בעשור השישי למדינת ישראל הייתה זו העליה מברית המועצות שהזניקה את הכלכלה הישראלית קדימה, בעשור השביעי הפך ההיי-טק לקטר הצמיחה של המשק. בפתח העשור השמיני ביקשנו להסתכל קדימה ולנסות להציע ארבע אפשרויות למהלכים כלכליים-חברתיים שימשכו את המשק הישראלי קדימה, ואיתו את התוצר הלאומי. חיפשנו נקודות במשק שנמצאות בתת מימוש של הפוטנציאל הגלום בהן ופנינו לשורה של מומחים שיביטו קדימה ויציירו לנו את האופק של העשור הקרוב.
רובוטים במפעל הפיצוחים
ישראל היא אומנם מעצמת טכנולוגיה בכל מה שקשור לסייבר ולתוכנה, אבל חלקים נרחבים בתעשייה הישראלית סובלים מפריון נמוך -תוצאת שיעור חדירה נמוך של טכנולוגיות לתהליכי הייצור. העלאת הפריון לשעת עבודה היא מפתח חשוב להגדלת התוצר ולחיזוק התחרותיות של התעשייה הישראלית בעולם. הגוף הממשלתי שאמון על התהליך הזה הוא רשות החדשנות במשרד הכלכלה.
"לי אין ספק שקטר הצמיחה הבא של המשק חייב להגיע מטכנולוגיה וחדשנות" אמר לנו אורי גבאי, סמנכ"ל אסטרטגיה וכלכלה ברשות החדשנות, "כולם יודעים שההיי-טק הוא קטר הצמיחה של המשק היום. התפיסה שלנו שכדי לצמוח ולהגדיל את הפריון, הפער בין ההיי-טק לשאר המשק חייב להיעלם. הטכנולוגיה חייבת להפוך לרכיב משמעותי בכל ענפי המשק. כל ענף במשק שלא תיכנס אליו טכנולוגיה באופן משמעותי יפגר גם מאחורי שאר המשק וגם מאחורי המקבילים שלו בעולם. הטכנולוגיה תגיע לכל תחום. החל מהסופרמרקט ועד למשרד עורכי הדין, שנתפס כתחום שאינו קשור לחדשנות".
באילו חלקים של המשק הישראלי אתה מזהה שיש פיגור טכנולוגי, כזה שבמאמץ מסוים יכול להזניק את הענף הזה קדימה?
"אנחנו רואים את זה בתחום המסחר והשירותים. שם הטכנולוגיה נכנסת אבל עדיין לא בוצעה הקפיצה הגדולה וכמובן בתחום התעשייה המסורתית שם אנחנו ממקדים מאמץ. בתחום המפעלים עם פס ייצור, יש לנו מעט מאוד מפעלים מתקדמים ומרבית המפעלים שלנו מפגרים בנושא הזה לעומת המקבילים שלהם בעולם".
מה שנקרא מפעל חכם?
"נכון, מפעלים שבהם כמעט אין עבודה אנושית על פס הייצור, שכולו מופעל באופן אוטומטי על ידי רובוטים ומכונות. מפעל שבו בני האדם מפקחים על הפעילות התקינה של הרובוט. אנחנו רואים מפעלים כאלה בעולם ואנחנו עוד לא שם. הממשלה משקיעה בתחום הזה אבל אנחנו עוד רחוקים מלמצות את הפוטנציאל".
מה יקרה לכלכלה שלנו אם נשקיע את כל המשאבים הדרושים לקידום אוטומציה בתעשייה?
"קודם כל צריך להבין שאין לנו ברירה, אם לא נעשה את זה, התעשייה פה פשוט תיעלם. ולתעשייה יש תפקיד חשוב בכלכלה, היא מספקת הרבה מאוד עבודה וממוקדת בעיקר בפריפריה, אז בלעדיה נהיה במקום רע מאוד.
"אם להסתכל על זה מהכיוון החיובי, אז ברור לנו שהשקעה בטכנולוגיה בתעשייה משמעותה הגדלה של הפריון לשעת עבודה, והגדלה של כושר הייצור של המשק הישראלי בעשרות מיליארדי שקלים. בשנה".
