דרוויניזם חברתי היא שיטה פסבדו-מדעית שידועה לשמצה בעיקר עקב אימוצה ע"י הנאצים. כמו כן, היא שימשה כתירוץ לתנועות גזעניות ושוביניסטיות להצדיק את אי השוויון הגזעי והמגדרי בחברה, ואת שלטונם של המין הגברי ושל הגזע הלבן במשך זמן רב. אולם, מעטים יודעים שמקור שיטה פסבדו-מדעית זו היה בשאיפה להצדיק את אי השוויון המעמדי בחברה.

שיטה זו פותחה ע"י הרברט ספנסר שנולד בבריטניה. לדבריו, המין האנושי, בהיותו אורגניזם כמו כל אורגניזם אחר, נתון להשפעתם של תופעות ביולוגיות כגון מאבק ההישרדות והברירה הטבעית. מסיבה זו חילק ספנסר את המין האנושי למתאימים ולא מתאימים. העשירים, לטענתו, הם אלו שהצליחו לנצח במאבק ההישרדות. לעומתם, העניים לא הצליחו להתאים את עצמם לתנאים הסביבתיים ולכן הפסידו במאבק האבולוציוני. אל למדינה להתערב בתהליך "הטבעי" של האבולוציה ולעזור לעניים, משום שמטרת האבולוציה היא להיפטר מהלא מתאימים ולא לטפח אותם. בעיקר מכיוון שתכונותיהם המנטליות הפגומות של העניים שבעטיים הפסידו במאבק האבולוציוני הן תורשתיות. ספנסר דימה את החברה האנושית לגוף פיזי, והסביר שכשם שההתקדמות האבולוציונית הורידה איברים מיותרים (זנב וכו'), בכדי להתאים את הגוף האנושי לתנאים הסביבתיים, כך גם החברה האנושית מתפתחת תוך כדי שהיא נפטרת מהפרטים המיותרים בה, בעלי התכונות השליליות. ניסיון לעזור לעניים, אם כן, לא רק שהוא מיותר, אלא יעכב ויפגע בהתפתחות האנושית.

תורתו של הרברט ספנסר זכתה לפופולריות בעיקר בארה"ב, שם התפשטתה כמו אש בשדה קוצים. הביולוג אדוארד ליווינגסטון יומנס תקף בשנת 1872 פועלים שובתים בטענה שעליהם לקבל את מצבם. פרט שנולד למעמד הנמוך לא יוכל לעלות למעמד העליון, כיוון ש"כובד היקום מוטל עליו", כלומר חוקי הטבע הדרוויניסטים ימנעו ממנו מלטפס בסולם המעמדות. אפילו הפסיכולוגית הפמיניסטית הנודעת לטה הולינגוורף שתמכה בשוויון מגדרי, התנגדה לשוויון מעמדי. לטעתנה של הולינגוורף נמצא התאמה בין עושר ונכסים לאינטליגנציה. החברה התחרותית של ימינו תעלה את המוכשרים ותיתן להם כסף ורכוש, ואילו הפרטים הלא מוכשרים של החברה האנושית ידרדרו לעוני בגלל תכונותיהם השליליות (טיפשות, עצלנות, חוסר יכולת וכו'). הולינגוורף התנגדה לאיגודים מקצועיים, לעליות בשכר הפועלים ולהתערבות בכוחות השוק, משום שמהלכים אלו חתרו לגרסתה להשגת שוויון בין האינטגליגנטים לבין מי שהגדירה כטיפשים. מדענים כדוגמת אוסקר שמידט וארנסט הקל גרסו ש"דרוויניזם מנוגד לחלוטין לסוציאליזם" והוא "ההוכחה המדעית לאי שוויון"

