בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע בתחילת השבוע כי על המדינה לצרף, תוך חודש, לפחות עשר נשים לקורס הכשרת חרדים לתפקידי ליבה בשירות המדינה, שעד עתה תוכנן להתבצע בהפרדה בין נשים וגברים. באם לא יצורפו נשים, תוקפא התוכנית עד למתן החלטה אחרת. ההחלטה ניתנה במסגרת הליך זמני בעתירה של שדולת הנשים אשר טענה כנגד התוכנית כי ההפרדה המגדרית בה מהווה אפליה פסולה.
התוכנית, "משפיעים/ות – חרדים לשירות הציבורי", היא חלק מיישום החלטת הממשלה לקדם השתלבות של עובדים חרדים בשירות המדינה, אחרי שנים בהם התקשתה תוכנית הצוערים הכללית למשוך אליה מועמדים מציבור זה. במכרז שפורסם לה, הובהר כי התוכנית מיועדת לנשים ולגברים כאחד, אולם בהתאם להחלטת ועדת ההיגוי, שלב ההכשרה בה יתקיים בנפרד. סגל המרצים בה הוא מעורב, ולמועמדים הובהר כי סביבת העבודה בה יושמו בשירות המדינה תהיה מעורבת אף היא. המחזור הראשון, שיצא לדרך בתחילת השנה כלל 25 גברים חרדים, ומחזור נוסף שאמור היה להתחיל באוקטובר אמור היה לכלול מספר זהה של נשים.
"בית הדין השמיע קול צלול וברור"
"החלטת בית הדין, הגם שאינה סוף פסוק, מציבה בפני המדינה תמרור עצור ברור וחד משמעי" מסר צוות עורכי הדין שייצג את שדולת הנשים בתיק חגי קלעי, ליעד ורצהיזר ומרים זלקינד, "בית הדין דחה אחת לאחת את טענות המדינה, הבהיר כי לא הוכח כלל שנבדקה חלופה ללא הפרדה, וכי המדינה לא הציגה תשתית עובדתית כלשהי לתמוך בטענותיה. חשוב לא פחות, בית הדין דחה גם את טענותיה המשפטיות של המדינה במלואן, והבהיר כי שוויון הזדמנויות בעבודה משמעותו שכל משרה בשירות המדינה תהיה פתוחה לשני המינים, והקבלה לעבודה תתבצע על פי כישורים בלבד. יש לקוות שההחלטה המפורטת והמקיפה של בית הדין, המאמצת את עמדת השדולה במלואה, תביא את המדינה לבצע סיבוב פרסה ולהפסיק ליזום, לאפשר ולממן הסדרי הפרדה".
מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל הוסיפה כי "זאת החלטה אמיצה והכרחית. בית הדין לעבודה השמיע קול צלול וברור: הפרדה בין גברים לנשים אסורה בשירות המדינה. לא ניתן להסיג אותנו עשרות שנים אחורה, וקבלה לעבודה אינה יכולה להיות לפי מגדר. לצערנו, נדרשה התערבות של בית הדין כדי למנוע הסדרי הפרדה בעבודה. טוב תעשה המדינה אם תשלב חרדים וחרדיות בשירות המדינה ובכלל, לצד נשים, ולא תוביל לדחיקתן מהמרחב הציבורי ומשוק העבודה".
"הדרך מתחילה קרוב לנקודת המוצא"
רחלי איבנבוים, ראשת תחום החברה החרדית במכון שחרית, שייעצה בשלבי התכנון הראשוניים ליוזמי התוכנית, הסתייגה דווקא מהחלטת בית הדין. "בתחושה שלי אנחנו מפסידים דברים נורא מהותיים, בגלל איזושהי התקטננות על קצה קוצו של ערך, שהוא חשוב, ודווקא נעשתה עליו הרבה מאוד עבודה והקפדה", אמרה לדבר ראשון.
לדבריה, "לפני כשנתיים התחילו לדבר על ההקמה של תוכנית הכשרה לחרדים בשירות המדינה, היות וחרדים לא הצליחו להתקבל לתוכנית הצוערים לשירות המדינה – הן בגלל פערי תרבות והן בגלל פערים ברף האקדמי הבסיסי. התוכנית האקדמית הראשונה אמורה הייתה להיות לגברים בלבד, שכן נשים חרדיות יש כיום בשירות המדינה וגברים חרדים כמעט ואין בכלל. עשינו על זה לא מעט מאבקים, והתוכנית הנוכחית אמורה היתה להיות שוויונית לחלוטין – אותו מספר של גברים ושל נשים, שמקבלות גם הכשרה שווה וגם שילוב תעסוקתי שווה – בקורסים נפרדים".
"אני חושבת שבאמת הפיתרון שהוצג הוא כזה שנותן שוויון הזדמנויות לנשים ולגברים" טענה, "וכשזה לא קורה אני צועקת".
