ערב ראש השנה תשע"ח, ספטמבר 2017. בקיבוץ שער הגולן, כ-1,000 מתושבי הקיבוץ היום ולדורותיו, יחד עם אנשי עמק הירדן, שותפים וחברים נוספים, התכנסו כדי לצפות בהקרנת הבכורה של הסרט שיצרו במו ידיהם – 'גבורות'. הסרט חוזר אחורנית לשנת 1948, לארבעה ימים שעיצבו והשפיעו על חייהם המשותפים מאז ועד היום. הימים, ימי מלחמת העצמאות. צבא סוריה תוקף וחברי קיבוץ מסדה ושער הגולן מוצאים עצמם בחזית כאשר קו ההגנה המרכזי ובו לוחמי האזור נמצא מאחוריהם. כאשר הבינו  שהקבוצה דלה בנשק וכי אין להם סיכוי לעמוד לבד אל מול הטנקים של האויב, בחרו החברים לעזוב את הקיבוץ ולסגת לאחור לקו ההגנה.

הרס בשער הגולן 1948 (צילום: בנו רתנברג/ ויקימדיה)

אז, באותם ימים, המשפט 'טוב למות בעד ארצנו' והרקע ההיסטורי בו נטבע, היו האתוס עליו קמה המדינה, ובחירתם של חברי הקיבוץ נתפסה כנטישה פחדנית. גם לאחר שהוועדות הצבאיות זיכו אותם מאשמה כמו גם ההיסטוריונים השונים, רגשות האשם שנשאו עמם החברים עברו מדור המייסדים, לילדיהם ולנכדיהם. יוצר הסרט 'גבורות', יואב ארזי, החליט להתמודד באומץ עם ההיסטוריה ההיא ולבחון את המחירים שהאתוס ההוא גבה, דרך תיעוד התהליך התרפיוטי שעברו חברי הקיבוץ בנסיונם להתמודד עם האשמה אותה נשאו במשך שנים. הסרט מציע נקודת מבט מורכבת על המושג 'גבורה' מתוך ניסיון לייצר אתוס אחר ומורכב יותר – ש'טוב לחיות בעד ארצנו'.

הפצע המדמם

קיבוץ שער הגולן הוקם ב-1937 כחלק מיישובי חומה ומגדל. במלאות 80 שנה לקיבוץ החליטו החברים להפיק סרט לכבוד המאורע וביקשו מהקולנוען המקומי, יואב ארזי, להיות היוצר. ארזי זיהה את ההזדמנות להתמודד עם הפצע המדמם של אותם ארבעת הימים במלחמת העצמאות, והחליט לצלם את הסרט בעזרתם של כמה מחבריו. "כחבר קיבוץ שלא נולד בקיבוץ היה לי יותר קל להתמודד עם הנושא", אמר ארזי. "הכוונה המרכזית הייתה לטפל בפצע מתוך כוונה להחלים ולא לפצוע יותר. זה לא היה קל".

לדבריו, כשהחל לשוחח עם החברים על העבר נתקל בהתנגדות: "זה דרש הרבה אומץ מהדור השני, דור הבנים, שלא רצו שהסיפור יתפרסם. תוך כדי העשייה היו נקודות שכמעט ונאלצנו לסגור את הבסטה כי הייתה הרבה התנגדות. אם היינו מעלים את הנושא להצבעה בקיבוץ זה לא היה עובר". 

יואב ארזי (באדיבות המצולם)

דוד נצר (63), בן שער הגולן המתגורר כיום ברקפת, נולד לאחר המלחמה. כבן להורים שחוו את אותם ימים בקיבוץ סיפר כי האירוע הטראומטי המדובר מעולם לא הוזכר כחלק מההיסטוריה של הקיבוץ. "הדבר המשונה בחוויה שלי כילד זה שהאירוע הזה לא היה נוכח בזהות של הקיבוץ ביום-יום ובטקסטים שנכתבו על הקיבוץ. זה היה דבר שידענו עליו ולפחות בדור שלי זה היה לגמרי בשוליים ולא ממש חלק מאיתנו. ידענו שהיה דבר כזה, קראו לזה הפינוי. אבל אפשר לסכם שזה נזרק הצידה".

