"בתור מי שעברה בילדותה אינספור טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, וכיום עובדת במחלקה בה היא טופלה – אני בהחלט דוגמה להצלחה עבור הילדים האלה", כך מספרת שרה ויטור, בת 31 ולוקה בשיתוק מוחין, ועובדת כיום בקופת חולים מכבי. שרה היא דוגמה למדיניות שילוב בעלי המוגבלויות המוצלחת במחוז מרכז של קופת החולים, שלרוע המזל נפוצה הרבה פחות במקומות עבודה אחרים. מה סוד ההצלחה? משיחות עם עובדי בעלי מוגבלויות ששולבו, לצד מנהלים ואנשי צוות ניכר שהתשובה היא פשוטה: פריצת המחסום התודעתי שהופך חסרון ליתרון.

עשרות אלפי בעלי מוגבלויות בישראל סובלים מאפליה, ואינם מתקבלים לעבודות אותן היו יכולים לבצע מבלי שהמגבלה תפריע לתפקודם כעובדים. לאור הסכם שהובילה ההסתדרות וקיבל צו הרחבה על כלל המשק, במקום שיש בו 100 עובדים ומעלה, לפחות 3% מהם צריכים להיות אנשים עם מוגבלויות ובמגזר הציבורי 5%. אך יישום ההסכם נתקל בקשיים, כשהבעיה המרכזית היא לרוב מקום העבודה.

רבקה העליון, בת 32, המתגוררת בבני ברק, עובדת במכבי שירותי בריאות באלעד כבר שנתיים (יח"צ)

שרה חיפשה במשך שנים רבות עבודה כמזכירה, אולם כל ראיונות העבודה אליהם הגיעה הסתיימו תמיד בתשובה שלילית, ללא הסבר המניח את הדעת. לפני שנתיים שרה הגיעה לראיון עבודה במכבי שירותי בריאות במחוז המרכז, ומיד עם סיומו הודיעה לה המראיינת כי היא התקבלה. "בכיתי מרוב התרגשות", היא מעידה.

שרה, שפעילה בארגונים שונים למען בעלי מוגבלויות בישראל, פגשה לדבריה אנשים רבים שלא מצליחים למצוא עבודה בגלל מגבלה כזו או אחרת. "אם לא מקבלים אותנו לעבודה, מפסידים את כל מה שיש לנו לתת", היא אומרת. למכבי שירותי בריאות היא הופנתה על ידי עמותת שמעיה, המסייעת במציאת עבודה לבעלי מוגבלויות.

כעובדת קבועה שרה עובדת 5 ימים בשבוע 8.5 שעות ביום. "המנהלת שלי רחל כהן מדהימה, ותמיד עוזרת לי בכל מה שצריך. אני נעזרת במקלות הליכה, היא דואגת שאוכל להביא איתי מלווה שתעזור לי בכל הטיולים והפעילויות של העובדים. זו זכות גדולה לעבוד במקום אכפתי כל כך".

ינקי שפריי, בן 31 ולוקה בשיתוק מוחין, עובד כבר שנתיים כמזכיר במכון הפיזיותרפיה של מכבי שירותי בריאות בבני ברק. "עד שהגעתי למכבי לא הלכתי להרבה ראיונות עבודה. שלחתי הרבה קורות חיים אבל לא חזרו אליי, כנראה בגלל המגבלה שלי", הוא מודה. שפריי שלעבודה הגיע גם כן דרך עמותת שמעיה הוא היום עובד קבוע במכבי והיקף המשרה שלו הוא 5 ימים בשבוע 8.5 שעות ביום. "ברוך השם אני מאוד מרוצה מהעבודה כאן. הקהל שמגיע מאוד מפרגן לי, מרוצה מהשירות שלי וכל הזמן מחמיאים לי".

רבקה העליון, בת 32, המתגוררת בבני ברק, עובדת במכבי שירותי בריאות באלעד כבר שנתיים. העליון סובלת מתסמונת Tar בעקבותיה היא נולדה עם רגליים הפוכות וידיים קצרות מאוד ונאלצה לעבור עשרות ניתוחים בילדותה. בעבר היא עבדה במשך שנים רבות כמטפלת בילדים ושנה וחצי טיפלה בקשישה חולה באלצהיימר. "המון שנים חיפשתי עבודה ובגלל המראה החיצוני נפנפו אותי מכל ראיון", היא מספרת. "כשנולדתי הרופאים לא נתנו לי סיכוי לחיות יותר מחצי שנה. אבל אני מטבעי לוחמת. היום אין לי שום בעיה ללכת וגם לרוץ. אני נס מהלך וזה ממש לא מובן מאליו".

לפני כשנתיים, לאחר ניסיונות רבים שלא צלחו למצוא עבודה, פנתה רבקה לעיריית בני ברק וביקשה עזרה בעניין. בעירייה הפנו אותה לעמותת שמעיה, והיא זו שחיברה בין רבקה למכבי שירותי בריאות במחוז המרכז. רבקה: "כשתואם לי הריאיון הייתי מאוד סקפטית בגלל כל סטירות הלחי שקיבלתי בראיונות קודמים. להפתעתי מיד בסיום הריאיון הודיעו לי שהתקבלתי. לא האמנתי, הייתי בשוק. היום אני עובדת כמזכירה בסניף מכבי בנחלת יצחק ואני מאוד מרוצה. היקף המשרה שלי הוא 6 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. החלום שלי הוא להמשיך ולהתקדם במכבי".

