בטח, תעני על החידון הזה שיקבע איזו להקת גלאם-מטאל היא חיית הכוח שלך. ברור, שתף כמה תמונות של הקטנה בחוף הים, תתרווח בכיסא וצפה בלייקים נערמים לך מול העיניים. תכתבי את התגובה הנחרצת לפוסט הפוליטי (הבלתי נסלח!) של ההוא  שלמד איתך ביסודי, כשרונלד רייגן היה עדיין נשיא.

איכשהו אנחנו מקפידים לשכוח פרט קטן: שהשכונה האינטרנטית, המוכרת והחמימה – זו שמורכבת מהאנשים שאתם הכי אוהבים והאנשים שאתם מחבבים (בערך) – מתקיימת כולה על כוכב לכת תאגידי, שכל הזמן רעב לעוד פרטים עליכם ועל סביבתכם.

השבועות האחרונים, בהם חברינו הווירטואליים חככו בדעתם הווירטואלית אם לעזוב את פייסבוק, בעיה אחת – פרי המאה ה-21 במהותה – התבהרה: כשהקהילה שלך היא עסק גדול, וכשהעסק של חברה פרטית הוא הקהילה שלך, העניינים יכולים מאוד להסתבך.

ראינו את הבעיה הזו נפרשת מולנו כשמשתמשי פייסבוק צפו בהתפתחות של סאגת "קיימברידג' אנליטיקה"  ותהו אם הסיכוי ששוב עשו עליהם מניפולציה – שמישהו השתמש במידע שלהם כדי להשפיע על מערכת בחירות – הוא סיבה מספיק טובה לעזוב, סוף סוף, את הרשת החברתית.

לא מדובר בבחירה קלה. אחרי הכל, איך אמא אמורה לראות תמונות של הילדים?

"יש בי חלק שרוצה לראות את פייסבוק קורסת בגלל הסקנדל עם 'קיימברידג' אנליטיקה', אבל לחלק אחר בי אין שום דרך אחרת לדעת מתי יום ההולדת של חברי או בני משפחתי", צייץ רקס הופּקה, הסטיריקן של השיקאגו טריביון, בטוויטר – ומיד פרסם אותו דבר בפייסבוק.

פייסבוק, שהחלה את דרכה כרשת חברתית לסטודנטים ולקהילה האקדמית, כבר חוותה נטישות המוניות בעבר, גם אם בדרך כלל הן הדרגתיות יותר. בארה"ב עזבו אותה הצעירים לאט לאט לטובת פלטפורמות אחרות כמו סנאפצ'אט, וואטסאפ ואינסטגרם (השתיים האחרונות, אגב, כבר בבעלות פייסבוק), ורבים שומרים על נוכחות בפייסבוק אך משתמשים בה לעיתים נדירות. ברמה הבינלאומית, למרות שהשימוש בה עדיין נפוץ מאוד, רשתות מתחרות שנבנו סביב אפליקציות מסרים מידיים – כמו Line ביפן ותאילנד, WeChat הסינית, ו-KakaoTalk בקוריאה הדרומית – כבר החליפו אותה.

ועדיין, כסנדקית של הרשתות החברתיות המובילות, פייסבוק היא ביתם של 2.2 מיליארד משתמשים – קרוב ל-30% מאוכלוסיית העולם, וקבילה גדולה יותר מכל מדינה שהיא. הנתון הזה הופך אותה ליעד שקשה לעמוד בפניו עבור מפרסמים, ומסתבר שגם עבור אנשים שרוצים לבצע עסקים מפוקפקים עם נתוני המשתמשים ואפילו להשפיע על תוצאות של מערכות בחירות.

עבור משתמשים, כל מקום ששופע בכל כך הרבה אנשים מעניינים הוא לעיתים קרובות – פשוט מעצם העובדה הזאת – מקום ששווה להיות בו.

אבל חושבים על זה לרגע, מה הוא בדיוק המקום הזה?

עבור רובנו, משתמשי הקצה, פייסבוק משמשת כמקבילה העולמית של כיכר העיר, או השכונה שלנו  – אבל כזו בה הקילומטרים שמפרידים בין רבים כל כך מאיתנו, מתכווצים לסנטימטרים.

חברים קופצים לביקור כדי לקשקש קצת ולהתעדכן בהתרחשויות האחרונות. הם מראים לנו קצת תמונות, לומדים מה קורה בחיים שלנו וממשיכים הלאה. לפעמים את שומעת את השכנים מדברים על משהו, ותוהה אם להצטרף לשיחה. חלק מהאנשים אתה מכיר טוב, חלק פחות, יש גם כאלה שאתה לא מכיר בכלל. יש את אלה שמחפשים אישור חברתי. יש את אלה שמחפשים ריב. חלק רק רוצים לסיים משחק גולף ולהמשיך הלאה.

מה כבר רצינו? לעשות לייק לתמונה של ההיא שעבדנו איתה פעם? (sitthiphong / Shutterstock.com)
מה כבר רצינו? לעשות לייק לתמונה של ההיא שעבדנו איתה פעם? (sitthiphong / Shutterstock.com)

הבעיה היא שמה שנחשב בעולם האמיתי לאינטראקציה חברתית לגיטימית ונטול מחויבות, הופכת בעולם הווירטואלי לעסקה כלכלית סבוכה שמערבת מתווך דומיננטי. או, במילים אחרות, הקהילה עצמה היא אותנטית, אבל כיכר העיר זרועה מלכודות ואין שום ראש עיר או משטרה ששומרת על ביטחוננו.

