יום עיון בנושא השינויים בזירה הפנים-פלסטינית והשפעתם על ישראל והמזרח התיכון התקיים אתמול (שני) בשיתוף מכללת עמק יזרעאל ו'מיתווים' – המכון הישראלי למדיניות חוץ-אזורית. במהלכו התייחסו מספר מומחים ואנשי אקדמיה לסוגיות אקטואליות ובוערות הקשורות בין היתר במתחים שבין פתח לחמאס, שאלות הנהגה בחברה הפלסטינית לאור השפעה גוברת של מדינות האזור וכמובן, ההקשר הישראלי.

ד"ר עידו זלקוביץ', ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועמית מחקר במכון מתווים אמר כי "כאשר בוחנים את העשור האחרון, העשור של פיצול בין חמאס והרשות, נדמה שדווקא המפצל והמפריד יצר מכנה משותף. חמאס היום, מחפשת להתנער מהכבלים הדוגמטים והתיאולוגיים. היא עדיין דוגלת בחזון אוטופי של מדינת אסלאם, אבל מבינה שיש מציאות יומיומית לנהל. למעשה היום, ב-2018, חמאס הפנימה שמדינת ישראל כאן על מנת להישאר. תובנה זו יוצרת את האפשרות להידברות בין פתח וחמאס – ההכרה בעובדה שישראל כאן ויש להתמודד איתה.

מבחינת הפלסטינים אנו נמצאים באחד מרגעי המשבר הלאומי, הפסיכולוגי, החברתי, והכלכלי הגדולים ביותר מאז תקופת הנכבה

מתוך הבנה פרגמטית של המציאות, הם מחפשים להשתלב במנגנונים הפורמליים של התנועה הלאומית הפלסטינית. זהו שינוי דרמטי של הזמן האחרון. בפתח חלים שינויים. מדובר בתנועה לאומית אשר אימצה פרדיגמה של פשרה ואיבדה את הלגיטימיות שלה, ששרועה במאבקים פנימיים ולא התאימה את החזון שלה למציאות המשתנה, תנועה לאומית שעסוקה בשימור כוח פוליטי ולא בקידום מציאות רצויה עתידית. אל הוואקום שנוצר כתוצאה מכך, החמאס עדיין טרם הצליחה להיכנס.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

היכולת של החמאס להשתלב במנגנוני אש"ף לא תלויה רק ברצון של הפתח, אלא גם ביכולת של השחקנים האזוריים (קטאר, טורקיה ומצרים, למשל – ש.נ) להשפיע על התהליכים הפנימיים בחברה הפלסטינית. אם יהיה שינוי בעתיד, הוא תלוי במערכת הרב ערוצית ובשחקנים האזוריים, ובפעילותם והשפעתם על שני הצדדים של החברה הפלסטינית".

מנהיגי חמאס ברצועת עזה עם ראש ממשלת הראשות הפלסטינית רמי חמדאללה (צילום: AP Photo/ Khalil Hamra).

ד"ר רוני שקד, ראש יחידת המזרח התיכון במכון טרומן שבאוניברסיטה העברית, דיבר בנושא בין חזון שתי המדינות למדינה דו-לאומית ואמר כי מבחינת הפלסטינים "אנו נמצאים באחד מרגעי המשבר הלאומי, הפסיכולוגי, החברתי, הכלכלי וכו' הגדולים ביותר מאז תקופת הנכבה. הפלסטינים נדחקו לשולי השיח הערבי ומחוץ לשיח הפוליטי הישראלי. קשה לראות פלסטינים שמאמינים היום בהתגשמות הרעיון של שתי מדינות, או בהתגשמות מעשית של חזון המדינה הדו-לאומית".

חמאס היום, מחפשת להתנער מהכבלים הדוגמטים והתיאולוגיים. היא עדיין דוגלת בחזון אוטופי של מדינת אסלאם, אבל מבינה שיש מציאות יומיומית לנהל

"הפיצול והקרע בין החמאס והפתח משפיע על החברה הפלסטינית עד היום. הנתק שנוצר בין הגדה לבין עזה הוא עמוק, ומדאיג מאוד מבחינת העתיד של העם הפלסטיני. מה שכן מאחד את כל הפלסטינים באשר הם, זה אתוס הסכסוך של החברה הפלסטינית. למרות מצבם הנואש, הפלסטינים נחושים להמשיך את מאבקם הלאומי. אתוס הסכסוך הוא הדבק המאחד את החברה הפלסטינית. המציאות שנוצרה באשמת שני הצדדים מוביל לקיום דו-לאומי אתני-דתי כפוי. מדינה דו-לאומית בכפייה היא מתכון בדוק להמשכו של הסכסוך".

פרופ' שאול משעל, ראש התכנית ללימודי המזרח התיכון במרכז הבינתחומי בהרצליה, הרצה בנושא הסוגיה הפלסטינית והפוליטיקה הישראלית. לדבריו השחקנים הרלבנטיים במזרח התיכון הם המעצמות, כולל אלה האזוריות, והקהילות השונות שהן פחות ממדינה אבל כוחן הולך ומתגבר על פני המדינות באזור שהוקמו בהסכמי סייקס פיקו. "שחקנים אלו היו קיימים מקדמת דנן, אבל המינון שלהם השתנה מאז שלהי 2010, 'האביב הערבי' והמגמות החברתיות והפוליטיות המשתייכות לתהליכים אלו הביא לירידת כוחן של המדינות וכוחן של הקהילות התחזק".

שרי החוץ של סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחריין בפגישה במצרים. (צילום: Khaled Elfiqi, Pool, via AP).

עוד אמר משעל כי "אין יותר אידיאולוגיות גדולות. השפה היא של תכלית מצבית. שפה פרגמטית. גם אצל הפלסטינים. אין יותר סיסמאות גדולות כיצד מחסלים את מדינת ישראל, הדיבור של הכל או לא כלום, נמנע. הפלסטינים נמצאים באותו תהליך שפוקד את האזור. הפלסטינים אינם מדינה, הם קהילה. בסופו של דבר יצטרכו לדבר איתם, גם עם חמאס וגם עם הרשות הפלסטינית. לא תהיה ברירה כיוון ששם המשחק היום זה הדיאלוג בין המעצמות והקהילות".

אין יותר אידיאולוגיות גדולות. השפה היא של תכלית מצבית. שפה פרגמטית. גם אצל הפלסטינים. אין יותר סיסמאות גדולות כיצד מחסלים את מדינת ישראל, הדיבור של הכל או לא כלום, נמנע

מורן זגה, עמיתת מדיניות במכון מתווים, דיברה על הרשות הפלסטינית כזירת מאבק של מדינות המפרץ. לדבריה המשחק הפוליטי בין מדינות המפרץ, משפיע מאוד על הפוליטיקה הפלסטינית, ובעקיפין גם על ישראל. "ישראל היא חלק מהברית הפוליטית הלא רשמית בין ערב הסעודית, האמירויות, בחריין, מצרים וארה"ב. אם התכנית של המפרציות לקדם את דחלאן ולמתן את הרוחות – אז יש סיכוי להתקדם לעבר נורמליזציה בעתיד. ברגע שישראל תתנהל כמי שיש לה פרטנר בצד השני, והמפרציות יצליחו להתגבר על כוחות פונדמנטליסטיים, כך הסיכוי ייגבר. המעגל החיצוני של המדינות המשפיעות מייצג קו רך מתון ואנטי-קיצוני, ולמעשה מייצר קרקע נוחה יותר להתקדמות".