קליטת עובדים בעליי מוגבלות היא לרוב לא מאתגרת מצד העובדים אלה דווקא מהצד של המעסיקים החוששים מנושא של שירות איכותי, נראות, אי עמידה בזמנים, תפיסת תקנים והורדת התועלת והפרודוקטיביות. גדי שדה, מנהל משאבי אנוש במחוז מרכז של קופת חולים מכבי מוכיח כי השילוב משתלם לכל הצדדים. לתפקידו הגיע לפני 12 שנה מתוך הצבא. "בעבר כקצין שלישות הייתה לי רגישות לאנשים עם בעיות ואהבתי להתמודד עם זה ולתת הזדמנות שווה."

גדי שדה, מנהל משאבי אנוש במחוז מרכז של קופת חולים מכבי (צילום באדיבות המצולם).

לפני כ-7 שנים בזמן פגישה עם חברת כוח האדם מן פאוואר שעובדת עם מכבי גילה כי הם מקיימים שיתוף פעולה עם בית אקשטיין והחליט לבקש עובדים לקליטה במכבי. "העמותה עשתה את הסינונים שלה, הייתי מראיין אישית כל אחד.  לכל עובד יש יתרונות וחסרונות וניסיתי לעשות שיבוץ מיטבי, לתפור חליפה לכל אחד. במכבי זה התקבל יפה ובתחילה העובדים התקבלו לעבודה מעבר לתקן הקיים וכך מנהלי הסניפים לא יכלו להתלונן. התחלנו לתקופת ניסיון דרך חברת כוח אדם ושרואים שזה מסתדר ואם כן אז הם מתקבלים להיות עובדים מן המניין. היום ישנם עמותות נוספות כמו שמעיה ובית חם."

"רוב העובדים עושים עבודה מנהלתית כמו שיחות טלפון לתיאום פגישות, יש לנו כלכלן במחלקת הכספים, יש לנו מישהו במערכות מידע שהוא בעל ידע במחשבים. ניסיתי להתאים תמיד את העבודה בהתאם לכישורים. אליהם הצטרפו גם עובדים עם מוגבלויות פיזיות של כסא גלגלים וקביים. אצלנו יש בחורה צעירה כזו והיא נותנת שירות מיטבי".

שדה מעיד כי ישנה השפעה חיובית על שאר העובדים במכבי. "כמעט בכל סניף יש עובדים. אנחנו ועושים הכל שהם ירגישו כמו כולם, טיולים, הרצאות, הכל". הוא מוסיף כי "לנו העובדים לראות את ההתמודדות שלהם גרם לנו להירתם בצורה מדהימה. הייתה נכונות. יש אצלי אפילו רכזת סניף עברה ממקום למקום ושאלה אותי: מה לא יהיה אצלי עכשיו עובדת עם מוגבלות?  כשעשינו טיול של העובדים לאילת הנגשנו את הטיול לעובדת עם כסא גלגלים. למזלי נפלתי על מקום קשוב, יש נכונות לקבל".

גם ללקוחות הקופה יש רווח מעיד שדה, "גם אנשים שרואים אותם מפתחים יחס אחר. זה נהיה 'בילט אין' בשיח שלנו במכבי, וזה כיף לכל הסניף, לעובדים וללקוחות".

שדה רואה את השילוב בעל ערך בעבודתו כמנהל משאבי אנוש. "אלו אנשים שלא יוצאים ולא עובדים, ואם אתה מביא אותם בבוקר לעבודה אתה מחזיר אותם לחיים. אתה נותן להם ערך והם נותנים לך ובטח בארגון ציבורי צריך להוביל את זה".

ראש מחוז המרכז במכבי, דבורה חסיד: "אני רואה ערך בהכרת איכות האדם באשר הוא ושמחה על הזכות שניתנה לנו במחוז לשלב אוכלוסיה עם צרכים מיוחדים ומוגבלויות. אנו מקפידים על העקרון של מתן הזדמנות שווה לבני אדם  להצטרף למעגל העבודה במכבי תוך בחינת התאמתם על פי איכותם, יכולותים וכישוריהם ולא על פי מגבלה גופנית כזו או אחרת. עובדים אלה מקבלים קביעות במכבי זמן קצר לאחר קליטתם, על מנת לבסס בהם את תחושת השייכות ולאפשר להם להרגיש שווים בין שווים".

דבורה חסיד, מנהלת מחוז המרכז במכבי (יח"צ)

גורם נוסף המעורב הוא עמותות הדוחפות לשילוב, ומהוות מתווך עבור העובדים בעלי המוגבלויות. במכבי עובדים בין היתר עם עמותת שמעיה, עמותה העוסקת בשילוב אנשים עם מוגבלות בעולם העבודה, ופועלת בשיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי. הרב שמעון לוי, מנכ"ל העמותה אומר: "אנו גאים בשיתוף הפעולה עם מכבי שירותי בריאות במחוז המרכז ומתפעלים מהפתיחות ומהאנושיות. מכבי מהווה מודל למעסיק שהכיר בערך של העסקת אנשים עם מוגבלות, אינו נבהל מקשיים ופורץ דרך בתחום לתועלת המעסיק, העובד, הלקוחות והחברה כולה".