זכויותיהם בעבודה של עובדים ועובדות המשרתים במילואים מעוגנות בחוק 'חיילים משוחררים' (החזרה לעבודה), התש"ט-1949. חוק זה מיוחד במינו מכל חוקי העבודה במדינת ישראל שכן הבכורה ניתנה לו – הוא חוק העבודה הראשון שחוקק במדינת ישראל (בתאריך הסמלי של ה-15.5.1949) ורק אחריו נקבעו כל חוקי העבודה האחרים (חופשה, שעות עבודה ומנוחה, עבודת נשים, עבודת נוער, פיצוי פיטורים ועוד ועוד).
מערך המילואים בישראל הוא חלק משמעותי מצה"ל ומחוסנה הביטחוני של מדינת ישראל. עובדים רבים במשק ממלאים במקביל לעבודתם, תפקידים שונים בשירות המילואים. חלק משרתים רק מספר ימים בשנה, אחרים יותר. משך זמן השירות במילואים תלוי לרוב בדרגה ובתפקיד, בגיל וגם בהיקף ה"תרגיל". שלא כמו עובד רגיל, המשרת במילואים עוזב את משפחתו ואת מקום עבודתו ומוצא עצמו עם מדים ובמציאות אחרת, שונה משמעותית משגרת חייו.
אלו הזכויות (והחובות) העומדות לימין המילואימניק והמילואמניקית:
הודעה למעסיק – עובד המקבל צו לשירות מילואים חייב להודיע על כך למעסיקו או לממונה עליו במקום העבודה תוך זמן סביר מיום קבלת הצו. אם העובד לא היה מועסק בזמן קבלת הצו, הוא חייב להודיע על כך למעסיקו החדש תוך זמן סביר ממועד תחילת עבודתו במקום העבודה.
עובד אשר מתחיל לעבוד בעבודה חדשה רשאי לפנות לקצינת הקישור של יחידתו בבקשה לדחות את שירות מילואים והוא גם רשאי לפנות לוועדת ולת"ם (ועדה לתיאום מילואים) בצה"ל.
רציפות העסקה – היעדרותו של עובד מעבודתו לצורך שירות מילואים לא תיחשב כהפסקה ברציפות העסקתו במקום העבודה.
איסור פיטורים בשל שירות במילואים – מעסיק אינו יכול לפטר עובד בשל שירותו במילואים, בשל קריאתו לשירות מילואים או בשל שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירות שירות המילואים. ובכל מקרה בו חלה אחת הנסיבות הללו – הפיטורים בטלים.
גם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אפליית עובד בשל שירותו במילואים, בין אם בקבלתו לעבודה, תנאי עבודתו וקידומו בעבודה, הינה אסורה והפרתה מצדיקה תביעה לבית הדין לעבודה או תלונה לנציבת שוויון הזדמנויות בעבודה.
פיטורים מסיבה מוצדקת – אם מעסיק מבקש לפטר עובד בתקופה בה העובד נמצא בשירות מילואים מכל סיבה מוצדקת שהיא, עליו לבקש היתר מוועדת תעסוקה מיוחדת שתתן היתר לפיטורים רק במקרים בהם יש טעמים מיוחדים לפיטורים ורק אם המעסיק הוכיח כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים.
בתי המשפט קבעו כי נקודת המוצא היא שפיטורים במהלך שירות המילואים קשורים בשירות והם אסורים אלא בהיתר של הוועדה. עוד נקבע, כי אין הבדל ממשי, מבחינת תכלית החקיקה, בין פיטורים בשעות הערב, ערב צאתו של המערער לשירות מילואים, ובין פיטוריו ביום למחרת, כאשר התחילה תקופת המילואים. פיטורים אלה אסורים, אלא אם הותרו על ידי הוועדה, בנימוק שאין קשר בין שירות המילואים לפיטורים.
האיסור על פיטורים ללא היתר של ועדת התעסוקה הוא במקרה של שירות מילואים הנמשך יותר משני ימים רצופים והאיסור חל גם בתקופה של 30 ימים מתום שירות המילואים.
תשלום בגין שירות מילואים – המעסיק אינו נושא בנטל התשלום בגין שירות המילואים ואינו משלם גם שכר עבודה בתקופה זו.
התשלום עבור ימי מילואים משולם לעובד על ידי המוסד לביטוח לאומי אבל לא באופן אוטומטי. על המשרת במילואים להגיש באופן עצמאי ואישי תביעה למוסד לביטוח לאומי, בצירוף אישור צבאי (3010) באמצעות טופס מקוון או טופס ידני, המצוי באתר של המוסד לביטוח לאומי.
ומה עם המעסיקים? יש תמימות דעים לגבי המילואמיניקים וגם ארגוני המעסיקים במגזר הפרטי מכירים בנטל העומד בפני עובדים המשרתים במילואים והם אף חתמו על "אמנת המעסיקים למען העובדים המשרתים במילואים" וזאת על מנת לקבוע מתווי דרך למעסיקים ביחס לעובד המשרת במילואים, מתוך הוקרה משותפת לכל המשרתים במערך המילואים.
עו"ד ד"ר מורן סבוראי ועו"ד אמיר בשה הם שותפים במשרד עורכי הדין בשה זבידה סבוראי, המתמחה בדיני עבודה