כדי לראות את הדרך הארוכה אותה עשה כדורגל הנשים בישראל מספיק להביט על הקריירה של קארין סנדל. שחקנית הקישור של האלופה מ.ס. קרית גת הייתה שם בכל האירועים המרכזים של הכדורגל הישראלי. מעלייתה לגדולה ופירוקה הטרגי של מכבי חיפה ההיסטורית, דרך מכבי חולון של סילבי ז'אן האגדית, הניסיון שרכשה באיסלנד הקפואה ובליגת המכללות האמריקאית, עד החזרה לארץ לפני ארבע שנים, במהלכן שיחקה בשתי הקבוצות המובילות בישראל בשנים האחרונות – מ.כ רמת השרון ומ.ס קרית גת. בעוד כחודש היא תהפוך לשיאנית הופעות של נבחרת ישראל עם ההופעה ה-48 כאשר הופעותיה נפרשות על 13 שנים של מחויבות אין סופית למדים בכחול לבן.

נבחרת ישראל מול סרביה (ההתאחדות לכדורגל בישראל)

סנדל גדלה בקרית טבעון ואהבתה לכדורגל החלה מילדות. אותה אהבה הפכה במהרה לחיידק ולא ניתן היה להפריד בינה לבין הכדור. ואכן, סנדל חיפשה כל הזדמנות לשחק כדורגל. אם זה עם הבנים בשכונה, עם הבנות במתנ"ס או בקבוצת הכדורגל של הכיתה. בכיתה ו' הצטרפה לקבוצת מתנ"סים בטבעון, ובגיל 12 ראה אותה מאמן שמיד זיהה את הפוטנציאל שלה וצרף אותה כאחת משחקניות העתיד של קבוצת הנשים של מועדון הכדורגל הגדול ביותר בישראל באותם השנים – מכבי חיפה בבעלותו של יעקב שחר.

בגיל 15 היתה סנדל בוגרת מספיק כדי לעלות ולהשתתף בליגה הבכירה וזכתה עם מכבי חיפה בדאבל של עונת 2001/02. אבל הזכייה המשמחת הפכה למפח נפש כאשר יעקב שחר הודיע על פירוק המועדון בשל אי הסכמה עם התאחדות הכדורגל על תקציבים שהיו אמורים לתגמל את מועדוני הגברים שהקימו קבוצת נשים. אותה החלטה עגומה של ההתאחדות רודפת עד היום את כדורגל הנשים הישראלי.

"גם היום בחברה הישראלית לשחק כדורגל ולהיות אישה עדיין לא מתקבל באותו משפט. למשל כאשר אני עולה על מונית בדרך לאימון ישאלו אותי 'אתן גם משחקות 90 דקות? זה על מגרש גדול? ואת לא מתעייפת?' אלו הן אמירות שנאמרות ביום-יום לכל אחת מאיתנו, זה לא משהו שהיו אומרים לשחקן גבר כשהוא עולה למונית.

לאחר ששיחקה במכבי חולון החליטה לצאת להרפתקה ולשחק בליגה האיסלנדית החזקה יחסית. היא הגיעה לשם שנה בלבד לאחר ששי שדה שיחקה גם היא באיסלנד. בעולם ללא סוכני שחקנים או קלטות וידאו שמסתובבות, היא מספרת על הדרך הייחודית אותה עשו שתי השחקניות הצעירות לליגה האיסלנדית: "הגעתי לשם בעקבות שחקנית כדורגל סקוטית שהכרתי וכשהיא הצטרפה לקבוצה האיסלנדית נוצר הקישור בינינו. בהתחלה הציעו לי להצטרף וזה לא הסתדר, אז הצעתי להם לקחת את שי שדה ואחר כך גם אני הצטרפתי". בפעם השנייה שהגיעה לקבוצת 'פישקר' זה קרה באותה הדרך – חברה מביאה חברה: "הפעם השנייה שהגעתי לאיסלנד הייתה בעקבות שחקנית איסלנדית ששיחקה איתי בקולג' והביאה אותי לקבוצה שלה".

