רביב דרוקר הולך ומסתבר כסכנה אמתית למחשבה מעמיקה בהוויה האמתית הישראלית. הוא עומד בראש של חבורה מצומצמת נפוטיסטית בתקשורת המתנגנת במוחות אנשינו העצלנים, כמנגינה ענוגה ומרדימה של קליידרמן, ללא כל ביקורתיות ראויה, העיקר שיחשוף את ערוות ביבי, כל דבר אחר מתגמד מול דעותיו הנחרצות, האדמו"ר של החבר'ה, בעיקר יש להודות, שמירב הקשובים לאורקל של העשור מנויים על המחנה של אלה שקרויים כשמאלנים (בהבדל מהשמאל). לרוב, יחתוך האורקל דרוקר לביבי את הצורה, אבל לעיתים לשם איזון, יסייג, וישבח ברצותו את ביבי כקורא באורים ותומים של הוויתנו.
הבה נודה על האמת, ואנשי תקשורת יודעים היטב את הסיפור, רביב ניזון מהדלפות של אנשים קרובים מאוד לביבי. כך עובדת התקשורת היום. אין צורך בתחקירים. יש רק לאמת את מה שאמר השר כץ על ביבי (רק כאילוסטרציה אני מביא את השר כץ), והשר כץ ישלח את דרוקר לשר אחר בממשלת ביבי כדי שיאמת את ההדלפה, כץ יוסיף בלחישה לאוזנו של דרוקר: "אל תגיד שאני שלחתי אותך". וחבר הממשלה ישלח את דרוקר לחבר ממשלה אחר וכך הלאה. מלחמת החיסולים בישראל של ניצבי משטרה ופוליטיקאים נערכת באמצעות רביב דרוקר&אילנה דיין. ואם אתה פוליטיקאי ולא תיענה לאונס שעושה בך דרוקר, כלומר "אם לא תדליף לי אדוני השר/ניצב/משפטן אתה מחוסל". ואתה פוליטיקאי קטן שלי רואה את עצמך כיעד לחיסול על ידי דרוקר במידה ולא תדליף, ובצדק, כיוון שדרוקר עושה חשבונות אלוהים ישמור ובמקרים רבים לא צריך אפילו לרמוז. בדרוקריזם אין ביקורת חברתית-מדינית אמתית כתוצאה של מחקר מעמיק, אלא של רק מה שסנסציוני בלבד.
ביקורת על ניהול המדינה ומוסדות ציבור, מקבלים הד קלוש בתקשורת בהשוואה של רעמת התופים הדרוקרית. כך למשל כשמערכת הבריאות בקריסה הולכת לקראת הפרטה-מפלצת ואויבת האדם בארה"ב – עם מערכת בריאות חולנית, מסוגל לומר לי חבר המגדיר עצמו כשמאלן: "השר ליצמן הוא שר טוב לא?". ונשאלת שאלה: ומדוע פוסק כך חברי האינטליגנטי? כי בכמה תרגילי יחסי ציבור ליצמן מעורר את הרושם הזה. ובמערכת החשובה ביותר, כאשר ברוב המקרים תופי הטם טם והטימטום הביטחוניים רועמים, מי ישים לב שעשרות אנשים מתים לשווא כל יום כתוצאה ממדיניות מערכת הרפואה כיום. כי בשעה שהאוכלוסייה צמחה בכמה מיליון אזרחים לא הועלו מספר התקנים של הרופאים בבתי החולים ובמרפאות. אבל המילה "תקנים" היא כל כך משעממת, ורק כאשר מי ממשפחתך מאושפז בבית חולים בסכנת חיים, והרופאים עובדים בחירוף נפש במספר מצומצם של רופאים, הרי חייבים להסביר לך שיש בעיה של "תקנים", ואז אתה מבין. ואחרי שקרוב משפחתך חוזר הביתה בריא ושלם, או חלילה מובל לבית קברות אתה שוכח מהמילה תקנים. ואתה שוב מתמכר לדרוקריזם. ואת הדרוקרזם האורקל הלאומי יעניין ליצמן רק בהקשר של פרישה מהממשלה. במילים אחרות, הפך דרוקר להיות הרכילאי הלאומי, מקבל כבוד כאילו היה ירמיהו הנביא לפחות, בר רפאלי לשמאלנים.