אתה יכול לתת דוגמא למפעל שעבר את המהפכה הזו?
"רשות החדשנות נכנסה לסייע למפעל פיצוחים. גרעינים. הכי לואו-טק ורחוק מחדשנות שיש. אבל יש לו פס ייצור. תהליך של מחקר ופיתוח שעשינו עם המפעל הזה איפשר לו להכפיל פי עשרה את התוצרת שלו, תוך כדי שהוא נשאר עם אותו מספר עובדים. המפעל משקיע את אותן התשומות ומקבל תפוקה של פי עשר. עכשיו הוא יכול להתחרות עם מפעלים אחרים בעולם ולהתחיל לייצא. ממפעל מקומי שניסה להחזיק את הראש מעל למים הוא הפך להיות שחקן.
"הרעיון הוא להיכנס בדיוק למקומות האלה. לקחת את התעשייה המסורתית ולקרב אותה להיי-טק".
יש לנו את כוח האדם שיכול להתמודד עם התהליך שאתה מתאר? כדי להחזיק פס ייצור כזה אני צריך מהנדסי מכונות וטכנאים מיומנים?
"זו שאלה טובה. כל מי שיש לו את היכולת מחפש להיות מהנדס תוכנה. זה סקסי, השכר גבוה וכולם רוצים להיות באזור של האקזיטים. אבל אותו בחור יכול ללכת ללמוד הנדסת מכונות. אנחנו רואים שיש מחסור בתחום הזה. אבל זו ביצה ותרנגולת. אם התעשיות האלה יתפתחו, המקצועות הללו יהיו מבוקשים. ככל שהעולם הזה יתפתח הוא גם יהיה יותר מאתגר, יהיו יותר אפשרויות בתוכו".
יכול להיווצר מצב שצמיחה שתתבסס על טכנולוגיה תצמיח את המשק אבל תקטין את מספר האנשים שנהנים ממנה? הרי אלפי אנשים יאבדו את עבודתם לטובת הרובוטים. המפעל ירוויח יותר, אבל הוא גם ייצר פחות עבודה?
"יש חשש כזה ודנים בו לא מעט. יש שתי אסכולות בתחום הזה. יש את מי שאומר שכבר מאתיים שנה אנחנו בסיפור הזה שבו הטכנולוגיה מעלימה מקצועות ישנים ומייצרת מקצועות חדשים. כשהומצא האוטו, שאלו מה יעשו כל העגלונים. אז היום כבר אי עגלונים אבל יש עובדים בתעשיית הרכב, יש מכונאים, יש מתדלקים. מי שדאג לעגלונים לא יכל לדמיין שיהיה צורך במתדלקים ומכונאים.
"טכנולוגיה חדשה לא רק מעלימה מקצועות אלא גם מייצרת מקצועות חדשים. כמובן שהתהליך הזה עבר דרך משברים עבור אותם אנשים שאיבדו את פרנסתם. אבל בתמונה הגדולה העבודה לא נעלמה.
"הגישה השנייה אומרת שקצב השינויים של היום הוא כל כך גדול שהכלכלות יתקשו להתאים את עצמן אליו. זאת אומרת שהמשברים שייווצרו מתחלופת המקצועות יהיו תכופים יותר, מהירים יותר, וקשים יותר.
"התיעוש של המאה ה-19 לקח שנים. העגלונים לא נעלמו ביום אחד. היום, הטכנולוגיה מתקדמת מהר מאוד ומופצת מהר מאוד. אז זה נכון שהתהליכים האלה עלולים לפגוע בהרבה אנשים. אבל האמת היא שאין לנו ברירה. מדינת ישראל לא יכולה לעצור את גלגלי הזמן. הטכנולוגיה תגיע אם נרצה או לא נרצה. האופציה היחידה שלנו היא להיות שחקנים מובילים במשחק הזה. אנחנו חייבים להיות בחזית הפיתוח של הטכנולוגיות האלה. 8% מהמשק עוסקים היום בהי טק ומצבם טוב. אנחנו צריכים לראות איך החדשנות והטכנולוגיה עובדות בשביל חלקים גדולים יותר משוק העבודה הישראלי".
