מהי חירות? מה הופך אדם לבן חורין? הזכות לחיים, חופש הקניין, חופש העיסוק, חופש התנועה. כל הזכויות הללו מחוקקות בחוקי היסוד במדינת ישראל אולם הממשלה הנוכחית מקיימת אותן כיום בצורה סלקטיבית. עבור ממשלת ישראל, ישנם אזרחים שעדיין שווים פחות. ישראל היא מדינת כל אזרחיה, על הנייר לפחות.
אם אתה גבר בריא, רצוי בעל צבע עור בהיר, יהודי כמובן, לא תדע שבישראל 2018 לא כולם שווים. למשל אם תגיע לגיל פרישה, אם חלילה תחלה ותהפוך לנכה, או כל דבר אחר שיוציא אותך מהמשבצת ה"נורמטיבית", תגלה שזכויותיך וחירותך נשללות. קצבת הנכות וקצבת הזקנה לא מאפשרות קיום בכבוד – עם כל הרעש והצילצולים שהיו בכנסת כשעבר חוק הנכים, 3,272 מינוס 140 מס בריאות שווה 3,132, עדיין לא ממש מאפשר קיום, וקצבת הזקנה עלתה ב-6 שקלים שלמים.
גם הזכות לקניין נשללת ממך ברגע שאתה הופך לנכה. אם יש ברשותך דירה שאינה נגישה או קטנה מדי, או גדולה מדי, והיה ותמכור על מנת להחליף לדירה המתאימה לצרכיך, לא תוכל לרכוש דירה חדשה, שהרי יש לך כסף בחשבון שיכול לקיים אותך. גם קצבת הנכות נשללת ממך. כך כל חסכונותיך נאכלים אט אט על קיומך, על שכר דירה ועל הוצאות רפואיות עקב מחלתך.
חירות היא דבר שברירי מאד ויכול להלקח ממך בן רגע. אמנם בהתחלה אתה לא ממש רואה זאת ותולה את אבדן החופש במחלה, שהיא בעצמה מגבילה את חייך, אך מגיע הרגע בו אתה מבין, שבנוסף למגבלות הנובעות מהמחלה עצמה, המדינה מגבילה את חירותך. במידה ואתה עובד היא לוקחת את הכסף שהרווחת בזיעת אפיך.
השבוע עבר בכנסת חוק המגביל גם את חופש הביטוי באקדמיה – למרצים אסור להביע את דעתם הפוליטית באקדמיה. חוק זה הוא עוד דוגמה להגבלות ששמה הממשלה על החירות של כולנו. להתקיים, לחשוב, לחיות. לאט לאט אנחנו מאבדים עוד ועוד מהחירות שלנו, מהאחדות שלנו, וכל זה בזמן שבראשות הממשלה עומדת מפלגה ששמה היה פעם "חירות" והיום שמה "ליכוד".
עם ישראל חוגג כל שנה את יציאתו מעבדות לחירות. עם ישראל בחר בחירות. עם ישראל בלי להרגיש שב למצרים וגם במדינת ישראל הוא שוב סוגד לעגל הזהב. הכסף הוא הריבון ובעל המאה הוא בעל הדעה. הוא קובע באקדמיה, בכלי התקשורת ואפילו במדיות החברתיות. העבדות המודרנית מעודנת קצת יותר אך היא עדיין עבדות. רק כשנפלטת ממעגל העבודה אתה רואה עד כמה הכסף מנהל אותך, משעבד אותך וקובע את מידת חירותך.
אם הקצבה הייתה עולה משמעותית, גם החופש שלי לחיות בכבוד היה ניתן לי ול-330,000 אזרחים. גם חופש התנועה היה מוחזר לנו ועוד ועוד חירויות שנלקחו מאיתנו. את הרגליים שלי הכסף לא יחזיר אבל הוא בהחלט יכול לשלם על טיפולים סדירים, על הנגשת הבית, על עזרה.
אתמול היה לי רגע של בהלה, כשהייתי לבד בחדר, במיטה, עקב מצבי הרפואי איבדתי שליטה בסוגרים ואתמול הסוגר שסוגר את קנה הנשימה כשבולעים משהו, פיספס ובטעות נכנסה לי טיפה קטנה של רוק לקנה הנשימה. הייתי לבד ולא היה לי אויר אפילו לקרוא לבעלי מהחדר השני. בלי אויר המוח לא מצליח לחשוב. ואז הדהד לי קול בראש "תסתכלי למעלה" הרמתי את ראש וקנה הנשימה נפתח. אחרי שעה של שיעולים חזרתי לנשום. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. לאחרונה זה קורה יותר ויותר. ומה יהיה אם בפעם הבאה אהיה לבד בבית? ומה יהיה אם לא אזכור להרים את הראש? הסיבה לכך שאני מקבלת קצבת שירותים מיוחדים היא שאשלם למטפלת חצי יום שלא אהיה לבד בבית. שיהיה מי שיוכל להרים אותי אם חלילה אפול במקלחת מהכיסא או ששוב אקדים קנה לושת. בינתיים אני אמשיך להתפלל שזה לא יקרה ואחכה עם המקלחת לזמן שיש מישהו בבית, גם אם זה שהילדים יחזרו מבית הספר, כדי שלפחות יהיה מי שיזעיק עזרה.
הזכות לקיום גם כאן נמדדת בכסף. עגל הזהב השתלט על כל זכויותינו והן לא נשמרות לנו בזמן אסונינו. יש להילחם על כל אחת ואחת מהזכויות שלנו ומהחירויות שלנו כי חיינו תלויים בהם. הכלא הכלכלי בו הממשלה כלאה את הנכים והקשישים, את הנזקקים, גוזל את חירותם להיות חופשיים בארצם.
מאחלת לכולנו חג חירות שמח! שנהיה כולנו חופשיים בארצנו, במהרה ובימינו! ושתמיד נוכל לזקוף את הראש!