אז מה פתאום שהדרוקריזם יתעסק בשאלה חשובה ביותר ומשעממת לא פחות "היערכות העורף לקראת מלחמת הטילים הצפויה חלילה". כי זו מילה משעממת לא פחות מ"תקנים" ומצריכה תחקיר עמוק ללא מדליפים, ולא רק מומחי מודיעין שמקבלים משכורות מנופחות ומכריזים שהטילים בלבנון אינם מדויקים וכי המתקנים הרגישים במדינה מוגנים על ידי טילים חכמים כאילו זה מנחם מאוד את האזרחים (אגב, כמה מדויק צריך להיות טיל כדי להפציץ את גוש דן ולגרום לקטסטרופה קולוסלית?) ואם יתרחש נס והדרוקריזם יעסוק בנושא משמים זה, הקריטי לחיי ילדינו ונכדינו, מצב שעלול להותיר אותנו מסוגרים בכלובים ממוטטים, כבישים פקוקים, חסרון במים וחשמל, תשתיות כמו בתי הזיקוק המופצצים מפיצים רעלים וממיתים אזרחים – ואם יקרה הנס והדרוקריזם יעסוק בזה, הרי שהוא וערוץ 10 לא יפיקו תחקירים עוקבים אחרי הנושא אלא אחרי הקטסטרופה.
ושיא השיאים היה לפני ימים מספר כאשר דרוקר ישב והתראיין באולפן לרגל פרק בסדרה "הקברניטים" על ראש הממשלה גולדה מאיר, שלא מחדשת דבר חוץ מרכיליות מעניינת פה ושם, ו"מחדש" לנו שהממשלה הייתה משותקת במלחמת יום הכיפורים כי לא היה מישהו משרי העבודה שיבקר ויערער על דעותיהם של שר הביטחון הנערץ דיין וראש הממשלה גולדה מאיר. שואל המראיין בדחילו חילו את דרוקר: "האם תופעה כזו יכולה להתרחש גם היום?" וממתין ביראת שמים ממש לתשובתו של אורקל-דרוקר. עונה לו דרוקר "לא! היום יש מנגנונים שימנעו זאת וכו' וכו'". ואין דבר מסוכן יותר מתשובה זו, כי הרי כמו לפני מלחמת יום כיפור, אין אף שר בליכוד בממשלה שיערער על ביבי. אם הוא יחליט על צעד נחפז שיוביל אותנו לקטסטרופה כי כפי שידוע, כל אותם השרים החכמים והגיבורים בהסתה נגד ערבים והקרן החדשה, זוחלים על גחונם, מקשקשים בזנבם לכל מפגש עם ביבי, והנה רק שלושה ימים לאחר תשובתו הנחרצת חוקק החוק שראש הממשלה ושר הביטחון יכולים לפתוח במלחמה ללא אישור הממשלה.
ובין דן מרגלית העיתונאי, השופר הגדול שעשה הכול כדי להמליך את משה דיין כאשר כעיתונאי עמד בראש התנועה להכתרת משה דיין לראשות הממשלה לבין דרוקר – נביא הזעם-השקר – יש דבר מאחד אחד: הם כותבים ב"הארץ", העיתון מוביל הדעות בארץ לאנשים חושבים.
ובמאמר נפרד ראוי שתישאל השאלה: כיצד הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה – המיועדת לעידוד יוצרים חסרי מימון – מממנת באופן שערורייתי סידרה של דרוקר "הקברניטים", ערוץ שיש לו אבא עם כסף. התשובה היא שהדרוקריזם היא תופעה שמרעידה את הפופיק לכל. לאורקל הגדול לא מסרבים.
