דיווחים על מצבו הבריאותי של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) נותנים דחיפה נוספת למאבק הירושה הפנימי בתוך הנהגת תנועת הפתח, התנועה המהווה את עמוד השדרה של הרשות הפלסטינית. בראיון ל'דבר ראשון', ד"ר עידו זלקוביץ, ראש חטיבת לימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועמית מחקר במכון מתווים, מונה את רשימת האישים המועמדים לרשת את עבאס.
זלקוביץ מדגיש כי על אף שבמדינת ישראל יש עניין רב בזהות המנהיג הפלסטיני הבא שיעמוד בראש הפתח, השאלות הנוגעות ליחסי ישראל והפלסטינים וההשפעה על החברה הישראלית הן רק רקע להכרעה וכי ההחלטה הסופית היא תולדה של תהליכים פנימיים פוליטיים בתנועת הפתח.
יחד עם זאת, ההערכה היא שמנהיג הפתח הבא, ללא קשר לזהותו, ישמור על האינטרסים האסטרטגים המשותפים לישראל ולרשות הפלסטינית, על הסכמי אוסלו ועל התיאום הביטחוני. ביחס למשבר הלאומי הפלסטיני, והפיצול בין הפתח לחמאס ובין רצועת עזה ושטחי יהודה ושומרון, זלקוביץ לא צופה כל שינוי שיביא לאחדות. זאת כל עוד חמאס לא תכריז כי היא מתפרקת מנשקה ומשאיפותיה הצבאיות – זו המדיניות הרשמית והעקבית של פתח.
מחמוד אל עאלול – סגן יו"ר הפתח
מחמוד אל עאלול (68), יליד שכם, גויס לפתח בגיל 17 בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, תקופה בה הלאומיות הפלסטינית החלה לפרוח. באותה שנה נכלא אל עאלול בכלא הישראלי ולאחר שלוש שנים גורש לירדן. אל עאלול היה פעיל בזרוע הצבאית ונהפך לעוזרו הקרוב של אבו ג'יהאד (ראש הזרוע הצבאית של אש"ף וסגנו של יאסר עראפת. אבו ג'יהאד אחראי לרציחתם של עשרות אזרחים ישראלים. חוסל בידי סיירת מטכ"ל בתוניס בשנת 1988, ש.נ.) ותחתיו זכה לכינוי "אבו-ג'יהאד הקטן". אל עאלול חזר לשטחים בעקבות הסכמי אוסלו והחל בקריירה הפוליטית שלו. הוא פחות מוכר בקרב הציבור הישראלי מאחר ובניגוד לפוליטיקאים פלסטינים אחרים, לא מילא בעבר תפקידים שחייבו אותו ליצור קשר עם בני שיחו הישראלים, בניגוד למשל לבכירים במסגרת מנגנוני הביטחון הפלסטינים. אל עאלול עסק בעיקר בפוליטיקה הפנימית הפלסטינית ובבניית השטח בפתח. אל עאלול כיהן כמושל שכם במינוי של עראפת ב-1996. בשנת 2006 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית ומונה על ידי עבאס לתפקיד שר הרווחה. אל עאלול איבד את בנו ג'יהאד שנהרג במהלך האינתיפאדה השניה.
השיח של אל עאלול מעיד על חוסר חיבור לממסד הישראלי. אל עאלול מחזיק בקו ניצי תקיף נגד ישראל, וביצע שינוי בתפיסה לאחר שבשנת 2003 חתם על הסכם איילון-נוסייבה התומך בפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כיום הוא שולל מאבק מזוין מתוך הבנה שמאבק כזה ימיט חרפה על החברה הפלסטינית אך יחד עם זאת תומך במאבק עממי נמוך עצימות הכולל זריקות אבנים, בקבוקי תבערה, הפגנות, חרמות ומאבק ה-BDS על מנת להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל. אל עאלול רואה בצבא ובהתנחלויות גוף אחד ושלם שנועד לחנוק את החברה הפלסטינית, והיה לאחד המנהיגים היחידים שקרא להחלת חרם פלסטיני על מוצרים ישראלים.
אל עאלול משמש היום כמספר 2 של עבאס לאחר שזה מינה אותו לפני כשנה לסגנו, תפקיד שלא היה קיים טרם המינוי. כשמונה לתפקיד היו שחשבו כי מדובר בבחירה שנועדה להשקיט את מאבקי הירושה בין השמות המוכרים יותר. אל עאלול נחשב לדמות פחות כריזמטית שיכולה לעמוד בצומת הכוח האסטרטגית ובכך לדחות את המאבק העתידי להנהגה. בסופו של יום נראה כי אל עאלול לוקח חלק במאבק הירושה וכי הפתיע בגיבוש מקורות כוח משלו בתנועת הפתח והוא נהיה יותר מקובל על ידי הממסד הפתחאווי.
ג'יבריל רג'וב – יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, בכיר בפתח ולשעבר ראש הביטחון המסכל בגדה
ג'יבריל רג'וב (65), יליד הכפר דורא המצוי במרחב הכפרי של העיר חברון, מייצג בקרב הפלסטינים את דרום הגדה המערבית ומרחב הר חברון. זוכה לתמיכה ולפופולריות גבוה בקרב הציבור הפלסטיני. רג'וב מחזיק שלושה תפקידים עיקריים, החשוב מביניהם הוא בממסד הפתחאווי. רג'וב מהווה באופן רשמי מספר 3 בהנהגה הפלסטינית בהיותו מזכ"ל המועצה המרכזית של הפתח.
