השבוע זכינו לראות מקרוב ולהיות חלק מחווית הרכיבה האיטלקית "הג'ירו", אחד מעשרת אירועי הספורט הגדולים והחשובים בעולם. ההגעה המפתיעה והחד פעמית של מירוץ האופניים האיטלקי המפורסם היא הזדמנות נהדרת להיזכר ולהוקיר את פועלו המיוחד של אחד הרוכבים הגדולים, והצנועים, בתולדות הג'רו. מדובר על חסיד אומות העולם האיטלקי ג'ינו ברטלי, אלוף ה"ג'ירו ד'איטליה", שלא רצה לקבל הכרת תודה או הערכה על מעשיו ולכן אלו נודעו רק בשנים האחרונות.
ברטלי נולד ב1914 בעיר פירנצה. הוא היה רוכב רבגוני שהצטיין במספר תחומים כשהבולט בהם היה מרוצים בכבישים הרריים. אף על פי שמבנה גופו לא היה קטן וצנום כשל המטפסים המובהקים, קנה ברטלי את פרסומו הגדול כמטפס מחונן. הוא זכה בשבעה תוארי "מלך ההרים" בג'ירו ד'איטליה ובשני תארים מקבילים בטור דה פראנס.
הוא זכה להיות אלוף ג'ירו ד'איטליה שלוש פעמים (בשנת 1936, 1937 ו-1946) וזכה בטור דה פראנס ,פעמיים (ב-1938 וב-1948). הישגיו הספורטיביים לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה הפכו אותו לגיבור לאומי הפופולרי ביותר באיטליה. באותה תקופה העם האיטלקי חיפש נואשות סמלים מאחדים וניסה לחזור ולבנות את עצמו מחדש לאחר סיום שלטונו ההרסני של מוסוליני.
בשנים 1943עד 1945, בזמן מלחמת העולם השנייה, שימש ברטאלי כשליח של מחתרת אסיזי. המחתרת פעלה באזור טוסקנה והסתירה פליטים יהודים במנזרים, או הבריחה אותם לדרום איטליה שהיתה תחת שליטת בעלות הברית. במסגרת אימוניו הספורטיביים, רכב ברטלי על אופניו והגיע לכל מקום מבלי לעורר חשד. כשנעצר ברטלי ונעשה חיפוש בכליו, הוא ביקש שלא יגעו באופניו, מכיוון שהחלקים השונים כוונו בזהירות רבה כדי להשיג מהירות מרבית.
כאשר הגיעו ידיעות על פליטים המסתתרים במנזר מסוים, נהג ברטלי לצאת לכיוון המנזר במסגרת אימוניו כשהוא לבוש בחולצה הנושאת את שמו (שהיה מוכר ומוערך ברחבי אירופה) בתקווה שהדבר יגרום לחיילים הגרמניים להניח לו לרכב בלא הפרעה. הוא אסף צילומים של הפליטים מהמנזרים והביא אותם למעבדה בעיר אסיזי לשם שילובם בתעודת זהות מזויפות, והעביר באופן דומה את התעודות המוכנות לפליטים שבמנזרים. כל זאת, תחת עיניהן הפקוחות של משמרות המשטרה הפשיסטית הגלויה והסמויה וכן הצבא הגרמני.
המסמכים הוחבאו בשלדת האופניים, באוכף האופניים ובספר התפילות שנשא ברטולי שהיה קאתולי אדוק. החיפושים שנעשו לעתים בכליו במחסומי הדרכים, לא העלו דבר. פעם אחת הוא אף נקרא לחקירה בווילה, שהייתה ידועה כמפקדה של המשטרה הפשיסטית ובה בוצעו עינויים והוצאות להורג. בחקירתו הוזהר שלא לקיים קשר עם המחתרת. לאחר חקירה זו שלח ברטאלי את בני משפחתו למחבוא והמשיך בפעולותיו במחתרת. הוא אף מסר מידע על היערכות המשמרות הגרמנים לאורך דרך המילוט היחידה שנותרה לדרום, אך בסופו של דבר, נתפסו המבריחים שהשתמשו בה והדרך נסגרה. בעקבות דיווחיו החליטה המחתרת להפסיק את ניסיונות משלוח הפליטים לדרום המדינה.
לאחר המלחמה לא סיפר ברטלי על פעילותו במחתרת במהלך הכיבוש הגרמני. רבים ממעשי הגבורה שלו נותרו לא ידועים. שרה קורקוס, שעבדה עבור המרכז לתיעוד יהדות זמננו במילאנו, סיפרה לאחייניתה, שושנה עברון, בתו של הרב נתן קאסוטו, שהיא פגשה את ג'ינו ברטלי אחרי המלחמה. הוא סירב בתוקף להתראיין ואמר שהמניע למעשיו היה מצפונו, ולכן לא רצה שפעילותו תתועד. רק כאשר סיפרה לו קורקוס שהיא בת למשפחת הרב קאסוטו, התרגש ברטלי מאד והסכים לדבר, בתנאי שלא תקליט אותו. בשיחה עמו סיפר ברטלי לקורקוס על המסמכים המזויפים ועל תפקידו בהפצתם. בשנת 2013, לאחר מותו, הכיר יד ושם בג'ינו ברטלי כחסיד אומות העולם, ונטען שהוא השתתף בהצלתם של מעל 800 יהודים.
רגע לפני שהוזנק מרוץ הגי'רו דה איטליה זכה ברטלי בטקס כבוד מיוחד שערכה למענו קק"ל. בטקס נחנך שביל אופניים ביער חרובית הסמוך לירושלים, לזכרו. באירוע חניכת השביל לקחו חלק כמה ממשתתפי נבחרת האופניים הישראלית, בניהם רועי גולדשטיין (אלוף ישראל ברכיבת כביש, רוכב הסגל הבכיר של אקדמי), ועומר גולדשטיין (רוכב הסגל הבכיר של אקדמי), שגריר איטליה בישראל, נשיא קק"ל איטליה ונכדתו של ברטלי.
ג'ויה ברטלי, נכדתו של ברטלי: "סבא שלי אהב מאוד את הטבע. מלבד הרכיבה הוא היה מטייל רבות בטבע. הפרויקט של חניכת שביל אופניים לזכרו נוגע במה שאפיין אותו. אם סבא שלי היה בחיים והיה יודע שחונכים עבורו שביל אופניים, הוא היה אומר שהפרויקט נעשה למידותיו ולרצונותיו. אני מקווה שיגיעו מבקרים רבים לרכוב על שביל האופניים, ובכך ינציחו את סבא שלי לעד".
שגריר איטליה בארץ, ג'אנלואיג'י בנדטי אמר: "זהו אירוע שמסמל את הידידות הטובה ורבת השנים בין איטליה לישראל". נשיא קק"ל איטליה סרג'ו קסטלבולונזי הוסיף כי "היום אנחנו מציינים 18 שנה למותו של ברטלי, מי שעשה מעשי חסד רבים ליהודים – ואת זה אנחנו זוכרים לו. רכיבת אופניים זו הקרבה קשה, בדיוק כמו שמדינת ישראל הוקמה בהקרבה ובמאמץ רב. ראינו את החיבור ורצינו לעשות משהו עבורו ולזכרו".