ההוגה האמריקני המשפיע ביותר מבין הוגי הדרוויניזם החברתי היה ויליאם גראהם סאמנר. "מה המעמדות החברתיים חייבים אחד לשני", "האיש הנשכח" ו"הניסיון האבסורדי לשנות את העולם", שהתפרסמו בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 היו ספריו הנודעים ביותר בנושא. לדבריו, החברה האנושית היא תוצר של מאבקים חברתיים תמידיים, בהם כל אדם צריך לנסות ולהשיג את טובתו האישית על חשבון הפרטים האחרים בחברה. לכן, גרס, שלפי הפרספקטיבה האבולוציונית שוויון הוא מושג מגוחך. החברה לא צריכה לעזור לאיש לחיות. להפך, התהליך האבולוציוני גורם לפערים, שמטרתם לחסל את הפרטים המיותרים. ההתפתחות האבולוציונית גרמה לכך שבחברה האנושית המאבק הכלכלי עבור עושר ונכסים הוא מאבק ההישרדות. מכאן שאין למנוע מאיש מלהגדיל את רכושו ככל יכולתו, ורכוש שעובר בירושה הוא האמצעי דרכו מבטיחים המתאימים והחזקים שיוכלו לשמר בילדיהם את תכונותיהם. מכיוון שהמתאימים בחברה (העשירים) מעבירים את עושרם החומרי והרוחני לצאצאיהם, החברה האנושית מתקדמת ומשתפרת. ריכוז זה של משאבים בידי הטובים ביותר בחברה הוא שיגרום לקידמה ושגשוג, והם אלו שינהיגו את החברה האנושית לעבר עתיד משופר.
סאמנר טען, שחקיקה סוציאלית גם גורמת נזק והיא גם חסרת תוחלת. לגרסתו, אל לנו להיות יהירים ולחשוב שאנו יכולים לשנות את פני ההיסטוריה ואת כיוון ההתקדמות האנושית. עוני יעלם רק כאשר בסוף ההיסטוריה יוותרו המתאימים ביותר. סאמנר אף התנגד לדמוקרטיה, וגרס שכבר עבר זמנה מבחינת התקדמותה של החברה האנושית. אריסטוקרטיה של המוכשרים היא צורת המשטר שצריכה להחליף את הדמוקרטיה.

בעוד והתיאוריה הביולוגית הדרוויניסטית נתפסה כתיאוריה רדיקלית אשר חוגים ביקורתיים תמכו בה וחוגים שמרנים התנגדו לה, תיאורית הדרוויניזם החברתי זכתה דווקא לתמיכתם של החוגים השמרנים ולביקורת מצד החוגים הרדיקליים יותר. זאת משום מטרתם ההפוכה של שתי תיאוריות אלו. התיאוריה הדרוויניסטית הביולוגית הדגישה שינוי והתפתחות (זנים שהיו חזקים בעבר נכחדו זה מכבר), בעוד התיאוריה הדרוויניסטית החברתית הדגישה את ההכרחיות שבמצב הקיים ואת הסיבות שאין לשנות מצב זה. שינוי, עבור הדרוויניסטים החברתיים, היה מצב רחוק ועתידי, כמעט דמיוני (דומה להופעת המשיח בתפיסה הדתית), אשר אינו בעל חשיבות לימינו, ולכן כמעט ולא דנו בו.

תיאורית הדרוויניזם החברתי שירתה את בעלי הכוח והשמרנים בשתי דרכים: הדרך הראשונה הייתה ע"י הצדקת המצב הקיים. מושגים ביולוגים כמו מאבק ההישרדות והברירה הטבעית שימשו את הדרוויניסטים החברתיים כדי להצדיק כל עוולה קיימת בחברה, בטענה שהיא התפתחות אבולוציונית הכרחית ואין לשנותה. תיאוריה זו היטיבה במיוחד עם המעמדות העליונים, ואכן זכתה לתמיכתם של בעלי ההון, שהצדיקו באמצעותה כל מקרה של ניצול עובדים ורמיסת בעלי עסקים קטנים וחלשים יותר. איל ההון ג'ון רוקפלר הסביר ש"גידולם של העסקים הגדולים הוא אך הישרדות הכשיר ביותר. את השושנה האמריקנית היפה, על הדרה וניחוחה, אפשר לייצר רק במחיר קטיעת הניצנים המוקדמים הגדלים סביבה. אין זו נטייה מרושעת בעסקים. זהו ביטוי לחוק הטבע ולחוק האל".

