בית המשפט העליון בארה"ב, מפוצל בעמדותיו, קבע ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה כי מעסיקים יכולים לאסור על עובדיהם לשתף פעולה ולהתאחד בסכסוכים אודות שכר ותנאי עבודה, החלטה שמשפיעה על כ-25 מיליון עובדים לא מאוגדים בארה"ב.

כשהשופטים השמרנים נהנים מרוב בבית המשפט נפסק כי ניתן לכפות על עובדים יחידים תהליך של בוררות ולא לפנות לבתי הדין, כדי להעלות טענות בנושא שכר ושעות נוספות. ארבעת השופטים הליברלים שהתנגדו להחלטה טענו כי היא תפגע בעובדים בשכר נמוך ובמיוחד בעובדים ממעמדות פגיעים.

בעוד הטענות כלפי ההחלטה נסובות בעיקר סביב ענייני שכר, התוצאה עלולה להתרחב גם להפליה במקום העבודה ולסכסוכים אחרים אם חוזה העבודה של העובד יכיל את הסעיף האומר כי העובדים יהיו חייבים להשתמש בבוררות אחד-על-אחד.

על עובדים שרוצים לפעול נגד הטרדה מינית, הפלייה בשכר, הפליה נגד עובדת בהריון והפליה גזעית, "ניתן עכשיו לכפות תהליך בוררות מאחורי דלתיים סגורות, בתוך תהליך יחידני, שעולה כסף והינו לעיתים סודי", אמרה פאטימה גוס גרייבס, נשיאה ומנכ"לית במרכז הלאומי של משפט לנשים (National Women’s Law Center).

בית המשפט העליון של ארה״ב בוושינגטון (צילום: סוכנות AP).

הפסיקה אינה משפיעה על עובדים מאוגדים באיגוד מקצועי, אבל היא תשפיע בהערכה על כ-25 מיליון עובדים המועסקים תחת חוזה שבעצם יאסור אותם מלפעול באופן קיבוצי אם הם ירצו להעלות תלונה לגבי היבטים שונים בהעסקה שלהם.

יש לציין כי הפסיקה משקפת דפוס רב-שנים של בית המשפט העליון של הגבלת פעילות מעמדית משותפת של עובדים והעדפת תהליך בוררות המועדף על-ידי המעסיקים על-פני תביעות בבית משפט שבדרך כלל עדיפות על העובדים. גם ממשל טראמפ תומך במעסיקים ופועל להפוך החלטות עבר, מימי ממשל אובמה, שצידדו דווקא בעובדים.

המשימה שבית המשפט לקח על עצמו היא ליישב סתירות בין חוקים פדרליים קודמים שנראה כי אמרו דברים שונים בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, חוקי עבודה מתקופת ה"ניו-דיל" בפירוש נותנים לעובדים את הזכות להתאגד. מצד שני, חוק הבוררות הפדרלית הישן יותר מעודד את השימוש בחלופת הבוררות על-פני פניה לבתי הדין.

השופט ניל גורשוך, שכתב את חוות הדעת עבור הרוב, אמר כי חוזי ההעסקה המונעים את התאגדות העובדים תקפים על פי חוק הבוררות. "כעניין של מדיניות השאלות האלה בהחלט שנויות במחלוקת, אבל כעניין של החוק התשובה ברורה". לפי גורשוך, פסק הדין עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות. "במקרים רבים במשך שנים רבות, בית משפט זה שמע ודחה את המאמצים לייצר סתירותבין חוק הבוררות לבין חוקים פדרליים אחרים. למעשה, בית משפט זה דחה כל מאמץ עד כה (למעט חריגה זמנית אחת שגם היא נדחתה מאז)", כתב גורשוך.