מדינת ישראל עושה מספיק כדי להתמודד עם המצב שתיארת?
"ברור שמהעמדה שלי אני רואה איך אנחנו חייבים להשקיע יותר. אם הייתי יכול הייתי משקיע מיליארד שקלים בהכנסת טכנולוגיות לענפים שונים במשק, ולא רק 150 מיליון בשנה.
"ברור לי שהשקעה בתחום הזה חוזרת במכפלות ענקיות. אבל לממשלה יש כמובן עוד שיקולים נוספים כמו מערכת חינוך ובריאות ושמירה על ביטחון. שיקולים שאני מבין אותם וצריך לאזן בין השיקולים השונים. אחרי שאמרתי את זה, ברור שאני אשמח להשקיע עוד מיליארד שקלים בחדשנות וברור לי שהתוצאות של השקעה כזו הן אדירות".
המשק שובת כל בוקר בכבישי ישראל
מדי בוקר עומדים בכבישי ישראל מאות אלפי נהגים בפקק. כל יום מאבד המשק הישראלי מאות אלפי שעות עבודה, כשאנחנו יושבים ברכב מתוסכלים, מתקדמים בקצב של 10 קמ"ש בדרך לעבודה ומהעבודה.
במקרה של שביתה או עיצומים בשדה התעופה או בנמלים, כותרות העיתון זועקות מספרים מופרכים על העלות של כל יום שביתה למשק. למעשה כל בוקר מקיים המשק הישראלי שביתה קטנה ללא כל סיבה. על פי דו"ח מבקר המדינה משנת 2016 המשק הישראלי מאבד כ 25 מיליארד שקלים בשנה בגלל הפקקים.
ד"ר אמיר זיו-אב, חבר הוועד המנהל של הטכניון, שימש בעבר גם כמדען הראשי של משרד התחבורה. כדי להדגים את המשמעות של השקעה בתשתיות למשק הוא שולח אותנו לדמיין מצב בו מדינת ישראל לא הייתה בונה את כביש 6.
מה היה מצב המשק ללא כביש שש? המדינה ככל הנראה הייתה עומדת מלכת. "ההשקעה לאורך השנים בכביש שש עומדת על כחצי מיליארד שקלים בשנה" הסביר, "מאז שהכביש הזה הוקם בתחילת שנות התשעים, המדינה כל הזמן פועלת על להאריך אותו ולפתוח מקטעים חדשים".
לדבריו, "חצי מיליארד שקלים בשנה נשמע לנו הרבה מאוד, אבל מדובר בכ-0.04% מהתוצר של מדינת ישראל. אם לא היה כביש 6 התוצר של מדינת ישראל היה ככל הנראה קטן יותר באחוזים שלמים. לא במאיות אחוזים ולא בעשיריות אחוזים. זאת אומרת שעל השקעה שנתית של חצי מיליארד שקלים, המשק מרוויח עשרות מיליארדים. אין בעולם השקעות שמציגות תשואות כאלה, בטח לא השקעות סולידיות שהסיכון בהן נמוך מאוד".
אבל כביש 6 היא דוגמה ייחודית, לא כל כביש שהמדינה תסלול ישפיע כמוהו על הכלכלה כמוהו
"נכון, אבל יש הרבה דוגמאות נוספות לתשתיות תחבורה שכן עושות את זה. בלי נתיבי איילון, לדוגמה, שנסללו לפני ארבעים שנה, כל אזור המרכז היה משותק. חצי מהתוצר של מדינת ישראל מגיע מגוש דן. בנתיבי איילון המדינה משקיעה כ-200 מיליון שקלים בשנה. תעשה את החשבון. תשתית טובה ונכונה שווה למשק הרבה מאוד כסף".
"מהצד השני יש את הפקקים. נתיב בכביש יכול להכיל תעבורה של עד אלפיים רכבים בשעה, כשנוסע רכב אחד בשעה הוא ייסע ב-100 קמ"ש. גם כשנוסעים שניים, וגם כשנוסעים אלף רכבים בשעה. באלפיים רכבים אנחנו מתחילים להרגיש עומס. קצת יותר מאלפיים כבר יש פקק. כדי לפתור את הפקק אנחנו לא צריכים להוריד את כל הרכבים מהכביש. מספיק שנקטין את מספר הרכבים ב-10% והתנועה תתחיל לזרום.
