בשבועיים האחרונים אנחנו עדים להסלמה במערכת היחסים הכלכלית בין ארה"ב לסין. חלק ניכר מההסלמה הזו נותר עדיין בגזרת האיומים, אולם קשה שלא לזהות מגמה מדאיגה ביחס לעתיד. הקריאה החוזרת לפיה מתפתחת 'מלחמת סחר' בין המדינות עלולה להישמע כמו ניסיון לסחוט עוד קצת דרמה מהתרחשות כלכלית נורמטיבית בסך הכל, אך לפחות במקרה הזה הדרמה די מוצדקת: מלחמת סחר היא מצב של עימות לכל דבר בין שתי מדינות, וכפי שמלמדת ההיסטוריה – גם עימות כלכלי יכול להוביל לעימותים ביטחוניים של ממש.

לפני הכל, קצת על האירועים האחרונים: לפני כשבועיים הכריז הנשיא האמריקני דונלד טראמפ כי הוא יטיל מכס מיוחד על יבוא פלדה לארה"ב, אך העניק פטור לשותפות המסחר מלבד סין. הממשלה הסינית הגיבה באיום משלה, לפיה תטיל מכסים על שורה של מוצרים אמריקאים. טראמפ הודיע בתגובה כי ירחיב משמעותית את רשימת המוצרים עליהם יחול המכס. על כך הגיבה שוב הממשלה הסינית באיום להרחיב את רשימת המוצרים עליהם תטיל מכסים. צעדים אלה נשארו עדיין בגדר איומים, שעדיין לא מומשו.

מהי מלחמת סחר?

מה שמכונה "מלחמת סחר" הוא למעשה עימות כלכלי, שהנשק שבו משתמשים הוא מכסים. מכס הוא מס שממשלה מטילה על מוצרים מיובאים מבחוץ. ממשלה יכולה להטיל מסים כאלו על כל המוצרים לפי סוג המוצר, או לפי ארץ המקור שלו. מסים כאלו הופכים את המוצר ליקר יותר, ולכן לפחות כדאי. מי שנפגע מצעד כזה הוא בדרך כלל היצואן במדינה המייצרת, שמוצריו יפסיקו להימכר במדינת היבוא.

בעבר (ובמידה מוגבלת היום) השתמשו ממשלות במכסים כדי לווסת את הכלכלה המקומית, לקבוע כמה יצוא לעומת יבוא תתקיים במדינה. בעשורים האחרונים הלכו והורידו מרבית המדינות בעולם את המכסים המוטלים על יבוא, בלחץ הולך וגובר של ארה"ב, ובשם העקרון של מסחר חופשי.

כעת, בפעם הראשונה מזה עשורים, מאיימת ארה"ב לשנות כיוון. טראמפ מאיים בשבועות האחרונים להשתמש במכסים כנשק במטרה לפגוע בכלכלה הסינית. בתגובה, מאיימים הסינים להטיל מכסים נגדיים שיפגעו בכלכלה האמריקאית.

הביטוי "מלחמת סחר" עשוי להיות מתעתע, היות ולא מדובר במלחמה של ממש. למעשה, מדובר במלחמה קרה, שבה כל מדינה מנסה לפגוע בשניה באמצעות הטלת מכסים. בעימות מהסוג הזה מנסה כל צד להשיג מטרה פוליטית או כלכלית כלשהי על ידי לחץ גובר של מכסים. מצב זה נוטה לגרור צעדים הולכים ומחריפים של כל צד כנגד השני.

למה טראמפ עושה את זה?

המניעים של ממשל טראמפ למהלך הנוכחי מול סין לא ברורים לחלוטין. טראמפ טוען שהוא מעוניין ללחוץ על ממשלת סין לשנות את מדיניות הקניין הרוחני שלה, שדורשת מכל חברה שמעוניינת להשקיע במדינה להסגיר חלקים מהסודות המסחריים שלה. בגלל המחירים הנמוכים של הייצור בסין, חברות אמריקאיות רבות מקבלות את התנאים. טראמפ, יחד עם נציגי המגזר העסקי בארה"ב טוענים כי מדובר בהתנהלות לא הוגנת של הממשלה, קורא לה "שוד לאור יום", ודורש את ביטולה. עם זאת, טראמפ לא הגדיר באופן ברור וחד משמעי את שינוי המדיניות כמטרת הצעדים הנוכחיים.

