דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
קולנוע

ביקורת קולנוע / "להתראות שם למעלה": יצירת מופת על הקשר הנצחי בין מלחמה לקפיטליזם

סרטו של אלבר דיפונטל, המתרחש בסוף מלחמת העולם הראשונה ואחריה, הוא שילוב מענג של סיפור, מסר, עבודת בימוי ומלאכה קולנועית עילאית | העלילה מתרחשת אולי באירופה של תחילת המאה הקודמת, אבל רלוונטית לא פחות גם כאן והיום

תמונה מתוך הסרט 'להתראות שם למעלה' (באדיבות סרטי נחשון)
תמונה מתוך הסרט 'להתראות שם למעלה' (באדיבות סרטי נחשון)
יצחק רובין
יצחק רובין
מבקר קולנוע
צרו קשר עם המערכת:

סרטו החדש של הבמאי הגאון אלבר דיפונטל, "להתראות שם למעלה",  מחזיר אותנו ליוצרי הקולנוע הגדולים בהיסטוריה. תענוג עילאי של במאי עצמאי ואמיץ שמצליח, למרות הזרוע החונקת של התעשייה ההוליוודית, ליצור איכויות קולנועיות נדירות. "אנחנו צריכים פחות כסף כי הוליווד משקיעה את רוב התקציב לסרטים בתשלום לכוכבי ענק ואנחנו משקיעים באיכות הסרט", אומר דיפונטל. אין ספק: במאים כמוהו מנצחים את הוליווד בגדול ושמים ללעג את מכונת הכסף האמריקאית.

ב"להתראות שם למעלה" מתכתב דיפונטל עם סטנלי קובריק, ליתר דיוק עם שלושה סרטי האנטי-מלחמה הגדולים בתולדות הקולנוע שיצר: "פול מטאל ג'אקט", "שבילי התהילה" ו"דוקטור סטריינג'לאב". עם סצנות מלחמה מהריאליסטיות שראיתי על המסך הגדול, מצטרף "להתראות שם למעלה" ליצירות המופת של קובריק כאחד הסרט הגדולים בהיסטוריה נגד מלחמות.

על כך יש להוסיף את הנגיעות הצ'פליניות הקסומות ומלאות הומור של דיפונטל, הבמאי-השחקן  שכמו צ'פלין גם משחק בסרט את הדמות הראשית. הסרט שזור המצאות מקוריות מענגות ובעיקר מרגשות, ואתם מקבלים סרט בלתי נשכח לשנים רבות, שמחזיר לקולנוע הצרפתי עטרה ליושנה. אחרי שבשנים האחרונות צעד, לצערנו,  משולב זרועות עם הטעם הקיטשי הגרוע של הוליווד, מחזיר אותנו דיפונט לימי התהילה של טריפו וגודאר, ומתכתב להפליא עם "ילדי גן עדן" הבלתי נשכח של מרסל קרנה מ-1945.

הביקורת החריפה של דיפונטל על הקשר הגורדי שבין קפיטליזם ומלחמה, והטרגדיות האנושיות שאליו הוא מוביל, היא התמה המרכזית בסרט החכם והרלוונטי הזה.

מהמלחמה, כידוע, מרוויחים רק סוחרי נשק, בעלי הון למיניהם ומלקקי ישבנם: הפוליטיקאים, ומי שסובל ממנה הם העניים והחיילים שחוזרים הביתה. את כל זה מציג לנו דיפונט בצורה כל כך קולעת.

אחת האקסיומות בניתוח המרקסיסטי של הכלכלה, שלא רבים חולקים עליו בנקודה זו, היא שהמלחמה גורמת להגדלת הביקושים בשווקים (מכלי נשק ועד למזון ובגדים), והביקושים מוצאים אפיקים לכושר הייצור העודף כתוצאה מהתקדמות הטכנולוגיה. המלחמה מעשירה אנשים מפוקפקים, ועל כך כתב ברטולד ברכט את מחזותיו הנהדרים "מעגל הגיר הקווקזי" ו"אימא קוראז'".

הגאונות של הקפיטליזם החזירי היא יכולתו להסתיר מהעם את תאוות הבצע של מחוללי המלחמות, הסחת דעת העם בעזרת דמגוגיה פטריוטית והפניית הכעס כלפי האויב החיצוני וגם הפנימי (הפציפיסט המנסה לחשוף בפני העם את השקר והעיוות). הם מבינים: העם אינו רוצה לשמוע את האמת (מוכר?). הוא נהנה כמו ג'וק מסומם מלהט הפטריוטיות המשכרת, סם מפוקפק אותו מפיקים בעלי ההון והפוליטיקאים לאזרחים הפשוטים, שמצדם "נהנים" מתחושת גדלות חד פעמית, תוספת משכרת לחייהם הדלים. העם מריע והכסף והדם זורמים, אוי למי שיקלקל את החגיגה. אבל כל זה זמני: יש גם את היום שלאחר המלחמה

"להתראות שם למעלה", הוא סיפורו של אומן מחונן בשם אדוארד פריקור, שאביו בעל האימפריה כלכלית שולט בפוליטיקאים בעזרת הונו, מזלזל בבנו האומן המרדן, ומזלזל בכל מה שמדיף רוחניות. הוא "מעשי", כך הרי מגדירים תאבי הבצע את עצמם, הכוח והכסף הוא חזות הכול.