"אין בזבוז של תוצר פוטנציאלי כמו פקק התנועה. חצי מהעובדים בישראל מבזבזים כשעת עבודה כל בוקר, ועוד חצי שעה אחר הצהריים, שזה בעצם חמישית מיום העבודה שלהם. שעה וחצי שהולכות לאיבוד ולא יחזרו.
"בשורה התחתונה – אין השקעה עם תשואה למשק כמו השקעה נכונה בתשתיות תחבורה ואין הפסד גדול ומיותר למשק כמו פקק התנועה".
אז מה מדינת ישראל צריכה לעשות כדי לחסל את הפקקים ולהציל תוצר אבוד?
"נתחיל מהסוף. בסוף הפתרון הטוב ביותר הוא לא לנסוע. אם במקום לנסוע כל בוקר לעבודה נוכל להישאר בבית, או לפחות ביישוב שלנו, ולעבוד משם זה הפתרון האולטימטיבי. הטכנולוגיה של היום מאפשרת את זה, והעולם הולך לכיוון הזה. כמובן שתמיד נרצה גם להיפגש, ותמיד יהיו אנשים שצריכים להגיע פיזית ממקום למקום, להעביר סחורה וכו'. אבל אם נקטין את הצורך של מליוני אנשים לנסוע כל בוקר מיישוב ליישוב, נפנה את הכבישים".
"אבל אם לחזור אחורה מהרעיון של לייתר את הצורך בנסיעה, אז יש פתרונות ביניים. הנושא של נסיעה שיתופית, למשל. בין אם מדובר באנשים שמצרפים למכונית שלהם נוסעים ובין אם מדובר בפתרונות כמו 'חנה וסע'.
"ברכב ממוצע שעומד בפקק יושבים 1.1 בני אדם. אבל רכב תופס את אותו מקום בכביש בין אם יש בו נוסע אחד או ארבעה. אוטובוס תופס מקום של שתי מכוניות ונוסעים בו ארבעים וחמישים אנשים. אם נהפוך את הנסיעה השיתופית והתחבורה הציבורית לכדאיים יותר ונוחים יותר אנחנו נוכל להשתמש באותה השקעה שהמדינה ביצעה בתשתיות כבישים באופן יעיל הרבה יותר".
יש להשקעה בתשתיות תחבורה יתרונות נוספים למשק, מלבד חסכון הזמן האבוד בפקקים?
"כמובן. זה ישמע קצת רע, אבל ההערכות מדברות על כך שהרוג בתאונת דרכים פוגע בתוצר של המדינה בכ-7 מיליון שקלים בממוצע, בעיקר בגלל גריעתו מכוח העבודה. כמובן שיש את הצער על אבדן חיי אדם, אבל כרגע אנחנו מדברים על כסף. "פצוע קשה מאוד, שיבלה שנים ארוכות בשיקום, עולה בממוצע 4.7 מיליון שקלים. פצוע קשה שיחלים ויחזור לעבוד תוך כמה חודשים, יאבד למשק כ-1.2 מיליון שקלים בממוצע.
"ניקח, לדוגמה, את ציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה. במהלך שש שנים נהרגו בכביש הזה 18 בני אדם. אליהם ניתן להוסיף עוד עשרות שנפצעו קשה בתאונות. אני מעריך שקטע הכביש הזה ייצר נזק של כ-150 מיליון שקלים למשק. השקעה של 15 מיליון שקלים בשלושה גשרי הולכי רגל היו ככל הנראה מצמצמים את מספר התאונות באופן משמעותי. גם מצילים חיים וחוגם וסכים למשק עשרות מיליוני שקלים. בשורה התחתונה השקעה בתשתיות תחבורה גם חוסכת בחיי אדם וגם מחזירה את עצמה במכפלות אדירות".
אז למה המדינה לא משקיעה היום פי ארבעה בתשתיות תחבורה?