טראמפ מעביר ביקרות מאז תחילת המירוץ לנשיאות ב-2016 על הגירעון המסחרי של ארה"ב עם סין. לארה"ב יש גרעון מסחרי של 340 מיליארד דולר בשנה עם סין. טראמפ טוען שהנתון הזה עומד על 500 מיליארד.

מה ההשפעה על סין?

לסין יש משמעותית יותר מה להפסיד מארה"ב. סין מסתמכת על יבוא מארה"ב בהיקף גדול. אמריקה היא היצואנית מספר שלוש לסין, וכ-10% מהיבוא מגיע משם. התייקרות של המוצרים האלו עשויה לפגוע במידת הצריכה שלהם בסין, או תוביל לקיצוץ בהוצאות על מוצרים אחרים. ירידה בהיקף הצריכה בסין עשויה להביא להאטה של הכלכלה הסינית.

טראמפ אפילו הכריז כי יטיל מכסים יעודיים על מצרים מתעשיות אסטרטגיות בסין. סין נמצאת בשנים האחרונות במהלך של חיזוק מעמדה של סין כמעצמת הייטק, במסגרת פרוייקט בשם "מייד אין צ'יינה 2025". ממשל טראמפ הכריז כי יטיל מכסים מיוחדים בגובה 25% על מוצרים סיניים מתעשיות אסטרטגיות לפרוייקט זה, כמו רובוטיקה וארונאוטיקה. מהלך זה עשוי לפגוע קשות בתעשיות הסיניות היות וארה"ב היא שותפת סחר מרכזית שלהם.

באופן כללי, לארה"ב יש יתרון מובנה במלחמת סחר מול סין. הסיבה לכך היא כי ארה"ב היא כלכלה מוטת יבוא, ולא ייצוא- לעומת סין. ארה"ב מייצאת כ-7.5% מהתוצר שלה בלבד, לעומת סין שמייצאת כ-19%. נוסף על כך, ארה"ב היא היעד של כ-19% מהייצוא הסיני, לעומת 8% בלבד מהיצוא האמריקאי שמגיע לסין. לעומת סין, המשק האמריקאי מכיל כוחות ביקוש גבוהים, וחלקים גדולים מהייצור המקומי נועד לצריכה בתוך המדינה. כך, ארה"ב נמצאת בנקודה פגיעה הרבה פחות מסין. המכסים האמריקאים עתידים לפגוע בכלכלה הסינית משמעותית יותר מיכולה של סין לפגוע במשק האמריקאי.

מי בעד? מי מתנגד?

הצעדים האחרונים מהווים משבר חמור בתוך המפלגה הרפובליקנית. הצעדים האחרונים מנוגדים למדיניות ההיסטורית של המפלגה, ומעטים מאד תומכים בה. למעשה, חברי המפלגה הרפובליקנית מעבירים ביקורת גלויה על המהלכים, וסנטור אחד אף התראיין בטלויזיה ואמר שהמהלך הוא "מטורף לחלוטין".

גם מרבית האליטה העסקית של ארה"ב מתנגדת לצעדים, ולא חסכה בביקורת פומבית על טראמפ. הרבה מבעלי העסקים הגדולים והקטנים בארה"ב מתבססים על יבוא מוצרים סיניים, ויפגעו במידה וזה יתייקר. קבוצה זו היא אחד ממוקדי התמיכה ההיסטוריים של המפלגה הרפובליקנית, ושני אלו דוחפים מזה מספר עשורים לפתיחת שווקים והורדת חסמים למסחר.

