סְלִיחָה, סַבָּא, סְלִיחָה
שְׁבוּעָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ נִשְׁכְּחָה
עֵת בַּשֶּׁלֶג שָׁם הָלַכְתָּ
מִן הַמְּרַצְּחִים בָּרַחְתָּ
לָהּ נִשְׁבַּעתָּ וְהִבְטַחְתָּ,
כָּךְ גַּם הִיא נָדְרָה:

אִם נֵּצֵא מִזּוּ הַתּוֹפֶת
מִן הַתַּבְעֵרָה
אָז נִבְנֶה אֵי שָׁם סוֹף סוֹף אֶת
אֶרֶץ הַבְּחִירָה

סְלִיחָה, סַבָּא, סְלִיחָה
אֵיכָה שָׁכַחְנוּ אֶת הַבְטָחָתְךָ?
כְּשֶׁנָּע וָנָד הָיִיתָ
נָס מִפּוֹלִין וּמִלִּיטָא
רַק לִחְיוֹת עוֹד יוֹם רָצִיתָ
לַיְלָה לַעֲבוֹר

וּבְעוֹדְךָ הוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ,
מִסְתַּתֵּר בָּאוֹר
לֹא שָׁכַחְתָּ גַּם לִלְחֹוֹשׁ אֵיךְ
עוֹד יָבוֹא הַדְּרוֹר

סְלִיחָה, סַבָּא, סְלִיחָה
אֵיכָה אֶהְיֶה רָאוּי לְזִכְרְךָ?
וְאַרְצִי פְּלִיטִים רוֹדֶפֶת
אֶת הַצֶּדֶק מְחָרֶפֶת
עַל חֶמְלָה בְּבוּז קוֹצֶפֶת
אֶזְרָחִים תָּסִית

כְּשֶׁהַגְּבִיר שׁוֹדֵד, גּוֹזֵל
(כִּי מְשָׁרְתוֹ – שַׁלִּיט)
הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל
הוּא שוּב אוֹתוֹ פָּלִיט

סְלִיחוֹת, אַלְפֵי סְלִיחוֹת
אֵיכָה שָׁכַחְנוּ יְהוּדִים לִהְיוֹת?
אֶת הַגֵּר – עוֹשְׁקִים הִנְנוּ
הָאָחֵר – הוּא שְׂנוּא נָפַשֵׁנוּ
דִּין וְצֶדֶק, לְדִידֵנוּ –
לוּ יִהְיוּ כִּסְדוֹם

עַל הָאָרֶץ שֶׁבָּנִיתָ
עֵת הֵאִיר הַיּוֹם
עֲנָנָה כִּסְּתָה, הֵלִיטָה
חֹשֶׁךְ עַל תְּהוֹם.

סְלִיחָה, סַבָּא, סְלִיחָה

**

עגור נודד

כ"ז בניסן תשע"ח

12.4.2018