איבנבוים, המעידה על עצמה כמי שנחשבת בחברה החרדית ל"עושה צרות" בהקשר הנשי והפמיניסטי, הוסיפה כי כמי שהייתה שותפה בעבר למאבקים לייצוג נשים חרדיות, ואף הקימה ארגונים שעוסקים במעמד האישה החרדית, מדובר ב"נושא שאני מאוד מוטרדת ממנו ועוסקת בו מאוד". אך לדבריה, שילוב חרדים בשוק התעסוקה הוא אינטרס של החברה הישראלית כולה, ולשם כך, נדרשת גישה הדרגתית.
"קריירה ותעסוקה זה נושא ליבתי, והמשימה של שילוב חרדים בתעסוקה אינו מובן מאליו" הסבירה, "המעבר מזהות ותפיסה של מיעוט לתפיסה של אחריות על הכלל; עיסוק בתכנים ציוניים: מהי מדינת ישראל, הממלכתיות שלה; עבודה במרחבים משותפים ומעורבים, נתינת שירות לכולם – כל הנושאים הרגישים האלה הם באמת חלק מהסילאבוס של התוכנית, מתוך מטרה לעבד אותם. וכדי לעבד דבר כזה נדרשת סביבה אינטימית ומאפשרת".
לדבריה, עבור מי שגדל בהפרדה המגדרית הנהוגה בחברה החרדית, לימודים בקבוצה מעורבת לא יאפשרו את הנינוחות הדרושה לעיבוד הסוכיות הרגישות הללן, מה שיפגע בהכשרה ובהנגשה האמיתיים של המשמעות של להיות משרתי מדינה נאמנים ומקצועיים עבור חרדים.
המודל הנפרד, לדבריה, אינו מטרה אלא אמצעי. "כדי להביא אנשים מנקודה X לנקודה Y צריך לעבור תהליך" הסבירה, "הדרך מתחילה קרוב לנקודת המוצא ומסתיימת בנקודת היעד. והתוכנית היא באמת תהליכית, מתחילה במקום מאפשר, שמרגיש גם נוח לחרדי הממוצע, במרחבים נפרדים, אך נוגעת בסוגיות מאתגרות עבור המשתתפים, תוך חשיפה למרצות ולנשים לכל אורכה".
גם אלי פלאי, מייסד ונשיא המכון החרדי למחקרי מדיניות, טוען כי אם לא היה צורך בתנאים ייחודיים כדי להשתלב בשירות המדינה, היו הגברים והנשים מהמגזר החרדי עושים זאת במסגרת תוכניות העתודה הרגילות שמציעה הנציבות. אלא שנסיונות אלו לא צלחו.
"הניסיון לעצור את התוכנית הזו, ולקבוע שלא מספיק שהיא גם לגברים וגם לנשים, אלא לדרוש שגם ישבו יחד בלימודים – זה פשוט ניסיון לתקוע טריז במהלך. אין לזה שום הסבר אחר, וזה לא מקדם אותנו לשום מקום" אמר לדבר ראשון, "במשך שנים לא אפשרו לחרדים להשתלב בשוק העבודה בלי שירות צבאי, גם אם קיבלו פטור מצה"ל. עכשיו מצאו משהו חדש: חרדי שלא מוכן ללמוד ביחד גברים ונשים, לא יוכל להשתלב בשירות המדינה".
פלאי חושש גם כי זה תחילתו של "מדרון חלקלק". לדבריו, "מחר זה ודאי יהיה גם גברים ונשים, דתיים וחילוניים ביחד. כי למה לעצור דווקא בגברים ונשים? למה לא לדרוש שבהכשרה ישבו גברים חרדים עם נשים חילוניות?".
לדבריו, לגבר החרדי הממוצע, או לאישה החרדית הממוצעת, אין בדרך כלל בעיה לעבוד בסביבת עבודה מעורבת. "ייתכנו דרישות ספציפיות לגבי כללים מסויימים, כשנמצאים בסביבת עבודה כזו"טען, "הם אולי לא יצאו ליום כיף משותף, אבל הם כן יכולים לשבת יחד בישיבה מקצועית. יש קודים ונורמות איך הם יכולים לעבוד ביחד ולשמור עדיין על כללי הצניעות וההלכה".
עם זאת, בכל הנוגע ללימודים, המשיך, כ-90% מהחרדים שמעוניינים לרכוש הכשרה מקצועית או תואר אקדמי, עושים את זה במסגרות לימודים נפרדות. "הכשרה היא סיטואציה יותר אינטנסיבית ואינטימית מעבודה במשרד. בחברה החרדית, גברים ונשים לא לומדים ביחד מגן דרך תיכון ועד בכלל, הם מעדיפים שהלימודים יעשו בנפרד – וכשהם מגיעים למקום העבודה אין בעיה".
"כסוציולוג אני לא מנסה לחקור למה יש בחברה החרדית יש רגישות גבוהה יותר ללימודים מעורבים מאשר לעבודה בסביבה מעורבת – אני לוקח את זה כנתון" אמר פלאי, "החשש שאם יתנו להם לימודים בנפרד הם ירצו גם עבודה בנפרד זה קשקוש – כי האנשים האלה מגיעים לעבוד במקום שהוא בהגדרתו מעורב".
