"אני רוצה להודות לבורא עולם שהגעתי למקום ולזמן הזה. אני רוצה להציג את עצמי – אני אם ל-3 ילדים מקסימים, אולי בזכותם אני פה. אני שואלת למה לי זה מגיע? לא עשיתי רע לאף אחד. אדם רצה לשלוט בי, בחיים שלי ובמה שאני. הוא ניצל את סמכותו ואת העבודה שלו. הוא שוטר, החוק היה בידיים שלו. באיזשהו שלב נכנעתי, חשבתי שהוא צודק – אף אחד לא יאמין לי, כי הוא יודע הכל, בגלל הסמכות שלו. ובאמת זה מה שקרה – כשהתלוננתי, בפני אנשי חוק, משטרה, מח"ש, כמה פעמים ניגשתי ודיברתי, זה לא עזר. מה שהוא אמר זה באמת מה שהיה. סגרו ללא ידיעתי את התיק, לא הזהירו אותי ולא אמרו לי". כך סיפרה ב', אישה שורדת נסיון רצח בידי בעלה לשעבר, בדיון שהתקיים אתמול (רביעי) בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת.

לפחות כשאתה הורג אותי אל תעשה לי את זה. תעשה את זה בצורה שאני לא אסבול

"אני זוכרת שקרה אז רצח אחד ברחובות – גבר זרק את אשתו מהחלון. שנינו ראינו את המקרה, ואני אמרתי לו 'לפחות כשאתה הורג אותי אל תעשה לי את זה. תעשה את זה בצורה שאני לא אסבול'. חיכיתי לגזר הדין שלי, שהוא יעשה את מה שהוא יעשה לי. הרגשתי חסרת אונים, שאני לבד בעולם. הוא בודד אותי מהמשפחה שלי. לא משטרה ולא בית דין, אף אחד לא יכול היה לעזור לי".

"גם אחרי שהתגרשנו, הוא יצא מהבית, שנה וחצי הוא היה מסתובב, מגיע והולך, לוקח את הילדים. הוא לא היה אמור להגיע לבית, אבל אני לא יכולתי להתלונן, הרי אף אחד לא יאמין לי. הימים עשו את שלהם, עד שקרה מה שקרה באותו יום. אחרי זה, ניסו לשקם אותי. פחדתי שייקחו לי את הילדים. הביאו לי את הילדים, נישקתי אותם וקמתי. אחרי שיצאתי מבית החולים, הלכתי לבית ספר שלהם, עם הפצע".

עו"ד יפעת ביטון, שליוותה את ב' לאחר ניסיון הרצח, ציינה כי הנפגעת פנתה פעמיים למחלקה לחקירות שוטרים בתלונה על התוקף וכי שתי התלונות נסגרו. "למרות שמח"ש סגרו את התיק, הם ידעו שהוא מסוכן ולא נתנו לו נשק. ביום שבו מישהו פספס את זה בתחנה החדשה אליה עבר, הוא קיבל נשק, סיים את המשמרת, נסע לבית שלה, וירה בה". ביטון תיארה את המצב המשפטי המופרך שהתרחש לאחר נסיון הרצח – התוקף, לאחר שירה בגרושתו, לא הועמד לדין. "האיש הזה ירה בעצמו, ולכן מעולם לא נשפט. האיש הזה מעולם לא עמד לדין פלילי, הוא בביתו, מתהלך על רגליו. אנחנו הגשנו תביעה אזרחית".

נדקרתי 18 פעמים, נדרסתי, הוא חטף לי את הילד. היום ההורים שלו נלחמים בי בבית משפט לענייני משפחה. מנסים להוציא ממני את הילד

ל', שורדת ניסיון רצח נוספת, סיפרה את סיפורה בדיון ושיתפה בקשיים שהיא חווה היום, שנים אחרי ניסיון הרצח, מידי משפחתו של האדם שתקף אותה. "בשנת 2012 ניצלתי מניסיון רצח. נדקרתי 18 פעמים, נדרסתי, הוא חטף לי את הילד. היום ההורים שלו נלחמים בי בבית משפט לענייני משפחה. מנסים להוציא ממני את הילד. אני בכלל לא משוקמת, הילד שלי לא בסדר. הם נלחמים בי בבית משפט לענייני משפחה, להוציא ממני את הילד. זה פשוט עינוי".