"כשאנחנו הולכים למסיבה, נגיד, הפרמטרים האנלוגיים שמגדירים את המרחב החברתי שהו אנחנו חוגגים את הקהילה שלנו ברורים לעין. אתה יודע מי נמצא שם, ואתה יודע מה יהיו התוצאות של האינטראקציה החברתית", אמר ג'ון דרו, שמלמד מדיה דיגיטלית באוניברסיטת אדלפי במדינת ניו יורק.

פייסבוק, אמר, "יצרה מערכת שהיא חברתית במהותה – החברים שלך נמצאים שם ומפרסמים פוסטים – אבל בזמן שאתה מתעסק בכתיבת פוסטים ובקריאת פוסטים של אחרים, הם בנו אימפריה של פרסום". לדבריו, "מי שמארגן את המסיבה הוא פייסבוק. והם גם אלה ששולטים בכללים".

בשבוע שעבר הזעם צץ בכל מקום, כשאנשים נכנסו לדיון ביתרונות ובחסרונות של עזיבת קרית-פייסבוק לצמיתות.

תגובה אופיינית לאלו שאמרו שאולי יעזבו: אל תעשו את זה – איך אראה את הילדים שלכם גדלים? עוזבים פוטנציאליים אחרים תהו איך יצליחו להתעדכן בחיים של הילדים שלהם עצמם. היו, כמובן, את אלה שהביעו את המשאלה הנצחית של משתמשי פייסבוק שנתקלים בסוגיות שנויות במחלוקת: אולי פשוט נפרסם דברים נחמדים ונתרחק מעניינים פוליטיים?

בסוף עלתה גם שאלת השורה התחתונה: האם פייסבוק תיתן לי בכלל לעזוב? (התשובה היא כן, אבל לא בקלות).

הספקות ברורים לגמרי.

אנחנו חיים בעידן (בארה"ב, לפחות) בו עמודי התווך הקהילתיים התפוררו. סקרים מראים שהאמריקאים סומכים פחות ופחות על המוסדות הרשמיים. שיעור החברות בארגונים אזרחיים ובאיגודים מקצועיים – שבמשך שנים שימשו כ"דבק" קהילתי – צנחו גם הם בחדות. התחלופה הגוברת במקומות עבודה, והניידות ההולכת וגדלה, יכולים לשבור ידידויות בין-אישיות ברמה חסרת תקדים.

במצב הזה, האם יש בכלל מקום להתפלא מכך שרבים חושקים בקשר הקהילתי – גם אם וירטואלי – ובחיזוק העצמי המתלווה לו? האם זה מפתיע שאנשים מתקשים להחליט אם לוותר על החלק הזה בחיים שלהם, שאמנם יש בו כמה אלמנטים לא נעימים אבל מספק גם את ההנאה שבאישור החברתי מצד האהובים עלינו? האם לא מדובר, מהותית, באחת מהפונקציות המרכזיות של רעיון הקהילה?

לטוב ולרע, גם האינטרנט מציע לנו קהילה. ארכיון, למצולם אין קשר לכתבה (צילום: נתי שוחט פלאש 90).
לטוב ולרע, גם האינטרנט מציע לנו קהילה. ארכיון, למצולם אין קשר לכתבה (צילום: נתי שוחט פלאש 90).

"אחת מהסיבות שפייסבוק כל כך פופולרית היא היכולת שלה ליצור תחושה של חופש למשתמשים שלה. הם לא מרגישים שוויתרו על משהו, ואין להם מושג על מה הם ויתרו", אמר ג'ורג' לוונסטין, כלכל התנהגותי ופרופסור לכלכלה ופסיכולוגיה באוניברסיטת קרנגי מלון.

"ככלל, אנשים שונאים לצאת פראיירים. הם מתעבים את המחשבה שמישהו אחר הצליח לנצל אותם" הוסיף, "אבל עד עכשיו המצב הזה מופשט מדי עבור רוב האנשים. אם היינו שותים עכשיו בירה, ומישהו היה לוקח אותה מאיתנו, היינו ממש מתעצבנים. אבל כשמדובר במידע, אנשים מתעצבנים הרבה פחות".

האמת היא שאנחנו באינטרנט רק רבע מאה. יכול להיות שהמוח שלנו לא יודע עדיין איך להתמודד עם הקהילות על תנאי מהסוג שפייסבוק מציעה – קהילות שלא היו כמותן בהיסטוריה.

לרעיון שניתן לנו כרטיס מולטימדיה לחיים של החברים שלנו, לא משנה איפה הם בעולם, ועוד בחינם, יש כוח משיכה עצום. אפילו אם מסתבר ש"חינם" היא רק דרך אחרת להגיד "אנחנו עוקבים אחריך ועושים מזה כסף ואולי מישהו שיודע איך ללחוץ על הנקודות הנכונות בנפש שלך משתמש בזה לצרכיו".

השאלה שניצבת מול כל אחד מאיתנו שמתלבט אם לעזוב את פייסבוק היא, בסופו של דבר, זאת: האם ההתנערות מהתאגיד הספציפי הזה חשובה מספיק כדי להתנער מהקהילה שהוא מאפשר לך? כמה שווים "החברים" שלך?

כמו כן: דף לפרד היא חיית הכוח שלך. עשיו יש לך דאגה אחת פחות.


טד אנת'וני כותב על תרבות אמריקאית עבור סוכנות הידיעות AP. אפשר לעקוב אחריו בטוויטר או לראות תמונות מהטיול האחרון שלו לניו יורק בפייסבוק.