"המנגנון הממשלתי, שבמרכזו משרד האוצר, לא מצליח לקלוט את זה. הם חושבים במונחים של תקציב ולא במונחים של כלכלה. הממשלה שלנו חושבת כמו פקידים מנהלי חשבונות ולא באופן אסטרטגי. ראיתי מקרוב איך זה עובד".
העשור השמיני כבר אבוד, אבל החינוך יכול להציל את העשור התשיעי
בשנות החמישים, השישים, והשבעים התפארה מדינת ישראל במערכת חינוך מהמתקדמות בעולם. זו לא הייתה מערכת עשירה במיוחד' אבל היא הצליחה להגיע להישגים מרשימים.
ההצלחה של המשק הישראלי בעשורים שבאו אחר כך, נשענה במידה רבה על בוגרי אותה מערכת חינוך. בשנים האחרונות אנחנו שומעים, שוב ושוב, כיצד תלמידי ישראל משיגים ציונים נמוכים במבחני השוואה בינלאומיים.
לא צריך להיות מומחה כדי להבין שהבסיס לכלכלה בריאה ומתקדמת מתחיל במערכת חינוך טובה. אז איך בעצם אפשר לשפר את מערכת החינוך בישראל והאם השקעה במערכת חינוך יכולה להיות הקטר של העשור הבא בהיסטוריה של מדינת ישראל?
התשובה הראשונה של פרופסור דן בן דוד הייתה פשוטה – אי אפשר.
בן דוד, נשיא מוסד שורש (מכון מחקר עצמאי לחקר מדיניות כלכלית-חברתית) וכלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, טוען שגם אם יעשו היום את כל הצעדים הנכונים ביחס למערכת, את ההשפעות שלה על הכלכלה נראה אולי עוד עשר שנים. אם לא יותר.
בכל זאת, מה אנחנו צריכים לעשות היום כדי שמערכת החינוך בישראל תהיה קטר שמזניק את הכלכלה שלנו קדימה גם אם זה יהיה רק בעשור התשיעי למדינת ישראל?
"קודם כל לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את התשובה. צריך להסתכל אחורה. מייסדי המדינה לא יכלו לחזות את התפתחות המחשבים והטכנולוגיה. מה שהם כן השכילו לעשות זה להניח תשתית טובה שיכלה להתמודד עם ההתפתחות הטכנולוגית ולעמוד בחזית העולמית של הידע.
"עד שנות השבעים היו בישראל שבע אוניברסיטאות מחקר, עם יחס של מספר אנשי סגל לגודל האוכלוסייה כמו בארצות הברית. זה מה שאיפשר לנו שני עשורים מאוחר יותר להיות חלוצים בעולם ההיי-טק. מאז שנות השבעים האוכלוסייה הכפילה את עצמה, אבל לא הוקמה עוד אוניברסיטה בישראל. הוקמו מכללות, שזה דבר טוב כדי לייצר נקודת ביניים שבין התיכון לאוניברסיטה, אבל ההשקעה במחקר נעצרה במקום.
"מדברים היום על שילוב ערבים וחרדים במשק. הממשלה דחפה אותם לעבודה כשהיא קיצצה את הקצבאות. אבל הם הגיעו לשוק העבודה בלי כישורים מתאימים, ורבים מהם נתקעו במעמד של עובדים עניים.
"היום חצי מהתלמידים בישראל מקבלים השכלה של עולם ראשון, וחצי מהתלמידים מקבלים השכלה של עולם שלישי. תוצאות המבחנים הבינלאומיים מלמדים שבאוכלוסיה הערבית ההישגים דומים לאלו של מדינות עולם שלישי. כשמדובר במערכת החינוך של החרדים אז רובם בכלל לא לומדים לימודי ליבה מעבר לכיתה ח', ולא ניגשים למבחנים האלה. כשמסתכלים על הדמוגרפיה הזו מבינים שאנחנו בדרך לאסון כלכלי. מי יחזיק את המשק במצב הזה?"
"כדי להעלות את הפריון אנחנו חייבים ליצור תשתית שתאפשר לאנשים לעבוד במקצועות בעלי פריון גבוה. אתה שואל על פוטנציאל הצמיחה של המשק, אז אם אנחנו נקבע שכל ילד בישראל יקבל ליבת לימודים ברמה גבוהה – השמיים הם הגבול, מסיבה מאוד פשוטה: ממוצע הילדים למשפחה בישראל הוא יותר משלושה. באירופה מדובר על 1.8. אם נשקיע בילדים שלנו, המשק הישראלי יעקוף הרבה ממדינות אירופה.
