כְּלוֹת
כָּל מִשְׁפָּט, מִילָּה וְאוֹת

מַעֲלִים צַחֲנַת בְּאוּשִׁים
שֶׁל רַעֲיוֹנוֹת בַּלִים,
עֲיֵיפִים וּתְּשׁוּשִׁים.

הִפְסַקְתִּי לְהִתְפַּשֵּׁט אִתְּךָ
כְּדֵי שֶׁיִּפְרַח בִּי שִׁיר מְגָדִים
וְעַכְשָׁיו
כּוֹאֵב לִי בַּבְּגָדִים.