"הצעירים לא באים, הם נשארים על הספות בבית ומצייצים, ההאשטגים זה מאוד חשוב. הם עייפים", כך מנתחת אורית פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, INSS. הזעם לטעת פרלוב לא מופנה ברשתות רק כלפי ישראל, גם מצריים חוטפת, יש זעם שמופנה כלפי הערבים, והרבה כלפי עבאס, "עבאס הוריד את שכר השכירים ב-50% ומחמיר את הסנקציות, העזתים כועסים גם על ההנהגה הפלסטינית."
שמונה שנים עוקבת פרלוב אחרי הרשתות, בזמן שבישראל לא התייחסו לרשתות ולא לערבים שמדברים. "אני עוקבת אחרי מעצבי דעת קהל ולאורך כל הזמן, לא רק סביב אירועים, ובכל רחבי העולם הערבי שסביבנו. ככה אני מקבלת מורכבות, פרופורציות ופרספקטיבה – בעולם שמנסה לצייר תמונה של שחור ולבן."
52 עזתים נהרגו היום (שני) באירועים על הגדר, והמספר עלול עוד לגדול. מעלה 100 נהרגו מאז תחילת הפגנות השיבה, שהחלו במרץ ושיאן צפוי להיות מחר, ה-15/5 יום הנכבה הפלסטיני והתאריך הלועזי בה הוקמה מדינת ישראל.
"המספרים הולכים ודועכים. מי שמגיע לגדר אלו חיילים של חמאס, אנשים שמקבלים מהם משכרות שמעלים אותם על אוטובוסים. זה משהו מאורגן, זה לא משהו אותנטי שמתפרץ החוצה. כמו שלנו יש את הג'ירו – להם יש את הגדרות, זה מאורגן. גם מחר, זה לא משנה כמה מכוניות את תשים על הגדרות, אם אין דלק הן לא יסעו. אין דלק."
דלק זה שנאה ויאוש לא?
"יש שנאה, אבל הציבור עייף. כמו שהאוכלוסייה במצרים שונאת את סיסי, אבל אין לה כח לצאת להפגין. הציבור לא חושב שהוא יכול להשיג את מה שהוא רוצה בדרך הזו, אז הוא נשאר בבית. אין חכמה, כשהם על הגדרות יורים בהם. אף אחד לא חושב שהוא יגיע ליפא."
המטרה היא שינוי דעת קהל, לנהל השיח החדשותי של מדינת ישראל, ולהשפיע על השיח העולמי. הם יכולים כל הזמן לייצר תמונות – צעדת השיבה מול עיסקת המאה. כל הזמן לייצר שיח א-סימרטי. זה מה שנשאר להם, הנרטיב."
הלגיטימציה של חמאס בשפל
"אין תקופה שבה הלגיטימציה של חמאס היא כל כך בשפל, אבל אין אלטרנטיבה. אנחנו רואים את זה לא רק בחמאס, אלא בכל המזה"ת. לכן הם שולטים, להם יש רובים, לאנשים אין. בעזה 65% אבטלה בקרב הצעירים, ואת התמונות הנדירות משם אפשר היה לראות בכתבתו המצויינת של אוהד חמו בחדשות 2. "כל אחד רוצה להיות גיבור" אומר פרלוב, "מי שמגיע לגדר זה מתוך שעמום. יש אוטובוסים ואומרים שיש הפנינג בגבול. אז חלק מגיעים."
"הייאוש בעזה מאוד מאוד גדול. אחוז ההתאבדויות גדל ב-35% בשנה האחרונה, כך על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני. יש יותר אנשים שקופצים מהגגות מאשר מתאבדים על הגדרות. המון רוצים לעזוב. כל האקטיבסטים הכי פטריוטים של עזה, פשוט רוצים לעזוב. כל מי שיכול דרך מלגה, רק להתנייד החוצה, לברוח. רוצים משכורות ועבודה, והשיבה רק במקום חמישי אחרי הדברים ההישרדותיים.
מה עושים?
"כל עוד יש את בית הסוהר הזה, צריך לפתוח ולהעביר סחורות. כמו שלאסירים מעבירים אוכל. גם במחיר ש-30% הולך לחמאס ולמנהרות, יש שם 2 מליון עזתים. 60% מתחת גיל 25."
פרלוב טוענת שהמצב של עזה כמו שהוא היום אינו בר קייימא לאורך זמן. לשאלה מה על ישראל לעשות פרלוב אומרת שאינה דוברת הממשלה, אך הפתרון עצמו כרוך בפתיחה של עזה לסחורה ועבודה. "רק לפתוח אותה, לאפשר לעבודה ולאפשר לתלמידים ללמוד בחו"ל, ולפתוח את עזה לשוק דיגיטלי."