בגיל 17 רג'וב נשפט למאסר עולם לאחר שהשליך רימון על משאית צה"לית. בכלא הישראלי למד רג'וב עברית רהוטה ושוחרר בשנת 1985 במסגרת עסקת ג'יבריל. רג'וב היה מקורב לאבו ג'יהאד ולאחר ההתנקשות בו נהפך למקורבו של עראפת. לאחר הסכמי אוסלו חזר רג'וב לשטחים ושימש כראש הביטחון המסכל בגדה. לאחר שהפסיד בבחירות 2006 התפטר מתפקידיו והתמנה ליו"ר התאחדות הכדורגל. רג'וב הצליח לבנות לעצמו מעמד שמבוסס למעשה על חיבור בין הקריירה הצבאית ביטחונית בעברו לבין הקריירה הציבורית פוליטית שלו היום שנשענת גם על הפופולריות של הספורט והכדורגל.
בשנת 2002 היו שהספידו אותו לאחר סאגת הפצצת מפקדת הביטחון המסכל הפלסטיני בביתוניה במהלך מבצע חומת מגן והדחתו על ידי ערפאת. רג'וב נהנה מתמיכה חזקה של אנשי המנגנון הביטחוני הפלסטיני בגדה המערבית. הוא גם הצליח להמציא את עצמו מחדש דרך הפוליטיקה של הספורט בתפקידו כיו"ר התאחדות הכדורגל. תחת כהונתו הצליח הכדורגל הפלסטיני לצמוח משמעותית. נבנו אצטדיונים רבים, שופרו תשתיות ספורט והליגה הפלסטינית עשתה קפיצת דרך משמעותית. גם הנבחרת הפלסטינית מצליחה והיום היא מדורגת בפיפ"א במקום 96 מעל לנבחרת ישראל שבמקום 98. רג'וב משמש גם כיו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני אשר סייע לו להשיג נראות בינלאומית. מבחינת הפלסטינים הייצוג בתחרויות ספורט חשוב במאבק שלהם להשיג לגיטימציה בינלאומית, מהלך אשר רג'וב הוביל. חלק ממאבק זה היה מאבקו להוציא את ישראל ממוסדות פיפ"א.
מרואן ברגותי – מנהיג פלסטיני היושב בכלא הישראלי
מרואן ברגותי (60), יליד הכפר קובר מאזור רמאללה, נשפט בבית המשפט הישראלי לחמישה מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנות מאסר על מעשי טרור בהם נרצחו ונפצעו ישראלים רבים. פשעים אלו בוצעו בהיותו מפקד כוחות התנזים, הזרוע הצבאית של הפתח בתקופת אינתיפאדת אל אקצא. ברגותי נחשב לאחד הסמלים של האינתיפאדה השניה וכיום נתפס כאחד מהמנהיגים החשובים בקרב הפלסטינים. ברגותי זוכה גם לפופולריות גדולה ברחוב הפלסטיני. בהיותו בכלא, ברגותי מצליח להשפיע על תהליכים לאומיים פלסטינים. יחד עם זאת היותו כלוא בכלא הישראלי מוציא אותו דה פקטו ממאבק הירושה. הפרקטיקה הפוליטית מתוך בית הכלא לא מאפשרת להוביל מהלכים מדיניים נדרשים. ברגותי כלוא כרגע בשני מובנים: הראשון פיזי והשני פוליטי סמלי. הוא כלוא גם בתוך דמותו כאסיר ייצוגי.
מוחמד דחלן – יליד עזה ומקורב לאמירויות
מוחמד דחלן (58), יליד מחנה הפליטים חאן יונס ברצועת עזה, מחנה הפליטים ממנו מגיע גם מנהיג החמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר. הם בני אותו הגיל ומכירים אישית זה את זה. דחלן היה ממקימי תנועת הנוער של הפתח, השביבה, בשנת 1981. ב-1987 גורש לירדן והצטרף לפתח ולאש"ף בתוניס. הוא התקדם בתוך הארגון עד שהפך למקורבו של עראפת. דחלן נחשב לאיש החזק של הפתח ברצועת עזה.
נכון להיום דחלן מורחק משורות התנועה בעקבות סכסוכים פנימיים עם אבו מאזן. בשנת 2016 נידון לשלוש שנות מאסר בבית המשפט הפלסטיני והוא מרבה לשהות באזור נסיכויות המפרץ שם יש לו קשרים רבים. לרשותו מקורות תמיכה במחנות הפליטים בגדה המערבית. קיימת כלפיו תלות כלכלית בהיותו מסייע להבאת מימון הנחוץ להם מאוד. דחלן ישאף לחזור לשורות התנועה ביום שאחרי אבו מאזן. הוא בונה על תמיכה של שחקנים חיצונים שיאפשרו לו את המהלך, דוגמת איחוד האמירויות ומצרים. גם אם הוא לא נתפס כמועמד בעל מספיק כוח כרגע, הוא יעשה כל שביכולתו לקחת חלק במשחק קביעת המנהיג הבא כדי למנף את מעמדו.
מג'ד פריג'
שם נוסף שעולה חדרי חדרים הוא מג'ד פריג' בן 46, יליד מחנה הפליטים דהיישה. איש ביטחון פלסטיני, ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני. דובר עברית רהוטה ונחשב לאחד מאנשי סודו ואמונו של אבו מאזן. פריג' מקובל גם ע"י האמריקאים. השאלה לגביו אם הוא כיכול להניע מהלכים בתוך המועצה המרכזית של הפתח לקדם את מועמדותו.
