שלב ההוכחות בתביעה הייצוגית נגד מחיר הגז בישראל נמשך אתמול (ראשון) בבית המשפט המחוזי בלוד. בסבב הדיונים הקודם העידו מומחים עצמאיים מטעם שני הצדדים. מדינת ישראל בחרה להתייצב לצד היזמים תוך שלילת הטענה למחיר מופרז. בכירי הרגולטורים צירפו תצהירים לתיק והיום נחקר הראשון מביניהם, אדירי אדירי, אז רפרנט תשתיות במשרד האוצר וכיום מנכ"ל משרד האנרגיה.

אדירי גיבה את שותפויות הגז

אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה כיום, ורפרנט תשתיות במשרד האוצר בעבר, גיבה במהלך הדיון את החלטות רשות החשמל וחברת החשמל בנושא מחיר הגז, והימנעות מהטלת פיקוח עליו. אדירי העיד בתביעה הייצוגית אותה הגיש משה נזרי ז"ל, נגד מחירי גז מופקעים, כאשר המדינה בחרה להתייצב לצד יזמי הגז ולטעון כי מחיר הגז סביר ולא מופקע. לגבי ההימנעות מהטלת פיקוח אמר אדירי: "הסכם גז זה לא רק מחיר. השאלה היא איזה עיוותים אתה יוצר?". 

היום התחדש שלב ההוכחות בתביעה הייצוגית בנושא מחיר הגז בישראל. שורש התביעה בטענה כי חוזה הגז שנחתם בין מונופול "תמר" לבין חברת החשמל בשנת 2012 כולל מחיר מופקע הגבוה בהרבה מהמחיר שנקבע בהסכם העקרונות משנת 2009. גם מבקר המדינה סבור כך וקבע כי לחוזה ישנן עלויות עודפות של 8 מיליארד שקל לאורך חיי החוזה (15 שנה).

לפי אדירי, מחיר הגז דווקא סביר, והמחיר עליו סוכם עשוי להיות דווקא נמוך יותר מהמחיר שנגזר מהסכם העקרונות. כידוע ב-2009 נחתם הסכם עקרונות וב-2012 החוזה עצמו. לפי התביעה המחיר שנחתם בשנת 2012 משמעותית יותר יקר אך אדירי טען שיש חישוב שמראה ההיפך. הערכת מחיר כגבוה או נמוך פתוחה לפרשנות וגם למניפולציה היות ומדובר על מספר משתנים שקשה לשער בטווח כזה של שנים. מנגד ישנן טענות שלכל נוסחה ותנאים יש מחיר בסיס, ומחיר הבסיס, בכל החוזים בישראל, הוא הגורם הכי דומיננטי בהשפעה על המחיר בפועל.

אדירי נימק את ההתנגדות לפתיחת חוזים בכך שהם עלולים לפגוע בסגירה הפיננסית עם המוסדות המממנים את פיתוח מאגר "תמר", והתיקון היחיד עליו התעקשו בחוזה הוא לגבי חלון המו"מ על המחיר בעתיד – לאחר שמימון הקמת המאגר כבר נעשה ועלויותיו כוסו. תיקון זה נועד למנוע עלויות עודפות אותן הוא העריך בחצי מיליארד דולר בלבד, בשל מנגנון ההצמדה הבלתי רגיל של החוזה. מדובר בהצמדה למדד המחירים בארה"ב +1% בשנים הראשונות והפחתה של 1% במחצית השנייה של החוזה. מכיוון שמדובר בריבית דריבית, וכסף שמתקבל מוקדם מתומחר יותר גבוה מתקבול עתידי באותו הסכום, הרי שמנגנון זה גורם לייקור גבוה יותר מאשר ההוזלה בעתיד.

לא רוצים פיקוח, אבל שומרים על הזכות לפקח בעתיד

כך נימק אדירי את ההתנגדות להטלת פיקוח מחירים במשק הגז: "פיקוח מחירים זה נושא מאוד מאוד מורכב, הסכם גז זה לא רק מחיר, יש בו עוד הרבה פרמטרים. יש שאלות מורכבות טכנית. אחת הסיבות שאנו נפגשים כאן היום היא שאלת ההצמדה. אותה שאלה הייתה עולה בפיקוח המחירים. למה יש להצמיד את המחיר?", סיבה נוספת אותה ציין אדירי היא "השפעה של זה על יזמות ועל פעילות. היו כאן שאלות מאוד מהותיות, כפי שנאמר 'יש לוויתן בחדר'. לנו היה ברור שבסופו של דבר יש כאן שאלה רב קודקודית". אדירי הדגיש כי סירבו להתחייב באופן גמור כי לא יוטל פיקוח מחירים ולמדינה יש זכות להתערב עם היא מוצאת לנכון, אך מנגד הסביר את נימוקיו מדוע פיקוח מחירים הוא רעיון בעייתי, וכי עדיפה עליו שיטה של שוק תחרותי. אדירי הסכים לתיאור של שני מתחרים כרחוק מ"סביבה תחרותית". עם זאת הוא טען כי גם שני ספקים – EMG  והגז המצרי מול מאגר "תמר", הם מצב עדיף מבחינה זו, על המצב היום בו יש למאגר "תמר" מונופול.