לסיכום, אמרה איבנבוים, כי "מדברים על סוגיית השילוב של חרדים, כמיליון נפש שצריכים להשתלב בחברה הישראלית – ואת כל נטל הכובד והמשקל מניחים על כתפי החברה החרדית".
"ברור לגמרי שהחרדים הם אלה שצריכים להשתנות, לעבוד ביחידות מעורבות, או להיכנס לעולם האקדמי שלעתים סותר את עולם הערכים שלהם" הוסיפה, "אבל החברה הישראלית מצידה אומרת 'אל תצפו ממני ללכת אפילו חצי צעד מהצד שלי כדי ליהפגש באמצע הדרך', וזו בעיניי ציפייה לא ראלית – כי כששתי חברות ושני עולמות תרבותיים נפגשים, כדי לייצר מפגש בר קיימא שמכבד את כל הצדדים ומאפשר לכולם לראות את האחר – כל אחד צריך לשנות משהו. אני יודעת שזו אמירה רדיקלית ואולי קצת קשה לאוזן החילונית, אבל אם החברה הישראלית רוצה לראות את החברה החרדית והפוטנציאל שטמון בה משתלבת בתוכה, יש וויתורים בקצוות שהיא צריכה לעשות. ואם עד היום שירות המדינה לא תקצב בשום מקום תוכנית בהפרדה מגדרית – אז כדי לשלב חרדים בשירות המדינה, היא צריכה לעשות את זה. אני לא רואה בזה פגיעה בשוויון או בהזדמנויות, אני רואה בזה תג מחיר שהוא גם מתבקש, גם מכבד וגם מאוזן".
"הפצע שנפער בזכות לשוויון"
בפסק הדין, הבהירה השופטת רחל בר"ג הירשברג כי היא רואה חשיבות רבה במאמץ לשלב את הציבור החרדי בשוק העבודה בכלל ובמגזר הציבורי בפרט, בין היתר תוך התמודדות עם החסמים הייחודיים בקרב חרדים בכלל וגברים חרדים, ששיעור השתתפותם נמוך יותר, בפרט. לצד זאת, טענה כי נוסח המכרז שאפשר לגברים בלבד להתקבל למחזור הראשון של התוכנית "פצע" את זכותן של נשים לשוויון. "בשלב זה אין כל ביסוס עובדתי לצורך בהפרדה ראשונית בהכשרה או בגיוס גברים בלבד תחילה" קבע בית הדין.
על פי השופטת, בעובדה שעתיד להיפתח קורס באותה המתכונת לנשים באוקטובר, כחודשיים לאחר סיום הקורס לגברים, "אין כדי לרפא את הפצע שנפער בזכות לשוויון או למלא אחר הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה", שכן חוק השוויון בעבודה אינו כולל מנגנון של 'תיקון עתידי של אפליה בדרך של קביעת תנאי של מין נגדי במועד עתידי'". עוד הוסיפה כי העובדה שהמדינה בחרה לפתוח תחילה דווקא את הקורס שנועד לגברים עשויה כשלעצמה להדגיש את הקושי המובנה בתפיסה של "שווה אך נפרד" – תפיסה אותה שלל כבר הנשיא הראשון של בית הדין הארצי לעבודה, השופט צבי בר-ניב ז"ל, בפסק דין בשנת 1973, עוד טרם חקיקת חוק שוויון זכויות בעבודה ובעקבות ההלכה האמריקאית בנושא משנות ה-50.
בשלב זה, במסגרת ההליך הזמני, בחר בית הדין להתמקד בהיבט האפליה בהליך הקבלה למכרז, ולא לדון בעצם הסוגייה של ההפרדה המגדרית בהכשרה המקצועית. נושא זה אמור להיות מבורר במסגרת ההליך העיקרי, ושאלות משיקות אליו תלויות ועומדות בהליך מקביל המתנהל כיום בבג"ץ בנוגע להפרדת קורסים על בסיס מגדרי במוסדות ההשכלה הגבוה בישראל.
בתגובת המדינה לעתירה מלפני שבועיים ציינה כי כבר כיום, טרם סיום הפיילוט של שתי ההכשרות הראשונות, היא יכולה לציין כי "לעתיד לבוא תתקיים התכנית באופן סימולטני לנשים ולגברים, לרבות בכל הנוגע להליכי הפרסום, המיון ובהמשך הקבלה למשרות השונות.. גיבוש הקווים המנחים של ההפרדה המגדרית בתכנית יעשה תוך מינימום ההפרדה המגדרית הנדרשת לשם שילובו המיטבי של הציבור החרדי במגזר הציבורי…". עם זאת, עולה ספק רב האם תצליח המדינה ליישם את החלטת בית הדין ולשלב כבר בשבועות הקרובים למעלה מעשר משתתפות חדשות בקורס הנוכחי שרובו כבר התקיים – ומשמעות הדבר, שייתכן ויאלצו להקפיאו.