"לימודי ליבה חייבים להיות זכות יסוד של הילדים שלנו. אנחנו המדינה היחידה במערב שמאפשרת להורים למנוע מהילדים לימודי ליבה".
אז איך ובמה צריך להשקיע במערכת החינוך?
"כשמסתכלים על הנתונים ההשוואתיים בין ישראל למדינות אחרות, רואים שהכיתות שלנו אומנם מאוד צפופות אבל מספר המורים פר תלמיד בישראל הוא דווקא גבוה. בישראל לא חסרים מורים, אבל חסרים מורים טובים. המערכת שלנו מאוד לא יעילה
"המורים מקבלים שכר נמוך ולכן הם גם עובדים יחסית מעט. אם תעלה את שכר המורים ותשפר את איכות המורים שמגיעים למערכת, תוכל גם לדרוש מהם לתת יותר שעות עבודה ותתחיל לראות תוצאות".
איך אנחנו יכולים לאמוד את ההשפעה של השקעה בחינוך על המשק?
"קשה מאוד עשות את האומדן הזה, אבל אחד המחקרים שעשינו במוסד שורש בדק מה יקרה לתוצר אם נעלה את התלמידים שנמצאים מתחת לרף המינימום שנקבע ב-OECD בהישגים בתחום המתמטיקה, מה יהיה השינוי בתרומה של אותם ילדים לתוצר לאורך חייהם בשוק העבודה. הגענו למסקנה שמדובר בכארבעה טריליון שקלים. כלומר פי שלושה מהתוצר השנתי שלנו.
"כל תקציב משרד החינוך הוא 50 מיליארד שקלים. אם נצליח עם הילדים האלה, השליש החלש ביותר, נקבל תשואה שתעקוף את המדינות המפותחות תוך כמה שנים. כמובן שמדובר רק בחלק מהתמונה וצריך להצליח להשקיע גם בחלשים וגם בחזקים".
העלה השווה מיליארדים
לאורך שנים הייתה ישראל מהמדינות המחמירות בעולם ביחסה לצריכת קנאביס. בעוד שמדינות רבות בעולם עברו למדיניות אי הפללה, בישראל נפתחו אלפי תיקים פליליים בשנה על שימוש בחומר.
מצד שני, כבר כמה שנים שהממשלה מקדמת את השימוש הרפואי בקנאביס, ואת המחקר של הצמח. כשלאט לאט היא מגלה את הפוטנציאל הכלכלי האדיר הגלום בצמח המוזר הזה.
בינואר 2017 הצליחו תומכי הלגליזציה של הקנאביס להבקיע את חומת ההפללה, כשלחץ ציבורי אדיר שכנע את השר לביטחון פנים להכריז על שינוי מדיניות ההפללה ולהעדיף קנסות מנהליים בעבירות ראשונות במקום פתיחת תיקים פליליים. כך נוצר מצב שעדיין אסור לצרוך את החומר, המדינה לא תרדוף אחרי המשתמשים, אבל היא גם לא תוכל להנות מהכלכלה האדירה שמאחורי תעשיית הקנאביס.
כדי להבין עד כמה המדינה מפסידה מכך שעדיין מדובר בסם לא חוקי דיברנו עם יושב ראש מפלגת עלה ירוק, והעורך לשעבר של מגזין קנאביס, אורן לייבוביץ'.
האם דווקא הקנאביס יכול להיות המנוע שיצמיח את הכלכלה הישראלית בעשור השמיני למדינה?
"כדי להבין על היקף הפוטנציאל של השוק הזה אפשר להסתכל על כמה נתונים. לפני שנה הרשות למלחמה בסמים ערכה סקר שמצא כי בישראל בין מיליון למיליון וחצי צרכני קנאביס. כלומר, אנשים שהעידו על עצמם שצרכו קנאביס בחודש האחרון. 27% מבני 65-18 העידו על עצמם שצרכו קנאביס בחודש האחרון. כשמסתכלים על גילאי 40-24 אנחנו מגיעים ל 41%".
