כשמסתכלים מלמטה על מנופי הענק, המצמיחים לאט לאט את הערים הגדולות, קשה להאמין שבגובה כל מבנה מתכת ענק כזה יושב אדם המתפעל אותה מלמעלה. "המנוף הוא לב הבניין", מסבירים המנופאים, "אם אתר הבניה היה גוף, המנוף מזרים את החמצן, שהוא חומרי הבניה, לחלקים השונים. אי אפשר להפעיל את אתר הבניה בלי המנוף". בשנה האחרונה עמלים קבוצת מנופאים על הקמת "ארגון מפעילי עגורן צריח" בהסתדרות עובדי הבניין והעץ. המטרה מבחינתם, כך מסבירים לב מלמד ודן ורשבסקי, חברי ועד הפעולה, היא חתימה על הסכם קיבוצי מיוחד לציבור המנופאים, מול התאחדות בוני הארץ. בנוסף, רוצים השניים להוביל מהלך בו תוגדר המנופאות כמקצוע ותנאי העבודה והרגולציה בתחום יוסדרו. כיום נמצאים המנופאים תחת ההסכם הקיבוצי הכללי לעובדי הבניין, זאת על אף היקף האחריות המוטלת על כתפיהם, ההכשרה הייחודית לה הם נדרשים ותנאי העבודה והסיכונים המקצועיים הייחודיים. כך לדוגמה, הם אינם זכאים לתוספת גובה. לדבריהם חברות כוח האדם שחקו את שכר המנופאים אל מתחת לשכר המינימום ומי שרוצה להרוויח מעט יותר צריך לעבוד בשחור. "בתלוש רושמים לך מינימום, ואת היתר מקבלים במעטפה", מסביר דן. לדברי לב, מנופאים רבים עובדים למעלה מ-300 שעות בחודש, ופעמים רבות גם יותר מ-12 שעות ביממה. השכר בשחור עומד על כ-45 שקלים לשעה, וכמובן שאינו כולל הפרשות לפנסיה ותנאים סוציאליים.
כדי לפגוש את סמיון לבדב, אף הוא חבר ועד הפעולה, יש לעלות 85 מטרים של סולמות, אותם הוא מטפס מדי יום בדרך לקבינה שבראש המנוף המוצב באתר בניה בשכונת אם המושבות בפתח תקווה. בפינלנד, מספר דן, בכל מנוף מעל 30 מטר חייבים להתקין מעלית. אולם בארץ לדבריו יצא לו לעבוד כבר על מנוף של למעלה ממאה מטר ללא מעלית. "כשעולים למעלה בתחילת העבודה", מסביר לי סמיון, "דבר ראשון צריך לבדוק שכל פין במנוף תקין. לפני שלוש שנים נפל מנוף כאן בפתח תקווה, כיוון שהפין הכי גבוה שמחזיק את הזרוע האחורית עם המשקולות היה משוחרר. נהרג בחור בשם דימה שהותיר אחריו שני ילדים". מנופאי נוסף, מספר סמיון, נפל מהמנוף בשל התקף לב, ונהרג. רק אחרי הבדיקות אפשר להתחיל בעבודה. מלבד תנאי השכר, מציגים חברי הוועד את התנאים הבטיחותיים הלקויים בהם עובדים המנופאים בישראל. לדבריהם על פי חוק – אסור למנופאי לעבוד בלא נוכחות של מנהל עבודה ואתת (עובד שמאותת למנופאים מהקרקע, נ.צ.כ) שעבר הכשרה מיוחדת לכיוון עבודת המנוף מן הקרקע באתר העבודה. אולם לדבריהם פעמים רבות דורשים מהם להמשיך ולעבוד, גם בלא נוכחות אחד העובדים ההכרחיים הללו, ומאיימים עליהם בפיטורין. "האתת הוא הביטוח של המנופאי", מסביר דן – כי אם היתה תאונה ולא היה אתת באתר, אתה מסתכן בכלא". סמיון מוסיף כי המנופאים חשופים גם לתביעות אישיות מפועלים שייפצעו בשל פעולת המנוף באתר.
