ביום שלישי השבוע, למחרת הנאום הדרמטי בו חשף בנימין נתניהו את 'ארכיון הגרעין' של איראן, נערכו ברחבי איראן הפגנות ענק. אלו לא היו הפגנות נגד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המאיים לבטל את הסכם הגרעין, אלא הפגנות לציון האחד במאי – חג הפועלים הבינלאומי. אחד המפגינים אחז בשלט עליו נכתב שבמשך 40 חודשים הוא לא קנה בשר הביתה. מפגינים אחרים מחו על הלנות שכר מתמשכות ויוקר המחיה. כמעט שלוש שנים לחתימת ההסכם הדרמטי בין איראן למעצמות, בו התחייבה איראן לעצור את תכנית הגרעין שלה בתמורה להסרת הסנקציות עליה, אזרחי איראן לא מרגישים שמצבם הכלכלי השתפר – ונכונים למחות על כך.

בעוד פחות מעשרה ימים יכריע טראמפ אם ארה"ב תיסוג מהסכם או תאשרר אותו לתקופה נוספת. מדינת ישראל מציגה עמדה תקיפה נגד הסכם הגרעין, עמדה אותה ביטא ראש הממשלה בנימין נתניהו ערב החתימה על ההסכם בזמן ממשל אובמה וגם בנאומו ביום שני השבוע. אולם נראה כי יתר המעצמות החתומות על ההסכם תומכות באשרורו. גם באיראן מתנגדים לנסיגתה של ארה"ב מההסכם, ובמדינה שורר קונצנזוס רחב על חשיבותו עבורה, לצד תסכול מכך שהציבור האיראני אינו שותף לפירותיו.

"אין ויכוח באיראן על הצורך להמשיך את ההסכם"

"בתוך האליטה השלטונית באיראן, אין היום שום מחלוקת בנוגע לצורך לעמוד בהסכם הגרעין ולהתנגד לכל ניסיון לפגוע בו", מסביר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומהפורום לחשיבה אזורית. צימט הוסיף כי הפעם האחרונה בה הייתה התנגדות להסכם באיראן הייתה במהלך המו"מ לקראתו. "עמדת הימין הרדיקלי, שבסופו של דבר לא התקבלה אך השפיעה על העמדות של איראן, הייתה ביקורת על כך שהנשיא רוחאני ושר החוץ זריף מוכנים לוויתורי יתר. אך משעה שחמינאי אישר את ההסכם אין היום ויכוח סביב הצורך לקיימו. גם במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות, המועמד הרדיקלי, אבראהים ראיסי, שהיה ממתנגדי ההסכם, לא אמר שצריך לפתוח את ההסכם".

מצביעים איראנים בקלפיות. צילום: סוכנות AP

"לא תמצא בשיח האיראני עמדות שאומרות שהסכם הגרעין לא טוב, שאיראן צריכה ביוזמתה לפרוש ממנו. כמובן שיש בימין הרדיקלי קולות שאומרים שההסכם לא טוב ושאינו מספק ומשרת את האינטרסים אבל אפילו שם לא תשמע היום קריאות, לפחות עד לאחרונה, ליזום נסיגה מההסכם".

"ישנם היום איומים איראנים שאם טראמפ יפר את ההסכם, תהיה תגובה איראנית, זה בוודאי שיש, אך זה לא משקף התנגדות בתוך איראן להמשך ההסכם ועל אחת כמה וכמה מבחינת הציבור שמבחינתו ההסכם אמור היה לשפר את המצב הכלכלי. זה שזה לא קרה בפועל זה נכון אך האלטרנטיבה עדיין יותר גרועה. אין ויכוח באיראן על הצורך להמשיך את ההסכם. יש אולי עמדות שונות מה צריכה להיות התגובה האיראנית במקרה בו האמריקאים יפרשו מההסכם אך זה לא קשור לשאלה אם הם צריכים לכבד את ההסכם".

אז מה בעצם מעסיק את האיראנים בהקשר הזה?

"מה שמעסיק את האיראנים זה האם אכן טראמפ יפרוש או לא. ההנחה היא שהוא יפרוש. השאלה שיותר מעסיקה את האיראנים היא מה תהיה תגובת יתר המעצמות החתומות על ההסכם, בראש ובראשונה האירופאים. הדבר השלישי שיותר מעניין ומעסיק את הציבור האיראני היא מה תהיה ההשפעה של ביטול ההסכם על הכלכלה האיראנית. במיוחד כשהמצב הכלכלי לא טוב, וזאת בלשון המעטה. ברור לכולם שאם האמריקאים נסוגים, בלי קשר למה שיחליטו יתר החתומות, זה יקשה מאוד על חברות מערביות לעשות עסקים עם איראן ולכן מוטרדות הציבור היא רבה".