ל' ו-ב' דיברו בדיון שהתקיים היום בנושא מצבן של נשים שורדות ניסיון רצח בוועדה לקידום מעמד האישה. ניסיונות רצח של נשים, כידוע, הם רק חלק מתופעה רחבה יותר של אלימות נגד נשים, והם מבוצעים כמעט תמיד על ידי אדם הקרוב לנפגעות – בן זוג בעבר או בהווה, או קרוב משפחה. ניסיונות הרצח מתרחשים לרוב לאחר שהתקיימה אלימות קודמת כלפיי האישה – פיזית, מילולית, מינית או כלכלית. קושי מרכזי שעלה בדיון פעם אחר פעם, הוא בחוסר היכולת לעקוב ולמפות את ניסיונות הרצח האלה, ובכך לאפשר טיפול מתאים בתופעה. קושי נוסף שניכר היה הקושי לשמור על ביטחונן של נשים ששרדו ניסיון רצח מפגיעה נוספת. יו"ר הוועדה, ח"כ תומא סלימאן: "משהו מתפספס. לאחר כל הפניות, ולאחר שהנשים הולכות ומתלוננות כדי לנסות לשמור על עצמן, המערכת בוגדת בהן ושולחת אותן חזרה למקום המסוכן ולא מגינה עליהם, ואז לצערי הרב הן נרצחות".

פרופ' יפעת ביטון, יו"ר 'תמורה – המרכז המשפטי למניעת אפליה', אמרה כי "העיסוק בנשים שורדות ניסיון רצח הוא מאוד חדשני, הוא מפתיע כי אין הגדרה כזאת. התופעה הזאת כמעט ולא קיימת – ההגדרה מה ייחשב כניסיון רצח. המטרה היא בראש ובראשונה לאפשר שיקום לנשים שורדות ניסיון רצח. קשה לתאר את הנזק הבלתי נגמר שנגרם לנשים כאלה, ואת זה שהמדינה לא נותנת שיקום כזה, בניגוד למדינות אחרות בהן ניתן פיצוי לנפגעי עבירה".

פרופ' ביטון התייחסה לקושי נוסף – העובדה כי אותן נשים שורדות נסיון רצח, לא מקבלות הודעה על כך שהאדם שתקף אותן עומד להשתחרר מבית הסוהר, ולא יודעות מתי ישוב לחברה כאדם חופשי. "אנחנו שומעות מהשב"ס שחוות הדעת עבור אדם שעומד עוד חודש להשתחרר הוא שהוא מסוכן – לציבור ולה. אנחנו מתקשרות למשטרה – ואין שום מסגרת מאורגנת, אומרים לנו שהוא שילם את חובו לחברה. אנחנו לא מפחדות מהחברה, אנחנו מפחדות שהוא יפגע בה. המשטרה אמרה לאישה כזאת, נשואה עם ילדים שמפחדת שהאדם שרצח את אחותה ישתחרר, שהיא יכולה להיכנס למקלט לנשים מוכות, או לרדת מהארץ".

ח"כ אמיר אוחנה ציין הצעת חוק פרטית אותה הוא מנסה לקדם בימים אלה: "לפי הצעת החוק, אדם שסיים לרצות את עונשו, אבל גורמי מקצוע של השב"ס אומרים שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, בין אם זה כי הוא לא עבר הליך טיפולי כלל, ובין אם זה כי הכתובת על הקיר- לגבי אדם כזה וועדת שחרורים מיוחדת של השב"ס תוכל לקבוע תנאים מגבילים מסוימים. למשל, לגבי אדם שהורשע בניסיון רצח או ברצח – איסור כניסה למקום מגוריה של האישה אותה הוא ניסה לרצוח. אנחנו מבקשים למנוע רצח. זה הדבר הכי חמור שיכול להיות. המקרה המובהק ביותר הוא המקרה של שירה בנקי. ישי שליסל שוחרר מעבירה זהה בדיוק, והכתובת הייתה על הקיר. הוא סירב להליך שיקומי, והלך ורצח. אפשר למנוע דברים כאלה".