מעט מאד אנשים מתוך המפלגה הרפובליקנית תומכים במהלך, ומרביתם הגיעו למפלגה דרך טראמפ. המהלך הזה עשוי להוביל לקרע במפלגה. טראמפ הוא לא חבר היסטורי במפלגה הרפובליקנית, והצטרף אליה לקראת המירוץ לנשיאות. עד כה המדיניות אותה קידם התיישבה עם זו של המפלגה הרפובליקנית, ובייחוד הרפורמה במיסים. עם זאת, המהלך האחרון מהווה שבירה חדה מהמדיניות של המפלגה, והוא עשוי לעורר התנגדות.

מה עשויות להיות ההשלכות על הכלכלה העולמית?

קשה מאד לצפות את ההשלכות של שיבוש מערכות המסחר באופן פתאומי על הכלכלה העולמית. עם זאת, מרבית הכלכלנים מסכימים כי שיבוש כזה עשוי להביא להאטה פתאומית בכלכלות הסינית, שעשויה להוביל להאטה כללית בכלכלה העולמית.

במידה והציבור הסיני יחווה עליית מחירים רחבה, ויגיב בירידה כללית בהיקף הצריכה, הדבר עשוי , להשפיע גם על כלכלות נוספות שמיצאות לסין. כך, הדבר עשוי ליצור הפסדים גם לעסקים אמריקאיים ואירופאיים, שעשויים לקצץ בהוצאותיהם בבית, דבר שעשוי להתבטא בפיטורי עובדים.

תרחיש קיצון עשוי להיות מכירה המונית של אג"ח אמריקאי. ממשלת סין היא הנושה הגדולה ביותר לממשלה האמריקאית, ומחזיקה בכמות גדולה של אג"ח. אם תבחר לעשות כך, היא תוכל למכור בבת אחת כמויות גדולות של אותו אג"ח, מה שיוריד את מחירו, ויעלה דרסטית את הריבית אותה תידרש ארה"ב לשלם על הלוואות חדשות.

האם זה יכול להפוך לעימות חם?

כרגע המצב רחוק מלהפוך לעימות צבאי. עימות כזה יהיה צעד דרסטי מצד כל אחד מהצדדים, ועשוי להיות הרסני ביותר. שני הצדדים עוד לא יישמו את האיומים שלהם, וכלל לא ברור מה המטרות של טראמפ בלחץ שהוא מפעיל על סין. לכן, עימות צבאי נראה לרוב הפרשנים כלא סביר.

עם זאת, ישנם מקרים היסטוריים בהם מלחמות סחר הפכו לעימותים צבאיים, כאשר אחד הצדדים הרגיש כי הוא נחוץ לצורך השגת המטרות. דומגא מובהקת למקרה כזה היא מלחמות האופיום בין סין לבריטניה במאה ה-19. מקרה זה הסינים מנעו יבוא אופיום מתוצרת חברות בריטיות למדינה, ואסרה על המסחר בו. חברות המסחר הבריטיות לחצו על הממשלה הבריטית להתערב כדי "לפתוח את השוק". לאחר כשלון ניסיונות דיפלומטיים שונים החליטה הממשלה הבריטית לפתוח את השוק הסיני בכוח, ולמעשה הכריזה כפתה באמצעות מלחמה על הסינים לבטל את האיסור על ייבוא אופיום.

אז מה צופן העתיד?

נכון לעכשיו רובה של מלחמת הסחר נותרה בגזרת ההצהרות, והשפעתה הכלכלית עוד לא ניכרת. במידה ותמומש ותתעצם, היא עלולה להוביל לשינויים בקנה מידה אדיר: משבר כלכלי בסין שתתקשה לעמוד ביעדי הצמיחה שלה, נתק בין המעצמות, ואולי אף שינויים דומים במדינות נוספות. נראה שבחודשים הקרובים נגלה האם מדובר בעוד החלטה אימפולסיבית של אחד מהנשיאים התזזיתיים שישבו בבית הלבן, שתחלוף כמו שהגיעה. ואולי, מי יודע, יהיה זה שינוי יסודי יותר, כזה שיכול להשפיע על מארג היחסים הבינלאומיים בעולם כולו.