האם יש ביקורת פנימית איראנית על ההתנהלות ההנהגה, האשמות שהם האחראים לכוונה של ארה"ב לסגת מההסכם?

"שום שיח היום באיראן, כולל השיח הרשתי, לא כולל טענה שמפנה אצבע מאשימה, סביב האפשרות שטראמפ ייסוג מההסכם סביב ההתנהגות של איראן. יש קונצנזוס שאם איראן תפרוש זה יהיה קשור אך ורק לאמריקאים. לא רק באיראן חושבים כך. אין שיח כזה גם באירופה. אחת הסיבות העולות, גם בישראל, שהאמריקאים לא צריכים עכשיו לפרוש, מבלי הפרה איראנית של ההסכם, היא שהאחריות לכך תיפול על האמריקאים בלבד. אם הייתה הפרה איראנית של ההסכם וכתוצאה מכך חידוש הסנקציות בידי ארה"ב, אז היית רואה שיח באיראן שאומר 'אולי היו צריכים להתנהל אחרת'.

"אפילו בתקופה של הסנקציות המשתקות, ערב הסכם הגרעין, נעשו סקרים בתוך איראן, בעייתיים אך עם ערך מסוים. סדרה של סקרים בשאלות שקשורות למצב הכלכלי סביב הסנקציות. ניתן היה לראות בצורה ברורה שרוב הציבור האיראני מטיל את עיקר האשמה על הסנקציות והמצב הכלכלי לא על המשטר אלא על המערב. הייתה שאלה 'עד כמה מצבך הכלכלי הושפע מהסנקציות?' הרוב טענו שהמצב הכלכלי רע והצביעו על קשר לסנקציות. בשאלת המשך 'במי אתה רואה את האחראי למצב שלך?' 10 אחוז אמרו שזה המשטר אשם אך כל היתר התפלגו בין ארה"ב, המערב והאו"ם. הרוב המכריע היה נגד המערב. אפילו בתקופה שהיה ברור שהסנקציות קשורות להתנהלות איראנית, אפילו אז, עיקר האחריות הוטלה ע"י הציבור האיראני על המערב. מכאן ברור שאם טראמפ ייסוג מההסכם אז זה ייתפס כאילו זה נעשה ביוזמתו וללא הפרה איראנית לכאורה של ההסכם. ברור שהרוב המכריע באיראן יאשים אותו".

שריפת דגל ישראל וארה״ב בצעדת ׳יום ירושלים׳ באיראן. צילום: סוכנות AP

האם לאמריקה יש השפעה אפקטיבית על דעת הקהל האיראני בנושא הסכם הגרעין?

"האיראנים רוצים להגיע למצב בו יש להם אופציה לנשק גרעיני. מרחק של שבועות מפצצה. כדי שאם תתקבל ההחלטה הם יהיו במצב נוח מבחינה טכנולוגית וטילית ושיהיו במרחק של שבועות ספורים. כמובן שבדרך הם צריכים לקבל פשרות כמו הסכם הגרעין".

האם לדעתך ההנהגה האיראנית תשנה משהו במדיניות בעקבות האיום של ארה"ב?

"היכולת של האמריקאים לכפות על איראן שינוי מדיניות ונכונות לשאת ולתת ולקבל תנאים טובים היא שואפת לאפס. גם אם הם יצליחו לאלץ את האירופאים להצטרף בצורה כזו או אחרת לסנקציות כלפי איראן, זה יהיה רחוק מאוד מהסנקציות המשתקות שהיו קודם להסכם. אני מניח שבסופו של יום נקבל איראן שמחדשת חלק מפעילות הגרעין שלה מבלי לשבור כלים, בעיקר בתחום העשרה שלא תחרוג את ה-20% ולא יצברו חומר מועשר שמספיק לפצצה, מבלי לפרוץ קדימה לנשק ומבלי לספק עילה לתקיפה צבאית. הם יהיו יותר קרובים לפצצה אבל הקהילה הבינלאומית לא באמת תרצה או תוכל למנוע זאת. אני לא רואה שטראמפ יתקוף צבאית ומבחינת הלחץ הכלכלי, הוא יחריף. אך אני לא רואה נכונות של הקהילה הבינלאומית, בוודאי לא רוסיה וסין אבל גם לא של האירופאים, לפעול בצורה כזו שתייצר לחץ אפקטיבי".

