הגילויים האחרונים על נסיבות הפצצת הכור המוקם בסוריה לפני 11 שנים גררו למלחמת קרדיטים מיותרת שסיכלה הזדמנות לליבון ציבורי של הפרשה והשלכותיה.
מה קרה? ישראל חשפה ממש ברגע האחרון כור גרעיני בסוריה שנועד לייצר פלוטוניום לפצצה גרעינית, בידע ובפיקוח של צפון קוריאה.
אחת הסיבות שבגללן ישראל הייתה שאננה ביחס לגרעין הסורי הייתה חוסר הסבירות הקיצונית, שסוריה בכלל תעלה בדעתה להיכנס לפרויקט כזה. המסקנה מכך, ואותה אנו רואים שוב ושוב בהתנהגות הכוחות הנאבקים במשבר סוריה, ששום צד במזרח התיכון לא מוותר על כלום.
איראן נכנסה לפיקוח הדוק ולסנקציות בגלל תוכנית הגרעין שלה? היא כביכול הפסיקה, אבל העבירה את הפרוייקט לסוריה.
איראן חתמה על הסכם הגרעין עם הנשיא אובאמה. אחד מלקחי הכור הסורי צריך להיות שהיא הפסיקה את תוכנית הגרעין שלה רק "כאילו". הנחת העבודה צריכה להיות שהיא הקימה תוכנית חשאית שעדיין לא נחשפה. את הנחת העבודה הזאת צריך לקחת בחשבון כאשר עומדים לבחון מחדש את ההסכמים הישנים שנחתמו עם איראן.
יש עוד לקח: המפעל היה אמור להיות מוקם בזיר א-זור. עיר שהייתה תחת שלטון דאעש שנים ארוכות. המסקנה – אלמלא הכור הופצץ, פלוטוניום מועשר היה עלול ליפול לידי ארגון הטרור המסוכן והאכזרי ביותר בעולם. את התוצאות היו עלולים לחוות תושבי פריס ובריסל חלילה, ברחובותיהם, אבל כמובן, ישראל לא צריכה לחכות לתודה. היא לא תבוא.
המסקנה – יש להיזהר מכל מפעל אטומי במדינה שיש בה סכנה של השתלטות של איסלאם קיצוני, ולא רק ישראל צריכה להיות מוטרדת, אלא המערב כולו ורוסיה שפתחה חזית של נקמות מצד האיסלאם הסוני.
**
הבלוג של פנחס ענברי
על הספר 'שומר השאול'
