המשבר המתגבר בנמלי הים הוא ככל הנראה משבר יזום, ומי שיזם אותו הוא מי שמרוויח ממנו בגדול – נציגי הממשלה. קל אולי לפספס את זה, כשראשי הוועדים מסתתרים מהמשטרה ומושכים אליהם ביקורת רבה ומוצדקת, לאחר שעברו על החוק וביזו את בית הדין. אבל אולי זו בדיוק המטרה של הממשלה שלא רק שגררה רגליים במו"מ במשך חמש שנים (תוך שהיא בונה חד צדדית את הנמלים החדשים) אלא גם ככל הנראה נסוגה מהסכמותיה הקודמות עם הוועדים באשר להכנת הנמלים הוותיקים לתחרות.
ההסכמות הללו הושגו בדם ויזע. שוב ושוב נסעו ראשי הוועדים לירושלים, ושוב ושוב נדהמו מחד צדדיותו של בית הדין – שעל אף שלא הורה לממשלה להמתין עם יישום הרפורמה עד שתוסכם במסגרת מו"מ בין הצדדים – מנע מהם פעם אחר פעם את זכותם לשבות כדין ולהגן על זכויותיהם.
אחת הטקטיקות הידועות בשבירת ועדי עובדים היא דחיפתם של העובדים לפעולות ארגוניות בלתי חוקיות – ונכונות לשלם מחירים משקיים כבדים על מנת שהשביתה תסתיים בכיליון הכוחות הכלכליים, הארגוניים והמנהיגותיים של העובדים
פעם אחר פעם הגיע יו"ר ההסתדרות לבית הדין וניסה להסביר – אנחנו יושבים על סיר לחץ. אי אפשר לצפות מהעובדים לשבת בשקט ולהתבונן בשעון החול המתרוקן לנגד עיניהם – בדמות שני נמלים נבנים – נראים לעין בכל יום עבודה ברציפים. עם תאריך נקוב שאחריו – ברור שכל מאבק כבר לא יועיל.
ובכל זאת הושגו הסכמות עקרוניות. הסכמות ששמו דגש על יכולת ההתחרות של הנמלים הקיימים. זה לא סוד שאת ההסכמות האלה אף אחד לא לגמרי אהב, לא שר התחבורה, שיצא למלחמה גלויה בוועדים, ולא עובדי הנמלים – שקיוו להצליח לגרום לכך שהם יהיו אלה שמפעילים גם את הנמלים החדשים. ככה זה בפשרות, ככה זה במשאים ומתנים.
ואז שוברת הממשלה את הכלים, וקשה להאמין שהיא לא צפתה את המשבר הזה – על כל משמעויותיו הכלכליות והמשקיות, מראש. למעשה, ייתכן מאוד שכשם שראש הממשלה ביקש לטרפד את הסכם הרפורמה בחברת החשמל, על מנת לנסות ולהכריע את סוגיית זכות השביתה בבג"צ – מקווה כעת מישהו בממשלה, אולי שר התחבורה (מישהו שמע ממנו לאחרונה?), להכריע את עתיד הנמלים בכוח. אולי גם יותר בזול.
צריך להודות בעובדות – עובדי הנמלים הם אנשים גאים. אנשים שעובדים בעבודה קשה ופיזית, אנשים גדולים ובטוחים בכוחם, שלא פעם ולא פעמים סייע לא רק להם להשיג את מטרותיהם, אלא גם לחלשים מהם. עובדי הנמלים, יש להזכיר, שבתו גם למען העלאת שכר המינימום, קליטת עובדי קבלן ועצירת הלנות השכר של עובדי הרשויות המקומיות. אולי תוך כדי הפכו לבטוחים בכוחם מידי, וסבורים שיוכלו להיאבק על תנאיהם וזכויותיהם גם בלא גבו של ארגון העובדים, וגם בשביתה שאינה מאושרת, העשויה להביא אותם להיות חשופים לתביעות ניזקין אישיות. ויתכן מאוד שזה בדיוק השילוב של היבריס וזעם שעליו בנתה הממשלה כששברה את הכלים. במובן זה, צעדי ההתנגדות הלא חוקיים שלהם משחקים דווקא לידיהם של המעוניינים להחריב את הישגי העבודה המאורגנת בנמלים.
אחת הטקטיקות הידועות בשבירת ועדי עובדים, זו אשר שימשה בין היתר את ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר במאבקה כנגד שביתת הכורים הגדולה, היא דווקא דחיפתם של העובדים לפעולות ארגוניות בלתי חוקיות – ונכונות לשלם מחירים משקיים כבדים על מנת שהשביתה תסתיים בכיליון הכוחות הכלכליים, הארגוניים והמנהיגותיים של העובדים, תוך העמקה של מחלוקות ומאבקים פנימיים בינם לבין עצמם. ייתכן מאוד, שזו משמעותו העמוקה של המשבר שבו מצויה היום העבודה המאורגנת בנמלי הים.