שרונה מזליאן לוי, דוקטורנטית חוקרת איראן ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב (צילום – יהושע יוסף)

"אנשים עובדים ולא מצליחים לפרנס את הבית"

אבל הסכם הגרעין ועתידו הוא רק סוגיה אחת בשורה של בעיות המעסיקות את הציבור האיראני, ולדעתה של שרונה מזליאן לוי, דוקטורנטית חוקרת איראן ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב – זו אפילו לא הסוגיה המרכזית. מניתוח השיח ברשתות החברתיות ובתקשורת האיראנית עולה כי אזרחי איראן מודאגים הרבה יותר ממצבם הכלכלי, מהפגיעה בזכויות האדם ומהיעדר ההשקעה הממשלתית בכלכלה ובסיוע לנפגעי אסונות טבע.

"הכלכלה האיראנית במצב מאוד קשה, והמצוקה הולכת וגוברת", אומרת מזליאן לוי, "היום ההערכות הן שהמטבע האיראני, שבתקופת השאה 10 אלף ריאל היו שווים כ-143 דולר אמריקאי, היום זה שווה לפחות מ-20 סנט. יש פיחות מאוד משמעותי במטבע וזה אומר שאנשים עובדים ולא מצליחים לפרנס את הבית. יש הרבה מאוד מקומות עבודה ברחבי איראן בהם מתקיימת הלנות שכר. יש אנשים שבמשך 40 חודשים לא מקבלים שכר. במסגרת שוק ההון, הרבה קרנות וקופות גמל ופנסיה שהכספים בהם נעלמו, נגנבו. חסכונות של אנשים פשוט התאיידו. הציבור יוצא להפגנות אך לא נראה שמשהו יזוז. בשורה התחתונה המחייה מאוד קשה".

תמונה שצולמה על ידי אחד המפגינים והוברחה אל מחוץ לאיראן. הפגנה של סטודנטים באוניברסיטת טהארן ביום שבת 30.12.17. (AP Photo, File)

מזליאן לוי אומרת כי ככל שהשנים עוברות, ססמאות המהפכה החומייניסטית, שבהיבטים רבים נישאה על המצוקה הכלכלית חברתית ונשאה תקווה לרווחה וצדק חברתי, מתבדה יותר ויותר. הדור הצעיר האיראני מבקש לעשות היפוך בסדרי העדיפויות- לא לייצא את האיסלאם הקיצוני והטרור אלא להשקיע בחברה פנימה.

"כשהעם האיראני יצא להפגנות בשנים 1978-9, זה היה על רקע המצוקה הכלכלית. עם עני במדינה עשירה. לבסוף, על רקע הדיקטטורה של השאה, ומעשי יחידת הסאוואק המאוד אלימה ואגרסיבית כלפי מפירי חוק או מתנגדי משטר, הצליחו כמה מוקדי כוח של קבוצות אינטלקטואלים, קומוניסטים ואנשי דת להביא להפלת המשטר. יש אמירה מוסלמית ש'האסלאם הוא הפתרון'. משפט הטומן בתוכו אלמנטים של צדק חברתי וזה מה שהם הבטיחו. חומייני הבטיח שהאדם יוכל להתפרנס כראוי, שמשאבי הטבע של איראן יחזרו אל העם. היום הם רואים שהנכסים שלהם, תמלוגי עתודות הנפט האדירות ותשלומי המס שלהם למדינה הולכים למימון טרור במזרח התיכון בעירק, בסוריה, בתימן ולארגוני טרור כמו החיזבאללה, החמאס ועוד. בהפגנות שהחלו בסוף שנת 2017 ניתן היה לראות שאנשים זועקים ברחבי איראן שלא מעניין אותם סוריה ולבנון אלא רק איראן".

"ברחבי הרשת ניתן לראות אלמנטים מהותיים להבנת הלך הרוח. לפני זמן מה האיראנים הכינו דגם ספינה מזהב טהור במשקל 70 ק"ג עליה רקעו פסוקי קוראן ונתנו אותה במתנה לעירק. זה בזמן שלאנשים אין מה לאכול. בסוף 2017 הייתה רעידת אדמה חזקה בקרמנשאה ועד היום אנשים חיים בערי אוהלים. אנשים העבירו את החורף הקשה באוהל ויש תמונות של ילדים שמתו מקור והם האשימו את השלטון. לאחר שהחורף הסתיים עברו תמונות של נחשים ועקרבים איתם אנשים צריכים להתמודד. האיראנים חשים תסכול עמוק שהמדינה שלהם לא דואגת להם ובמקום זה משקיעה הון עתק בטרור ובהפצת האסלאם".