היא מספרת על הבדלים המשמעותיים בתפיסות המקצוענות של הליגות האיכותיות בעולם: "זה עולם אחר לגמרי גם מבחינת היחס, גם מבחינת המקצוענות. את מתאמנת שם כל יום, בנוסף יש מסביבך את כל המעטפת שצריך. בארה"ב יש מכון כושר, יש יוגה פעם בשבוע. יש בלוק של ארבע שעות כל יום שמוקדשות לעיסוק בספורט, יש פסיכולוג מקצועי וכל המערכות של ניתוח נתונים שהביאו לארץ בשנים האחרונות, אז שם זה כבר היה ברור מאליו. בסוף המשחק את מקבלת את הניתוח של הכל, כמה מסירות נתת שמאלה וכמה ימינה, איפה 'מפת החום' שלך במגרש ומה צריך לשפר. בארץ אנחנו לא שם, גם בגברים וגם בנשים. למשל, אם את לא מרגישה טוב, אז אומרים לך 'בואי, תשבי בצד'. בחו"ל אומרים לך 'בואי, תקיאי ותמשיכי' וזה מביא אותך לקצה אחר של גבול היכולת של עצמך".

כמובן שההבדלים בין המקצוענות בחו"ל לבין האימונים בארץ הם אדירים: "בארץ הרבה פעמים מרחמים עלינו כי אנחנו נשים, לא תמיד לוקחים אותנו הכי רחוק שאפשר. יש גם בנות שמשקיעות המון, אבל רב הקבוצות מתאמנות שלוש פעמים בשבוע ואין כמעט אימוני כושר. זהו תחום שהוא חלש בארץ, זה חלש גם בגברים וגם בנשים, אנחנו לא מבינים מה זה לעבוד קשה, כל מי שיצאה החוצה הבינה את ההבדלים".

כשחזרה לישראל, הביאה איתה סנדל את הניסיון ואת הדברים שלמדה והתפתחה בהם למ.כ. רמת השרון שהפכה בשלוש השנים בהן היא שיחקה לאלופת המדינה. בקיץ האחרון החליטה סנדל לעבור לאלופה החדשה מ.ס. קרית גת. שתי הקבוצות שהן הטופ של הליגה שלנו, וכאשר נותרו שלושה מחזורים לסיום העונה שתיהן נאבקות על תואר האליפות. 

מ.ס. קרית גת (ההתאחדות לכדורגל בישראל)

"זאת התשוקה הכי גדולה"

בכדורגל הישראלי כמעט ולא ניתן למצוא שחקניות מעל גיל 28 שמשחקות. למרות אהבתן האדירה לענף, רוב השחקניות שמככבות בנבחרות הצעירות ובליגה המקומית פורשות מעט לאחר שירותן הצבאי. הענף ישנן משכורות, אך הוויתורים והמאמץ הנדרש משחקנית שרוצה להמשיך לשחק ברמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי הוא מחיר גבוהה שכנראה רק "משוגעות לדבר" מוכנות לעשות.

איך את מודדת עם זה?
"קודם כל ויתורים. אני סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה ובשאר הזמן אני עובדת, הסדר השבועי שלי הוא די משוגע. הוא לקום בבוקר כל יום בשבע בבוקר ולהגיע באזור 23:30 הביתה ולפעמים יותר מאוחר. חוץ מפעם בשבוע שיש לי ערב חופשי. זה לוותר על חיי חברה או הדברים שבא לי לעשות ביום-יום. זה דורש הרבה מחויבות, אבל מבחינתי מעבר לזה שאנחנו מקבלות שכר, זאת התרפיה שלי, שם אני מתפרקת ונהנית. זאת התשוקה הכי גדולה. אני נוסעת לקרית גת 4-5 פעמים בשבוע. אבל זאת ההנאה שלי, ביום שאני לא אהנה אני לא אשחק יותר".