הוגי הדרוויניזם החברתי, ואילי ההון שחזרו על טיעוניהם, החליפו כשירות אבולוציונית שמתבטאת בהתרבות ובהולדת צאצאים, בהצלחה חומרית. התיאוריה הדרוויניסטית הביולוגית דיברה על הישרדות ולא על הצלחה כלכלית. הוגי הדרוויניזם החברתי שינו את הביטוי "המתאים שורד" לביטוי "החזק שורד" משום ששיקף את טענותיהם באופן טוב יותר. על פי התיאוריה הדרוויניסטית הביולוגית אין כל הכרח שהחזק ישרוד. הדינוזאורים הגדולים והחזקים נכחדו ואילו חיות אחרות קטנות וחלשות בהרבה שרדו. למעשה כמות צאצאיהם של השכבה העשירה היא לרוב קטנה יותר מהממוצע, ובנקודה הזו הם פחות "אבולוציונים" (נקודה אותה ידגישו מאוחר יותר תומכי האאוגניקה – ההשבחה התורשתית של המין האנושי, שיהוו את הדור הבא של הדרוויניסטים החברתיים). מקקים לדוגמא, עלולים להסתבר כזן שתכונותיו מתאימות מבחינה הישרדותית בגלל עמידותם הגבוהה ומספר הרב של צאצאיהם, על אף חולשתם הפיזית ורמת האינטליגנציה הנמוכה שלהם.

הדרך השנייה שבאמצעותה שירתה תיאורית הדרוויניזם החברתי את תפיסת העולם השמרנית הייתה התנגדותה לרפורמות. התנגדות זו נבעה מהטענה שרפורמות חברתיות יגרמו לנזק ויסיטו את החברה האנושית מכיוון התפתחותה "הטבעי", וגם עקב הטענה לחוסר תוחלת שלהם בגלל חוסר יכולתנו לשנות את כיוונה המיועד של ההתפתחות האנושית. שתי הסיבות הללו סותרות האחת את השנייה. אם רפורמות חברתיות הן חסרות תוחלת, הרי שאין הן יכולות לגרום נזק. לעומת זאת, אם הן כן יכולות לגרום לנזק (קרי, לשנות את מצב החברה האנושית) הרי הן לא חסרות תוחלת. הוגי הדרוויניזם החברתי ירו לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יפגע, כדי להתנגד להתערבות ממשלתית וכדי להצדיק את המצב הכלכלי הקיים.

סוציאליסטים בתחילת המאה ה-19 וה-20, שהתייחסו לתיאוריה זו, נקטו שתי גישות. הגישה הראשונה הייתה פרשנות שונה לתיאוריה הדרוויניסטית הביולוגית. בניגוד לדרוויניסטים החברתיים שהדגישו מאבק ומלחמת הכל בכל, הסוציאליסטים שמו דגש על עקרון שיתוף הפעולה בתור עקרון מרכזי בתיאוריה הדרוויניסטית. הסוציאליסט הבריטי לורנס סמול פרסם בשנת 1906 ספר בשם "דרוויניזם וסוציאליזם" (אותו הוציאה לאור מפלגת הלייבור), בו טען שהתפתחות אבולוציונית משמעותה להתאגד ולחיות בחברה. המין האנושי התפתח כיוון שהוא התקבץ בקבוצות וחי במסגרת חברה. אחרי שהתאגד וחי בחברה התפתחות אבולוציונית גרמה למין האנושי לפתח רגישות ותפיסה חברתית, ואף רגש מוסרי ומצפון. לדברי סמול, דרווין למעשה גילה שלקהילות של בעלי חיים בהם יש סימפטיה וקשר בין חבריהן יש סיכוי הישרדות גבוה יותר.