אז כמה שווה לגליזציה למשק הישראלי?
"שני מחקרים מרכזיים שנעשו בשנים האחרונות מצאו שתי תשובות לשאלה הזו. בשנת 2013 מחקר שיזם מגזין קנאביס מצא שלגליזציה שווה לקופת המדינה 1.6 מיליארד שקלים בשנה. הסכום הזה מחולק בין חיסכון בהוצאות אכיפה לבין הרווח ממיסים. כמובן שמדובר רק ברווח של קופת המדינה ולא של המשק.
"עם השנים המספרים גדלו, ומחקר שני שבוצע על ידי מכון ירושלים לחקר שווקים לפני כשנה מצא שמדובר ברווח פוטנציאלי של כשלושה מיליארד שקלים בשנה לקופת המדינה".
בסדר, אתה מדבר על קופת המדינה, מה עם ההשפעה על המשק כולו?
"כשאנחנו מדברים על התרומה של לגליזציה למשק צריך להסתכל על כל התמונה. מצד אחד יש לנו את השוק של מעשני הקנאביס הישראליים, מעבר לכך יש את כל המוצרים הנוספים המופקים מהקנאביס: ממוצרים קוסמטיים תרופות עד לשמן קנאביס שנחשב למזון על.
"על זה צריך להוסיף את התיירות שלגליזציה מביאה איתה. אם תהיה לגליזציה בישראל היא תמשוך אליה תיירים מכל אירופה, כי מלבד אמסטרדם וברצלונה, הקנאביס חוקי רק בכמה מדינות בארצות הברית הרחוקה. לא עשינו מחקרים בנושא אבל אני מעריך שמדובר בהכפלה של מספר התיירים הנכנסים לישראל".
מה תעשה הלגליזציה למחיר הקנאביס כמוצר צריכה?
"סך הכל מדובר בצמח עמיד מאוד שצומח מהר מאוד וכמעט בכל תנאי. העלות הגבוהה של קנאביס היום קשורה להגבלות שיש על הגידול שלו. בישראל התברכנו בהרבה שמש ואפשר לגדל קנאביס כמעט בכל מקום ככה שזה יכול לעלות כמו מנגו.
"באמסטרדם מוכרים היום גרם ב-40-25 שקלים, בישראל הגרם הזה ברכישה לא חוקית יכול לעלות גם 100 שקלים. בישראל בגלל האקלים החם נוכל להגיע למחירים אפילו נמוכים יותר. ואם דיברנו על מליון משתמשים, ליגליזציה של קנאביס היא גם מלחמה ביוקר המחיה".
תנסה בכל זאת להעריך מה השפעה של לגליזציה על המשק?
"אם אנחנו מדברים על 3 מיליארד שקל לקופת המדינה, אז ברור שמדובר בשוק שיגלגל מליארדי שקלים, עם אלפי מקומות עבודה ומעגלי השפעה מתרחבים. אם הוא יהיה חוקי אז הוא גם לא ישלט על ידי משפחות פשע.
"היום הקנאביס לא נספר בתל"ג, אז אנחנו לא מדברים על להגדיל שוק קיים על ידי תמיכה ממשלתית, אלא פשוט להכניס שוק שלא קיים באופן רשמי במשק מאפס למאה, כשהמדינה רק חוסכת כסף מזה.
"ברגע שתהיה לגליזציה אז גם יוכלו להתפתח ענפים היקפיים לקנאביס. שמן האמפ שנחשב למזון על, שימושים בתעשיית הקוסמטיקה והתרופות. זה צמח עם המון סגולות שאנחנו לא מנצלים".
סוף דבר
אז מה אתם חושבים? מה יהיה קטר הצמיחה של המשק בעשור השמיני למדינת ישראל? במה תבחר הממשלה להשקיע? באיזה תחום נכון לרכז מאמץ?
אם יש לכם רעיונות לקטרי צמיחה נוספים, כאלו שנמצאים בתת-מיצוי של הפוטנציאל שלהם במשק הישראלי, כתבו לנו עליהם ואולי עוד עשר שנים נגלה שצדקתם.