"לגבי מוגנות והגנה – למשטרה אין כלים או מערך הגנה לנשים"

ד"ר שלווה וויל מהאוניברסיטה העברית, הציגה את תוצאות מחקרה על נשים יוצאות אתיופיה שורדות ניסיון רצח: "כולן סבלו מאלימות בתוך המשפחה לפני ניסיון הרצח. כולן נדקרו על ידי סכין, זה הדפוס האופייני, וכולן התלוננו לרשויות, ולאחר שהתלוננו היה ניסיון לרצוח. בדיונים עם השורדות עולה כי אף אחת לא ידעה למי לפנות, והילדים – במקרים של השורדות כולם היו נוכחים. לפעמים הם קיבלו טיפול פרטני וזה נגמר בכך. אנשים לא שמעו את קולות השורדות. אנחנו צריכות להקים גוף מרכזי אחד שיטפל בשורדות ובילדים. לפעמים הם יתומים, כי ברוב המקרים בקרב העולים הרוצח מנסה להתאבד. צריכים להקים גוף אחד שיטפל בנושא הזה".

ד"ר חווה דיין מאוניברסיטת חיפה התייחסה לקושי העולה מחוסר המיפוי של התופעה: "מבחינת התופעה עצמה, למעשה אנחנו יודעים שאין הבדל משפטי בין הניסיון לבין הרצח עצמו, שכן התוצאה לפעמים היא מאוד שרירותית – מהירות התגובה של מד"א למקום, או פספוס של מילימטר בעורק כזה או אחר. אם נוכל לקבל את הנתונים של נשים שורדות רצח, נוכל להגיד שהיקף הנשים שנרצחות בארץ או שמנסים לרצוח אותן הוא לפחות פי שתיים ממה שידוע היום. חלקן אפילו לא מדווחות, חלקן בורחות ונעדרות, חלקן מתלוננות וחלקן לא. בהרבה מובנים, מדובר במאפיינים דומים או כמעט זהים לנשים שנרצחות: נשים שמבקשות להיפרד מבן זוגן. בדרך כלל הרוצח הוא בן הזוג בעבר או בהווה או בני המשפחה הקרובים. יש לנו קושי אמיתי בשיתוף פעולה בין הגופים והשגת מידע שהוא קריטי".

עו"ד אפרת פודם, מנכ"לית מרכז תמורה, אמרה כי "ארגוני הנשים בשנים האחרונות התעסקו בעיקר בהתראה על מצבן של נשים, ולנשים ששרדו רצח נשמנו לרווחה כשהתוקף נכנס לכלא. בקיץ האחרון עברנו מסכת קפקאית של התמודדות עם ביורוקרטיה וכשלים בניסיון להגן על אישה שרוצח אחותה השתחרר מהכלא ללא התראה. לאחר שניסינו למצוא לה פתרון, ניסינו למפות ולחדד את כל הנקודות בהן היה אפשר להיות אחרת ופשוט יותר עבור אותן נשים. ראשית, הערכת מסוכנות: אם הפוגע מסיים את ימיו בכלא בלי שעבר ועדת שחרורים אין הערכת מסוכנות גלויה. אין לנפגעת דרך לדעת מתי התוקף ישתחרר, וחוסר הוודאות גרוע יותר מכל דבר אחר. קיימים פתרונות בעבירות אחרות, למשל עבירות מין. זה יכול לחול גם במקרים אלה. הן צריכות לדעת היכן הוא גר, אפשר לעשות בזה שימוש".

"נקודה נוספת היא תחולת חוק הגנה על נפגעות עבירה: המשטרה אמרה לנו שהנפגעת לא זכאית לקבל מידע על תאריך השחרור של התוקף. היא הרי נפגעת עבירה לכל ימי חייה, אין סיבה שלא תזכה להגנה. אם נשים לא חוסות תחת נוהל אלימות במשפחה הן לא תחת הגנה. לפעמים זה לא בדיוק אלימות במשפחה – למשל אישה שסירבה לדייט אחד עם גבר. נקודה נוספת היא בתי משפט למשפחה: כשכן יש תא משפחתי ויש ילדים – הנשים נכנסות לסאגת אלימות נוספת וצריכות להגיע שוב ושוב לבתי המשפט למשפחה ולהתמודד עם הקפריזות של התוקף. הרעיון הוא שכל הזכויות ההוריות יהיו תחת הנשים. כשלא מתקיים הליך משפטי – צריך להיות מסמך מטעם המשטרה שהאירוע אכן קרה ואלה הנסיבות, אחרת צריך להוכיח בכל דיון כל פעם מחדש את הנסיבות".