בתחילת השבוע פורסם באמצעי התקשורת המקרה של קטי דובוק, מנופאית מאשקלון שפוטרה כיוון שסירבה לעבוד על מנוף בתנאי הרוחות הקשים. במנוף של סמיון, בגובה של 85 מטר הרעידות מורגשות גם ברוח הקלה של 10 קמ"ש. חברי הוועד שליוו הבוקר את קטי לראיון באולפן ערוץ 10, מעריכים מאוד את מאבקה הנחוש לצדק, אבל הם אינם תמימים. "התקשורת התייחסה לסיפור של קטי כיוון שמדובר במנופאית צעירה ואם חד-הורית", מסביר דן, "אבל אנחנו רואים מקרים כאלו מדי יום. לא מזמן פיטרו עובד בבאר שבע משום שצילם את הברגים הרופפים במנוף שלו". בדרכנו לפתח תקווה הם מצביעים על מספר מנופים – כולם לדבריהם בני למעלה מ-30, הם מזהים על פי סוג המנוף. "באירופה התקן הוא שמוציאים מנוף משימוש אחרי 10 שנים. מביאים אותם לארץ – ומצהירים במכס שזה לחלקי חילוף או לברזל".
כשמורידים את העיניים מהנוף הנשקף ממעלה המנוף של סמיון, קשה שלא להבחין בבקבוקי השתן הנאגרים אחד ליד השני. לב מסביר שבדרך כלל ההפסקות הן בנות חצי שעה – אלא שכאמור לוקח כמעט רבע שעה רק לטפס חזרה לקבינה, וכך יוצא שהמנופאים לוקחים בדרך כלל את ההפסקה בקבינה. "העלנו פעם רעיון שיבנו שירותים כימיים עם צינור למטה, כמו באירופה. אמרו לי 'תעשה בשקית ותביא הביתה לאישה שתזרוק'".
בעיה נוספת איתה צריך ארגון המנופאים החדש להתמודד היא בעיית זיופי הזהות במקצוע. סמיון מציג בפניי את רישיון המנופאי שלו – כרטיס קרטון מודפס בלימינציה. לדבריו עובדים רבים ללא רישיון מדפיסים "רישיון", ומזייפים גם תעודת זהות. לדבריו ישנם גורמים המעבירים צילומי תעודות זהות ורישיונות מנופאים, הקיימים בכל משרד של אתר בניה, לגורמים עברייניים המזייפים אותם. חברי הוועד העריכו כי בארץ פועלים למעלה מ-300 מפעילי מנופים ברישיונות מזוייפים.
סמיון מסביר את הקושי באיגוד המנופאים, ניסיון אשר נכשל מספר פעמים בשנים האחרונות. "הפעם הראשונה היתה בשנת 1998, הפעם הרביעית הייתה לפני שנתיים. הבעיה היא שאנחנו לא יושבים במקום אחד. לנהגים למשל יש מוסך, והם מדברים אחד עם השני על הבעיות. אני יושב כאן – ולא יודע מי יושב במנוף מולי". סמיון מצביע על אחד המנופים הנראים באופק, "לקח לנו שנה להשיג קרוב ל-700 טלפונים, ולהחתים על טפסי הצטרפות זו גם בעיה". הוא מציין שהפעם המנופאים נעזרים גם בקבוצת וואטסאפ שנפתחה. אחת השאלות הנפוצות בקבוצה היא מי עובד על איזה מנוף – והיא מלווה על פי רוב בתמונת המנוף ובתיאור המקום. בקבוצה מעלים העובדים בעיות, מייעצים זה לזה, ופועלים להחתמת עובדים נוספים להסתדרות. דן ולב מוסיפים כי הצטרפותם של עובדים צעירים לוועד הפעולה הזרים גם הוא אנרגיות חדשות. גם השפה העברית בה הם שולטים טוב יותר הקלה על כתיבת מכתבים למשרדי הממשלה וקידום ענייני העובדים, שרבים מהם דוברי רוסית כשפת אם.
חברי הוועד מדגישים שהם כבר לא רחוקים מהחתמת שליש מן המנופאים המורשים בארץ, על פי הנתונים שבידיהם, מספר המספיק להקמת ועד יציג. "אני מקווה שנצליח הפעם" אומר סמיון, וחוזר לתא בו הוא יושב לבד, עשרות מטרים מעל פני הקרקע.