ואכן, הבושה וההשתקה הייתה חלק בלתי ניפרד מהסיפור. ארזי, חברו של נצר, פנה אליו כדי לשוחח על הסרט והציע לו להשתתף בו כשחקן. נצר הסכים. 

בצילומי הסרט שנמשכו כשלושה שבועות, קרא נצר את עלוני הקיבוץ וראה את השינוי שחל. "סביב הסרט יצאו שניים או שלושה גיליונות מיוחדים של עלון הקיבוץ ומרחוק ראיתי את ההדים שזה יצר, במובן שדיברו על נושא שלא היה מדובר. היה דיבור על מעשה ההדחקה וההשתקה, והלגיטימציה של הדור השלישי לפתוח את זה. הזמן הוסיף שאלות פילוסופיות ואקטואליות, כמו על התוקף של העיקרון והערך – 'לא נוטשים'", סיפר נצר.

"אני חושב שככל שזה נגע לילדי ונכדי שער הגולן, הנרטיב או הרצון לשנות את הנרטיב, למחוק סופית את הבושה והאשמה ולהחליפן בהבנה ואפילו בשבח שהם קיבלו את ההחלטה היחידה השפויה במצב שנותר. זה ניסיון לזקוף את הגב".

ד"ר דוד נצר (באדיבות המצולם)

תהליך יצירה משותף ומרפא

חרף ההתנגדויות, יוצרי הסרט הצליחו לסחוף אחריהם משתתפים רבים והפקת הסרט ביטאה רוח שיתופית וקהילתית שככל הנראה עדיין שוררת בקיבוץ שנמצא ב-15 השנים האחרונות בתהליכי הפרטה, שהמתחים שהם מעוררים הובאו לידי ביטוי גם בסרט.

"היה לנו מעט כסף, מה עושים? התנדבות", סיפר ארזי על הפטנט שנמצא כדי להצליח ליצור את הסרט שהפקתו מוערכת בכמיליון שקלים. לצד גיוס אנשי מקצוע בשכר, גויסו גם אנשי מקצוע בהתנדבות, כאשר הפקת הסרט התבצעה במודל השיתופי. "חברי הקיבוץ אירחו בבתיהם את את ההפקה, ואף הכינו להם אוכל בבתים והביאו לצוות כל ערב. אנשים התנדבו לעשות את ההסעות. אפילו פרסמנו על אודישנים בעמק ואמרנו שהתפקיד יהיה בהתנדבות". עבור הסרט גם נפתח פרוייקט 'הדסטארט', שהגיעה ליעד הצנוע של 30,000 שקלים.

מתוך הסרט הסרט גבורות (באדיבות המרואיין)

טוב לחיות או טוב למות בעד ארצנו?

כאמור, הסרט מציג שינוי מבט שונה על אתוס תל-חי וגיבורו יוסף טרומפלדור שטבע כביכול את האמרה הידועה 'טוב למות בעד ארצנו', אתוס ששירת את הציונות, את צה"ל ואת הקמת המדינה.

גם קיבוץ שער הגולן, כאחרים, שילם מחירים בנפש במלחמות ישראל. הקיבוץ נהרס לגמרי בתום מלחמת העצמאות ושוקם מחדש על ידי החברים שהעמידה המשותפת שלהם בנקודה אסטרטגית זו והבחירה לקיים התיישבות יהודית הוכתמו לאורך השנים ממקרה מלחמת העצמאות.