ככה לא בונים שוק תחרותי

בעדות הסביר אדירי כי אם המחיר היה יורד למה שמבקשים התובעים, הרי שלא היה ניתן להביא יזמים לחפש גז בישראל. הצד החלש בטענה זו, היא שגם כשאר המחיר גבוה יותר יזמים מהססים לבוא. מאגר "לוויתן" מפותח בעיקר גם הוא ע"י נובל אנרג'י וחברת "דלק", וכך היה גם עם מאגרי "כריש-תנין", עד אשר נמצאה חברת אנרג'יאן היוונית, שהסכימה לרכוש אותם, כאשר חלק קטן מתקבוליה חייב אף הוא לזרום לקופה של דלק.

למרות מאמצים כבירים של שר האנרגיה יובל שטייניץ ברחבי העולם, כמעט ולא התקבלו הצעות לחיפושי גז במים הכלכליים של ישראל. אנרג'יאן זכתה ברישיון חיפוש, הסמוך למאגר "תנין" שברשותה, באופן שמצמצם את הסיכון בפעילות זו. חברה הודית זכתה לרישיון לגבי מתחם נוסף. פרט לכך תכניות משרד האנרגיה לא צלחו.

חברי "מאבק הגז" סבורים כי משרד האנרגיה לא פעל באמת לעודד תחרות, אלא היטיב עם יזמי הגז הקיימים, באופן שבעצמו מחליש מוטיבציות לחפש גז במים של ישראל. היות והצנרת מהמאגרים היא פרטית, הרי שכל יוזמה להפקה צריכה לממן את הקמתה, אך גם לא לשתף בה אחרות. ניתן רק לדמיין מה היה קורה לו כל מפעל בפריפריה היה צריך לבנות לעצמו את כביש הגישה לנמלי ישראל וגם זוכה במונופול עליו. יתרה מכך, אי המוכנות מצד המדינה לפתוח חוזים, או לחייב בהם חלונות יציאה כל מספר שנים, היא גורם נוסף המגביל את הסיכוי לתחרות ממשית בישראל. כתוצאה מהיעדר חלונות היציאה הלקוחות בהווה "נעולים" לחוזים ארוכים עם מאגר "תמר", וגם הלקוחות של "כריש-תנין" ו"לוויתן" לא ממש נהנים מאפשרות נוחה להחליף ספק גז. גם אם ימצאו ויפותחו מאגרי גז נוספים באזורנו, אין אפשרות להשגת מחיר תחרותי ללא אפשרות נוחה להחלפת ספקי הגז.

מעבר לעתירה, ישנה גם מציאות

בסופו של דבר הצליח אדירי להציג עדות עקבית לפיה יש אינטרסים ציבוריים כבדים המצדיקים את אי פתיחת החוזה של חברת החשמל עם מאגר "תמר". למרות העקביות הפנימית, זו רק עקביות שרלוונטיות משפטית לנושא הנדון – האם חוזה חברת החשמל מהווה מחיר סביר או מופרז. מעבר לדיון המשפטי יש גם מציאות ורצוי להתייחס גם לתוצאות הממשיות. מדובר כעת בחוזה היקר במשק, הוא צפוי להמשיך ולהתייקר ולהעלות את מחיר החשמל בעקבותיו, כאשר כל זה נעשה לכאורה בכדי לאפשר מחיר תחרותי – מה שלא נוצר בפועל. חוזים חדשים מוגנים במתווה הגז הממשלתי משנת 2015 במנגנון הדומה לפיקוח מחירים, אף שאין פיקוח מחירים רשמי. למחיר זה יש רצפה, המגינה דווקא על היזמים מפני ירידת מחירים עולמית. ירידה שכזו אכן התרחשה, וכך בישראל מחיר הרצפה נע סביב 4.7$ דולר ליחידת אנרגיה בשנה האחרונה, בעוד חברת החשמל משלמת 6$ ואף תשלם יותר בעתיד. לקוחות עתידיים של חברת אנרג'יאן ישלמו מחירים נמוכים יותר – סביב 4.2$, בשנת 2020, כאשר החברה תחל לספק גז לישראל. אדירי צודק כשהוא טוען שחוזה גז איננו רק ציטוט מחיר, יש משמעות לכמויות ולמוכנות של הקונה לשלם על גז שלא צרך בפועל (הסדר TOP, TAKE OR PAY), וכן לדרישות נוספות של הלקוח כמו הגברת אספקת הגז לתקופות קצרות. בסיכומו של דבר, נוצר שוק ובו שילוב בין פיקוח מחירים בפועל, שלעיתים מגן דווקא על היזמים ולא על הלקוחות, ובין חוזים בהם יש מחיר מונופוליסטי ותחרות מוגבלת מאוד.

המשך הדיון בשלב ההוכחות

שלב ההוכחות במשפט יימשך ב-22 למאי וב-26 ליוני. בישיבות אלו יעידו שאול מרידור, אז מנכ"ל משרד האנרגיה וכיום הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ומוריס דורפמן, אז סגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה וכיום ראש חטיבת רגולציה במשרד הבריאות.