חגים ושבתות הם תמיד זמן "מאתגר" גם אם אנחנו אוהבים אותם ובטח אם לא (גם בזה אתם לא לבד).

השנה, שבועות יוצא צמוד לשבת, והמשמעות של זה היא יומיים גדושים בארוחות כבדות והרבה שעות סביב השולחן, בטח למי ששומר מסורת. זה לא בדיוק מצב אופטימלי, בלשון המעטה, למי שיש לו/לה "עניינים" עם האוכל ובטח מצב לא קל למכורה לאוכל כמוני. לכן, אני שמחה לחלוק אתכם כמה "טריקים" פשוטים שסיגלתי לעצמי במשך השנים. אתם מרוויחים בכמה דקות קריאה את מה שלקח לי ללמוד במשך הרבה שנים של נסיון וטעייה.

1. התמקדו בתכנים של החג והארוחה שלא קשורים באוכל. חגים זה זמן של אוכל אבל גם זמן של ביחד, של מנוחה, של חופש. כששמים את המיקוד בדברים הטובים של החג שלא קשורים לאוכל, האיום וההתעסקות באוכל פוחתים בעוצמתם.
2. מנה ראשונה – ירקות: בכל ארוחה מומלץ להתחיל קודם כל עם מנה גדולה של ירקות (חי, סלט או מבושל). שימו על זה רוטב טעים. הטריק הזה פשוט ועוצמתי בכמה מישורים. קודם כל, בתחילת הארוחה אנחנו רעבים וזה אומר שהירקות יהיו טעימים יותר ואז נאכל יותר, והרבה ירקות זה מצוין. אחר כך, מתחילים לאכול את המנות הטעימות יותר בזמן שהתיאבון מתחיל לרדת. זה אומר שישי סיכוי שנאכל פחות מהחלבון ומהפחמימות, או מנה סבירה. בשיטה הזאת זה קורה באופן טבעי, בלי להתאפק.
3. הוציאו את השתיה המתוקה מהתפריט, נקודה. קולה, קינלי, אייס-טי, וכל השתיה הממותקת כולל מיצים טבעיים מזיקה מאד לבריאות, לכולם. השתיה הקלה אחראית לכמחצית מצריכת הסוכר הממוצעת לנפש בישראל (בממוצע 42 כפיות ליום!). שתיה מתוקה משמינה הרבה מעבר לערך הקלורי שלה מכיוון שהיא גורמת לעליה חדה ולאחר מכן לצניחה חדה של הסוכר בדם והאינסולין בעקבותיו.
4. שימו את כל האוכל על הצלחת בבת אחת ואז אכלו אותו. בארוחה עשירה כדאי להגביל את כמות האוכל לצלחת אחת. אפשר להחליט ששמים מה שרוצים, הר על הצלחת, אבל שיהיה הר אחד. זה תוחם את האכילה ומונע את המצב שאוכלים עוד קצת ועוד קצת מבלי להרגיש. זה טריק חשוב במיוחד בארוחות חג, כשיושבים כולם ליד השולחן לאורך זמן.
5. להגיש מנה אחרונה בצנוע, רק יודו לך. מי קבע שחייבים הרבה מנות אחרונות עשירות אחרי ארוחה גדולה? ברור שתמיד יש מקום למנה אחרונה – גם אם מפוצצים. תאפו ותחזיקו את המינימום הנדרש למנה האחרונה – תגישו פירות, תמרים ואגוזים, ואם חייבים, בחירה אחת של מנה עתירת סוכר ושומן, לא ארבע. ככל שיש בחירות רבות יותר, אוכלים יותר, וזה נכון לגבי כולם. עדיף לאפות בעצמך עוגה פשוטה מאשר לקנות מוכן – ובטח לא קרמים וגלידות "פרווה", הן מלאות במרגרינה וכימיקלים.
6. בסוף הארוחה להתרחק מהשולחן. אם החלטת לוותר על מנה אחרונה וקשה לשבת שם ולראות את כולם "תוקעים", זה הזמן לקום מהשולחן ולעזור בפינוי. אם רוצים להישאר ליד השולחן אפשר פשוט להרחיק את הכסא מהשולחן במרחק כזה שהיד לא מגיעה לצלחת. אולי זה נשמע מגוחך, אבל זה ממש עובד. המוח מקבל מסר – "סיימתי לאכול".
7. נישנושים מחביאים בארון, ירקות ופירות משאירים על השולחן. כשיש אוכל גלוי מול העיניים, יש לנו נטיה לאכול אותו, בלי לשים לב, בלי קשר לרעב. לכן, בתקופה הזאת כשמסתובבים הרבה בבית ובמטבח, חשוב לדאוג שהנישנושים מוסתרים מהעיניים ולא נגישים. מנגד, זו ההזדמנות לדחוף ירקות לילדים – אפשר להניח צלחת מסודרת בצורה מושכת על השולחן, או קערה של עגבניות שרי, או קערת פירות – בלי דיבורים, פשוט להניח. תאמינו או לא, אוכלים אותם, מניסיון.
8. כמיהה היא מחשבה שקרית – לנשום עמוק ולזוז. חגים זה זמן בו לרבים מתפתחת כמיהה, ובטח למכורה כמוני. זכרו שכשמחשבה כזאת של "רוצה ועכשיו!" מגיעה, זה לא דבר אמיתי. זהו הקול של ההתמכרות, שרוצה את הסם שלו. המחשבה הזאת באה מהחלק של המוח שאינה קשורה להיגיון או לכוח רצון, לחלק של "הזוחל" (רפטילי). אם מגיעה כמיהה – לעצור, לחשוב מי מדבר בראש (מי ששמע את ההרצאה שלי יודע שזה ה "גולם מארץ בא-לי" ואיך לדבר אליו), ולקחת כמה נשימות עמוקות ואיטיות. לעיתים קרובות יש תחושה של חרדה שמלווה את הכמיהה והנשימות מורידות את מפלס הסטרס. אם אפשר, זה עוזר מאד לעבור למקום אחר, לדוגמה, לחדר אחר בבית או לצאת לסיבוב קטן בחוץ.

שיהיה חג שמח!