בסצנה בסרט בה החברים מקבלים את ההחלטה לעזוב, מובאים השיקולים להישאר או לסגת. הם מבינים כי אין ביכולתם להחזיק את הנקודה וכי כוחם דל. הדמות הראשית אומרת שהבטיחה לבן שלה שהיא תחייה ולכן יש לסגת, וכך למעשה מתקבלת בסרט ההחלטה, דבר שיוצר אצל הצופה הזדהות רגשית עם הדמויות, ההופכת את ההחלטה לבחור בחיים על פני המוות להגיונית. מבחינת היוצרים, כאן טמונים הייחודיות והשוני של המסרים העולים מן הסרט.

'הקיבוץ ההרוס' מתוך הסרט הסרט גבורות (באדיבות המרואיין)

"הרגשתי בעיקר מהדור הוותיק שיש פה מהפך של מיתוס הגבורה. מיהו הגיבור? עד אז זה מי שהקריב את חייו למען המדינה. היום יש חשיבה אחרת. הדור השני התייחס להורים בביקורת. אחרי הסרט פנו אלי אנשים ששירתו עם אנשי שער הגולן, שסבלו כי השפילו אותם בקורס קצינים והם התביישו. הסרט עשה תהליך הפוך – לשפוט מהי גבורה – להקריב את החיים למען המולדת, או לשקם קיבוץ ולהישאר בחיים? צריך לשקול מחדש מהי הקרבה אמיתית למען המולדת והסרט פותח הרבה מאוד דיונים", אמר ארזי שגם אסף עבור עצמו תובנות משמעותיות מתוך תהליך היצירה. "היום אני מאמין שלא צריך למות למען המולדת אלא למצוא את הדרכים לחיות למען המולדת, אפילו אם זה אומר לפנות את הקיבוץ. לא צריך לדבוק באבנים אלא בערכים. אבא שלי צנח יחד עם חנה סנש, אמא שלי הייתה פלמ"חניקית, אחי אלוף משנה במילואים ואני בסך הכל סרן. אנחנו דורות של לוחמים שמחנכים את עצמנו להיאבק על המדינה, וצריכים לשנות את הגישה של מה זה אומר להיאבק על המדינה. זה לא לרוץ ולהסתער בעיניים סגורות אלא בעיניים פקוחות".

גיבורים נוסח 2018

פרימיירת הסרט חשפה כי לא רק חברי שער הגולן היו זקוקים לתהליך עיצוב זכרון מאורעות המלחמה. "אחרי הפרמיירה היה סוג של קתרזיס. תחושה של התעלות, פורקן. לסיפור הזה היה אפשר להזדהות. פתאום אנשים שעד אז התביישו היום הם גיבורים, שלושה ימים לא יכולתי ללכת במדרכות הקיבוץ כי עצרו אותי כל הזמן לדבר על השפעת הסרט, סיפר ארזי. "פתאום זה מייצר מהפך – פנו אלינו ועשינו הקרנות בקיבוצים ואמרו לי שהכל התהפך להם פתאום – 'עד עכשיו חשבתי ככה ומהיום זה שונה".

הרס בשער הגולן 1948 (צילום: בנו רתנברג/ ויקימדיה)

"יש הרבה סוגים של גבורות ואנחנו צריכים לחנך את הדור הבא שלנו איך להיות גיבורים" הוסיף ארזי. ומהי בעיניו גבורה נוסח 2018? "לאהוב את הארץ הזאת, להכיר בחשיבות שלה כלפי העם היהודי ולהגן עליה, ומן מצד שני להאמין בקדושת החיים ולתת את זכות הבחירה".

את שם הסרט הגה נצר שהסביר את הרעיון העומד מאחוריו: "יש פה איזה משחק מילים, גיל 80 הוא גיל גבורות ובנוסף יש כאן הצעה לכך שאין גבורה אחת אלא כל מיני גבורות. הסרט בהחלט מעורר את השאלה מיהו הגיבור. אולי, כמו שנאמר בסוף, צריך יותר אומץ לסגת מאשר להישאר".