השבוע חסם המשטר האיראני בצו בית משפט את רשת אפליקציית הטלגרם באיראן אשר לה כ-40 מיליון משמשים ברחבי המדינה. לדברי מזליאן לוי זהו מהלך שלטוני שנועד להצר את יכולת התקשורת המחתרתית האיראנית הרחק מעיני המשטר. "יש צנזורה קשה מאוד באיראן מאז ומעולם. מאז מהפכת חומייני עוד יותר. כיום אתרי האינטרנט תחת צנזורה קשה, רשת הטלגרם מאוד נפוצה באיראן. ההערכות הן שיש 40 מיליון משתמשים. השבוע נאסר השימוש בטלגרם באיראן. החיים החברתיים והכלכליים מתנהלים שם".

"בשנות ה-70 המהפכה התאפשרה והתבססה על המערכת החברתית שהייתה במסגדים בהם התכנסו, שמעו דרשות, ערכו תיאומים ויצאו להפגנות. הרשתות החברתיות של היום והסמרטפונים, הם המסגדים החדשים. המשטר מודע לזה וחושש מכך מאוד. הם מטילים חסמים על האינטרנט מידי פעם כדי לשבש ולמנוע את ההפגנות אבל למרות זאת יש היום באיראן הפגנות על בסיס יומי. לא מדובר רק על מחאת הרעלה בה נשים מתריסות במקומות ציבוריים נגד המשטר".

עוד דוגמה למצב הכלכלי העגום ולשורשי התסכול בקרב אזרחי איראן נמצאת באיספהן, אחת הערים המרכזיות באיראן, שסובלת מבצורת ומאספקת מי שתייה לא סדירה. "יש שם תופעות שבמקום שיצאו מים מהברז יוצא בוץ. באיספהן יש גם פעילות חקלאית ענפה, והחקלאים שם סובלים מהמחסור החמור במים ולא מקבלים פתרונות. האבסורד הוא שהאייתולות בהנהגה מנסים לעודד את האזרחים לקנות תוצרת מקומית, אבל זה לא יוכל לקרות כל עוד הם עצמם מונעים פיתוח של המערכות החקלאיות ושל משק המים".

האם ביטולו האפשרי של הסכם הגרעין מעסיק אותם?

"כן, אבל לא יותר מידי. מה שמעסיק אותם זה חסימת הטלגרם, ה-1 במאי ואסיר פוליטי כורדי שאמור לצאת להורג השבוע ועוסקים בלנסות ולהשפיע ולשנות את עמדת ההנהגה."

זו לא איראן, זו הרפובליקה האיסלאמית שהשתלטה עליה

מזליאן לוי מצביעה על ניסיון של הציבור האיראני לפנות 'בעצמו' למנהיגי העולם, ללא תיווך ההנהגה. תחת ההאשטג #IslamicRepublicNotIRAN ('הרפובליקה האיסלאמית, לא איראן') עולות לאחרונה כתובות כגון 'העם האירני נלקח כבן ערובה על ידי הרפובליקה האסלאמית', 'הקורבן האמיתי של התאוקרטיה האיסלאמית הוא העם האיראני', 'מנהיגי העולם, אנא הבדילו בין העם האיראני לבין המשטר', ו'איראן נכבשה על ידי כנופיית עבריינים ונתנה לה את השם הרפובליקה האיסלאמית'. עוד קמפיין רשת שרץ בימים אלו באיראן תחת ההאשטג 'מה נתנו ומה קיבלנו' מציג תמונות מתקופת השאה והמלוכה, או תמונות של אחיות עם מדים אירופאים קצרצרים ולצידם תמונות מהמשטר החומייניסטי.

"אני לא יודעת מי האנשים שכתבו את זה כיוון שהם צריכים להסתתר, אבל ברור שהם גורמים אופוזיציוניים", אומרת מזליאן לוי, "אתה רואה איראנים בסרטונים שעולים לרשת תוך סיכון חייהם וכותבים כתובות גרפיטי 'מוות לחמינאי, מוות לדיקטטור'. אלו ססמאות זהות לאלה שנכתבו לפני 40 שנים נגד השאה."