הבן האומן מתגייס להילחם במלחמת העולם השנייה, ושם בשוחות הוא רוקם חברות עם מנהל חשבונות בבנק. הפסקת האש קרובה, בכמיהה לשלום, והחיילים הצרפתים והגרמנים נמנעים מלירות אחד על השני.

תמונה מתוך הסרט 'להתראות שם למעלה' (באדיבות סרטי נחשון)
תמונה מתוך הסרט 'להתראות שם למעלה' (באדיבות סרטי נחשון)

הקצין צרפתי רודל לא אוהב את השקט הזה, הוא מחפש מלחמות וכיבושים לתהילתו (זוכרים את אריק שרון במלחמת לבנון הראשונה?) ועל אף שקיבל הוראה להפסיק אש, הקצין מעורר פרובוקציות מלחמתיות בגבעה 113 בה נמצאים שני החיילים-חברים (זוכרים את משה דיין בקרב חסר התוחלת על הסואץ מפר את הסכם הפסקת האש?).

רוב החיילים נהרגים כתוצאה מהפעולה חסרת התוחלת. האומן נפצע קשה, פניו מושחתות וחברו שנותר בחיים עושה מאמצים על אנושיים להציל אותו משדה הקרב.

השניים, כמו המוני החיילים האחרים, חוזרים לחיים האזרחיים. אלבר מאיאר גיבור הסרט, מנהל החשבונות מגלה לאחר המלחמה שהמשרה שלו בבנק נלקחה על ידי אחר שלא השתתף במלחמה, וגם ארוסתו נלקחה על ידי עשיר ממנו. חברו האומן שפניו עוותו, מבקש לא לחזור לביתו, לאביו העשיר. מאיאר, יוזם עבור חברו לנשק הנכה שקר לפיו הוא קבור אי שם כחלל מלחמה, שקר שגורם לסיבוכים לא מעטים בעלילה.

האומן, בעזרת חברו ויתומת מלחמה מקסימה (אלמנט צ'פליני של יתומים וילדים משוטטים), בונה לעצמו מסכות כדי להסוות את  פניו המרוסקות, וכך נוצרות מסיכות קסומות ברוח האמנות הפריזאית של המאה ה- 20. המתכתבות עם אומנויות הקוביזם, הסוריאליזם ועוד שלל האומניות של המאה. צ'פלין רק בצבע.

תמונה מתוך הסרט 'להתראות שם למעלה' (באדיבות סרטי נחשון)
תמונה מתוך הסרט 'להתראות שם למעלה' (באדיבות סרטי נחשון)

אנשים עניים שרוצים להתפרנס (סצנה יוצאת מהכלל של הקברנים הסיניים – לעג לאירופה המשתמשת במהגרים לעבודות שחורות אך בו בזמן מסיתה נגדם) כולם הופכים לרמאים בעטיה של המלחמה. אבל הרמאים הגדולים באמת הם בעלי ההון שמשתמשים בפוליטיקאים. ראש עיריית הרובע השמיני של פריז מוצג במלוא הלעג החנפני והתרפסותו בפני בעלי ההון (שוב, מוכר לנו?). הקצין ששלח את חייליו לתופת בגבעת 113, מתעשר מארונות קבורה לחיילים, הוא מתקרב לאביו של האומן איל ההון העשיר, מתארס עם בתו, אחותו של האומן, ומכאן מתחילה דרמה פתלתלה. בסופו של דבר כולם נוכלים וגנבים, גם אחותו של האומן.

לאומן רעיון פרובוקטיבי גאוני: במקום אנדרטאות מזויפות שמאדירות את חללי המלחמה, הוא יוצר אנדרטאות  של אנשים חיים – של המנהיגים הפושעים שהובילו למלחמה, רעיון לא רע למלחמה הבאה אצלנו-אינשאללה שלא תבוא.

לעיתים מסופר הסרט כאגדה, בצילומים מעוררי השראה שחורגים מהצילום הריאליסטי, היחסים בין האנשים הקטנים פגועי המלחמה נוגעים ללב, במיוחד יחסי הילדה היתומה המתוקה עם האומן המסתתר, ממלאים את החסך הרגשי ביחסיו  עם אביו הקפיטליסט שלא נותן אישור לרצונותיו של בנו, לפיכך יחסיהם טעונים, הבן אינו חוסך פרובוקציות בפני אביו, גם נפילתו הפיקטיבית הם סוג של מרד, מודל לאבות שהורגים את בניהם על ידי כפיית רצונותיהם. אני מרחם על ילדים שיכלו לעשות יותר ובדרך כלשהו מגיעים להיות שותפות בעסקי אבותיהם. הילדים האלה לא רק אומללים אלא גם בתורם מאמללים אחרים בהיכנסם לסחרחורת של תאוות הבצע.

דווקא ברגע של חסד, כאשר נוצרת סוף סוף קירבה מרטיטת לב בין האב לבין הבן, שגרמה לי להזיל דמעות, מזעזע הבמאי את הצופה ברגע שריתק אותי אל הכיסא דקות רבות לאחר הסרט.

פרט פיקנטי. הסרט זכה בשבעה פרסי סזאר, האוסקר הצרפתי. דיפונטל עצמו סרב להופיע בטקס. הוא מתנגד לתחרויות באומנות "תארו לעצמכם שמוזיאון הלובר יעשה תחרות בין ואן גוך לרנואר על המקום הראשון", אמר באחד הראיונות.

באופן נדיר אני מתכוון ללכת לסרט פעם נוספת,  סרט שימלא את מחברות הקולנוע שלי.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!