הגישה השנייה אותה נקט זרם סוציאליסטי אחר היה על-ידי הפרדה בין העולם האנושי לעולם הטבע ובעלי החיים. בספרו "סוציאליזם וחברה" משנת 1905 טען ראמזי מקדונלד (מנהיג מפלגת הלייבור, שיהפוך לימים לראש הממשלה הראשון בבריטניה מטעם הלייבור) שבזכות ההתפתחות השכלית המין האנושי התקדם מעבר לברירה הטבעית ולמאבק ההישרדות. משום כך, החברה האנושית לא כבולה לחוקיות שדרווין מצא, החברה האנושית היא התפתחות של ההיסטוריה ולא של חוקי טבע.

משום שדרוויניזם חברתי שלל סוציאליזם והיה עוין למעמד העובדים, יכלו חלק מהסוציאליסטים לדחות בקלות גם את ההשלכות הגזעניות והאימפריאליסטיות שלו. הטיעונים בדבר אינטגליגנציה נמוכה הופנו גם כלפי מעמד העובדים וגם כלפי גזעים לא לבנים כאחד. הטיעון שגברים לבנים מהמעמד העליון צריכים לשלוט נזרק על-ידי הדרוויניסטים החברתיים גם כנגד המעמדות הנמוכים וגם כנגד הגזעים הלא לבנים. הרברט ספנסר שהסביר שהעניים הם הפרטים המיותרים והלא מתאימים בחברה, גם גרס ש"הסגולות האינטלקטואליות של הבלתי-מתורבתים… הן סגולות המתגלות בקרב ילדיהם של המתורבתים".

פרנסיס גלטון, אבי תורת האאוגניקה (השבחת המין האנושי), גרס שאסור לזווג בין חברים מהמעמדות העליונים עם חברים מהמעמדות הנמוכים. לטענתו, לסביבה השפעה מועטה בלבד על אופי האדם. הוא התנגד לתוכניות רווחה ממשלתיות, כיוון שהן חותרות תחת החוק האבולוציוני של הישרדות המתאימים. במקביל גלטון, הסביר שאסור לזווג בין לבנים לגזעים אחרים. הוא דירג את הגזעים בהתאם ליכולתם המנטלית בספרו "מצוינות תורשתית". בתחתית נמצא היליד האבוריג'יני ובצמרת האדם הלבן.
לואיס טרמן, שפיתח את מבחני מנת המשכל (שהיו במקור השלכה מעשית לתפיסת הדרוויניזם החברתי שגרסה שאינטגליגנציה היא מולדת ולא משתנה בהתאם לתנאים סביבתיים), טען ש"אי אפשר ללמד את הילדים האלה (של הפועלים והמשרתות) מעבר ליסודות הראשוניים של אילוף. שום מידה של הוראה בבית-הספר לא תוכל לעשות אותם לבוחרים נבונים או לאזרחים בעלי כישורים… הם ניצבים ברמת האינטליגנציה הנפוצה בקרב משפחות ספרדיות-אינדיאניות ומקסיקניות בדרום-מערב ארצות-הברית וכן בקרב הכושים".

לעומתם, הסוציאליסטים שיצאו נגד תיאורית הדרוויניזם החברתי הסבירו אחרת. לורנס סמול שהדגיש את עיקרון שיתוף הפעולה והחיים בחברה בתיאוריה הדרוויניסטית הביולוגית, הסביר שאחד התוצרים של האבולוציה היו התפתחותם של ערכי מוסר שמכוונים לרווחת ולתועלת הזולת, אשר "הם אוניברסליים בקרב המין האנושי", כך שאין דירוג בין הגזעים בהתפתחותם המוסרית.
ראמזי מקדונלד ששלל את השלכות מאבק ההישרדות והברירה הטבעית על החברה האנושית הנוכחית, כתב במאמר בשם "סוציאליזם ומדיניות חוץ" עוד בשנת 1898: “אנו נגד אימפריאליזם… אנו בעד שלום ואחווה בין העמים”. זו הייתה אחת הסיבות לכך שסוציאליסטים רבים נטו להשתייך למחנה האנטי-אימפריאלי עוד במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

קריאה נוספת מומלצת בנושא