סאיד תלי, מפקח ארצי לטיפול באלימות במשפחה במשרד הרווחה, אמר כי "אין ספק שהנושא של שורדות ניסיונות רצח הוא יחסית מוזנח. אנחנו מתמקדים הרבה בנשים שנרצחו, אבל נשים שהיו על סף, גם רווחתית, גם משפטית, זה תחום שלא פותח וגם אין עליו נתונים. אצלנו זה משהו שבשנים האחרונות התמקדנו בו יותר. אין נוהל או שירות יעודי לנשים האלה, אבל זה כמובן מצב שצריך להשתנות. אין נוהל יעודי לטיפול במקרים של שורדות, בחלק מהמקרים אנחנו גם לא מעורבים. במקרים של רצח אנחנו אקטיבית מתערבים, ובמקרים של ניסיונות רצח – לא. קיימים שני נהלים: נוהל חדש של התערבות שירותי הרווחה במצבי קיצון של פגיעות במשפחה. הוא מצוי עדיין באישורים. הנוהל השני הוא אורות אדומים, והוא כבר מיושם בשטח. ח"כ תומא סולימאן ציינה כי נוהל זה נמצא בתהליכי אישור מאז חודש יולי האחרון, וכי "לא מתקבל על הדעת במקרים כל כך קיצוניים שלנוהל ייקח שנתיים עד שהוא יאושר".

סנ"צ איילת אורנשטיין, ראש מדור נפגעי עבירה במשטרה: "לגבי מוגנות והגנה – למשטרה אין כלים או מערך הגנה לנשים, צריך משהו כמו המקלטים שנמצאים ברווחה. המשטרה יכולה לסייע בכלים שברשותה – סיורי ניידות, וכו'. לגבי מוגנות – למשטרה אין את הכלים האלה. ברמה המשטרתית – לכל אישה שיש לה מסוכנות גבוהה מתקיים דיון. הרווחה והמשטרה דנים בכל אחת מהנשים. באשר למסגרות מוגנות – אין למשטרה מסגרות כאלה. ידוע לי שהנושא נידון בוועדה הבין משרדית, ואחד הדברים שתמכנו בהם, הוא מעין מרכזי הגנה בין משרדיים לנשים. כמו מרכזי חירום לילדים, גם מרכזי חירום לנשים. ישב בהם שוטר ויעוץ משפטי. טיפול מיד לאחרי האירוע. לא לטווח רחוק. מסגרות מוגנות לנשים זה לא משהו שנמצא תחת המשטרה. המשטרה יכולה לטפל רק בכלים שבאמצעותה. הנושא הזה הוא בשיא הקשב, מעבר לזה יש ניסיון לפתח כלים ואמצעיים ולטייב את הטיפול". אורנשטיין התייחסה גם לאופציית האיזוק האלקטרוני, שנידונה בחודשים האחרונים כאמצעי הגנה עבור נפגעי עבירה, וציינה כי בחודשים האחרונים הוא נבחן בשני מחוזות, וכי כעת צריכה להיעשות הערכת מצב לגבי תחילת השימוש בו".

עו"ד רותי אלדר, מייצגת את 'ארגון משפחות נרצחים ונרצחות', ציינה גם היא את הקושי במיפוי הנשים שורדות ניסיונות הרצח. "העבירות שמגיעות לבתי המשפט הן תקיפה חמורה, איומים, וכו'. הצעת החוק של ח"כ אמיר אוחנה – אנו מקווים שהיא תתקדם ותיתן מענה לאחר שאותו אסיר שוחרר. הפנייה השנייה היא אל הפרקליטות – כאשר מתבצע ניסיון לרצח, להגיש את כתב האישום על העבירה הנכונה, על מנת שניתן יהיה בשלב השני, לאחר שהוא משתחרר מהכלא לטפל ולתת לאישה הגנה".