בסיפור יציאת מצרים ישנו פסוק אחד מרכזי שכל הפרשנים מזכירים: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". אתם חייבים לזכור את אותו היום בו יצאתם ממצרים, יום ט"ו בניסן. בנוסף, ישנו פסוק אחר שנשמע דומה מאוד לפסוק הראשון: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". הציווי בפסוק זה שונה מהציווי בפסוק הראשון, מכיוון שהוא מחייב אותנו לזכור בכל יום ויום, בוקר וערב, את יום צאתנו ממצרים. לחשוב קוגניטיבית על העבדות והשעבוד ועל היציאה מהם.
הציווי הראשון המורה לנו לזכור את היום בו יצאנו ממצרים הוא עמוק יותר. משמעות ציווי זה היא כי מחובתנו לחוות מחדש בעצמנו את יום יציאת מצרים, מחובתנו לקחת את הזיכרון הלאומי של יציאת מצרים, ולהפכו לחוויה ולזהות אישית של כל אחד מישראל.
הדרך לחוות באופן אישי את יציאת מצרים היא על ידי זכירת הרוע של השעבוד, ולזכור היטב מה המשמעות של היותנו עבדים. כשהקב"ה, המגדיר עצמו כ"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", הוא מדגיש כי אינו מעוניין בעבדים בני אנוש, שכן לכל אדם שנוצר בצלם אלוקים ישנה זכות בלתי ניתנת לערעור להיות אדם חופשי. לכן, בהגדה שאנו קוראים בליל הסדר מזכירים לנו עד כמה חשוב שכל יחיד ויחיד ירגיש כאילו הוא עצמו היה עבד במצרים ויצא לחרות. על כל יהודי להרגיש את הטעם המר של השעבוד ולהודות לקב"ה על שהוציאו לחופשי. מסר זה, הוא אחד המסרים המדהימים של התורה וזה מה שחג הפסח בא ללמדנו.
לפיכך, עלינו לאהוב את הגר כי גרים היינו בארץ מצרים. עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת לשחרר את הגר, וכפי ששחררו אותנו מהשעבוד של מצרים, עלינו לשחרר אחרים – זוהי כאמור המהות של ליל הסדר. השנה באופן ספציפי אני חש בכאב לקראת ליל הסדר מעצם המחשבה שישנם אלפי פליטים שנתבקשו לעזוב את מדינת ישראל. אני כמובן מדבר על הפליטים שהגיעו לישראל כדי לקבל מקלט בטוח משום שבמדינות המוצא מהם הגיעו הם סבלו מרדיפות קשות, שעבוד, עינויים ולעתים מסכנת מוות מוחשית. ליל הסדר מלמד אותנו שמגיעות להם זכויות כבני אדם שנבראו בצלם, להינצל מגורל העבדות ולמצוא מקלט אמיתי בישראל.
כולי תקווה ותפילה שמדינת ישראל לא תגרש בסיטונות אלפי פליטים ושקברניטיה יעשו ככל שלאל ידם על מנת להשאיר בישראל כל פליט ופליט שיש לו פוטנציאל להיות אזרח טוב של המדינה.
הרב שלמה ריסקין הוא ראש רשת המוסדות החינוכיים והחברתיים "אור תורה סטון" ורבה של אפרת