"אין הרבה נשים שחזרו לשחק אחרי הריון"

"ניכנס פה גם העניין הביולוגי, נגיד של להיכנס להיריון, אם משהי רוצה להיכנס להיריון זה כמו פציעה, תשעה חודשים רק על ההיריון. מה קורה אם היא גם רוצה להישאר ולהניק במשך שלושה חודשים נוספים? זה יוצא בסך הכל שנה בחוץ. ולפעמים אי אפשר כבר לחזור, אז אם נשים רוצות הן דוחות את ההיריון לגיל 34-33 ואז נכנסות. מכדורגל נשים אי אפשר לעשות קרירה או להתקיים ממנו או לחסוך למשהו אז העניין הזה הוא פקטור גם ברמה העולמית, אין הרבה נשים שחזרו לשחק אחרי היריון, אז יכול להיות שזה גם חלק מהמשוואה למה אין נשים בגילאים האלו. ואנחנו גם בזה עוד מרחק של שנות אור, בטח מזכויות לנשים בהריון".

"להבין שזה לגיטימי להיות אישה ולשחק כדורגל"

שאלתי את קארין איך לדעתה אפשר לקדם ולשפר את כדורגל הנשים בארץ וחשתי כי  השאלה הזאת מעסיקה אותה רבות: "יש פה שני דברים שאי אפשר להפריד ביניהם. הדבר הראשון זאת ההבניה החברתית – גם היום בחברה הישראלית לשחק כדורגל ולהיות אישה עדיין לא מתקבל באותו משפט. למשל כאשר אני עולה על מונית בדרך לאימון ישאלו אותי 'אתן גם משחקות 90 דקות? זה על מגרש גדול? ואת לא מתעייפת?' אלו הן אמירות שנאמרות ביום-יום לכל אחת מאיתנו, זה לא משהו שהיו אומרים לשחקן גבר כשהוא עולה למונית. אז קודם כל צריך לעשות את השינוי התפיסתי כדי להבין שזה לגיטימי להיות אישה ולשחק כדורגל. בחברה הישראלית יש הרבה דברים שצריך לשנות ולעקור, אי השוויון המגדרי בכלל ובכדורגל זה אחת הנגזרות של זה, כי זה מעוז הגבריות", אומרת סנדל.

קארין סנדל במדי נבחרת ישראל (ההתאחדות לכדורגל בישראל)

 תוכנית לטווח ארוך

"הדבר השני הוא שצריך להגדיל את מספר השחקניות ולהכריח את הקבוצות בשתי הליגות הבכירות של הגברים להקים קבוצות נשים, כמו באנגליה. כי ברגע שיהיה בסיס אוהדים והשם מכבי חיפה, מכבי ת"א או הפועל ת"א, והקבוצה תגיע לגמר הגביע, אז בסיס האוהדים של קבוצת הגברים יגיעו לתמוך בקבוצת נשים. אנחנו צריכות להסתכל החוצה למדינות בסדר גודל שלנו, בתקציבים שלנו וללמוד איזה מודלים עושים שם. מדינות כמו סרביה, פינלנד, אוסטריה שעשו שם מהפכה מטורפת, הולנד שרואים מה קרה שם בעקבות היורו. יש מדינות שהיו פחות או יותר מדשדשות כמונו ועשו שם מהפכה מטורפת בכדורגל נשים. צריך ללמוד מהן ולקחת מה שרלוונטי לנו. לעשות תכנית לטווח רחוק, לחמש-עשר שנים".

כדורגל הנשים בישראל איננו עטוף באבק כוכבים, השחקניות שמשאירות את כל הלב והנשמה על הדשא, אינן מקבלות מספיק חשיפה או הערכה על בחירתן לעשות ולהקריב מזמנן ומכוחן כדי להמשיך ולנסות למנף את הענף הזה למקום שהוא ראוי להיות בו, כחלק מענפי הספורט הפופולריים בישראל. הגיע הזמן לעשות שינוי עמוק ומשמעותי בענף, לגרום להצטרפותם מחדש של מועדוני הכדורגל הבכירים בישראל, לשווק מחדש את ליגת הנשים והנבחרת ולהתחיל להשקיע בפיתוח שחקניות בעלות פוטנציאל מגילאים צעירים 8-6. כדורגל הנשים בארץ הוא בעל פוטנציאל הצלחה אדיר. כזה שיום אחד עוד ימלא אצטדיונים. רק צריך לתת את הכלים הנכונים להצלחה.