בייצגה את השופטים הליברלים שהתנגדו לפסיקה, השופטת רות ביידר גינזבורג קראה להחלטה "שגויה באופן מקומם" וטענה כי היא עשויה להוביל ל"תת-אכיפה קיצונית של חוקי מדינות וחוקים פדרליים וחוקי המדינות שנועדו לקדם את רווחתם של העובדים הפגיעים". גינזבורג אמרה כי התלונות האישיות יכולות להיות קטנות מאוד במונחים של כסף, "בגודל שבקושי מצדיק את ההוצאות של המבקשים לעתור לבד".

השופטת רות באדר גינזבורג (צילום: AP Photo/Alex Brandon).

גינזבורג, שהקריאה את התנגדותה בקול על מנת להדגיש את חוסר ההסכמה שלה אמרה כי לעובדים אין באמת ברירה האם לחתום על חוזים כאלה וקראה להם חוזי "יד מכופפת מאחורי הגב, קח את זה או לך" (arm-twisted, take-it-or-leave-it contracts). לדבריה, "יש צורך דחוף בפעולת הקונגרס", ובכך חזרה על קריאתה מ-2007 לקונגרס לטפל באפליית שכר בעקבות פסק דין של עליון שגם אליו התנגדה.

קריסטן קלרק, נשיאת ועדת עורכי הדין לזכויות האזרח תחת החוק, אמרה כי היא חוששת שלהחלטה תהיה השפעה מרחיקת לכת. "ההחלטה תקל על המעסיקים להימלט מאחריות לאפליה והתנכלות נרחבת. שום אמריקאי לא צריך לחתום על ויתור זכותו לדרוש את ההגנות המשמעותיות הניתנות על ידי חוקי זכויות האזרח הקריטיים של האומה שלנו", אמרה קלארק. גם המועצה הלאומית ליחסי עבודה, שלקחה כיוון אחר מהממשל, טוענת כי חוזים הדורשים מעובדים לוותר על זכותם לפעול קולקטיבית מפירים את חוקי העבודה.

עורכי דין המייצגים את המעסיקים אמרו כי ההחלטה מגינה על עסקים ממשפטנות אין סופית ויקרה. ניתן היה לראות כיצד האינטרסים של בעלי העסקים מוזגו לצורך תמיכה בחוזים המחייבים בוררות. גרגורי ג'ייקוב, לשעבר בכיר במשרד העבודה בממשל בוש, אמר כי בית המשפט פסק כמו שצריך. "החלטה זו לא תראה גידול עצום בשימוש בהוראות אלו, אך היא מגינה על המעסיקים ומונעת את הצבת ספקי העבודה של המדינה תחת איום של עיסוק מנקז במשפטנות יתר", אמר ג'ייקוב.

גם הערכאות המשפטיות התחתונות בארה"ב היו חלוקות ביניהן והתפצלו בעניין. בית המשפט העליון שקל שלושה מקרים – שניים שבהם פסק בית המשפט לערעורים כי לא ניתן לאכוף הסכמים המחייבים בוררות ושלושה בהם קבעו בתי משפט לערעורים כי הם תקפים.

הפגנה מול סניף מקדונלדס במיניאפוליס. מתוך אתר Fibonacci Blue / flickr

מאז עלייתו לשלטון של טראמפ יחסי העבודה בארה"ב השתנו לרעת העובדים. טראמפ שהבטיח במילים להיטיב עם העובדים האמריקאים, במעשים עושה אחרת ובשלוחות רבות של הממשל הגישה המעדיפה את המעסיקים על-פני העובדים באה לידי ביטוי במינויים של מייצגי תפיסת העולם הרפובליקנית התומכים בשוק החופשי על פני זכויות עובדים או אחריות ממשלתית לאזרחים.

כך למשל במועצה הלאומית ליחסי העבודה, התבצע מינוי של שני חברי ועדה שמרנים שייטו את הכף ברוב ההחלטות לטובת הרפובליקנים. כאמור, דווקא במקרה זה המועצה בכל זאת צידדה בעמדת המיעוט ובטובת העובדים.

לעומת זאת, המועצה ביטלה חקיקה מ 2011 המאפשרת למקומות עבודה קטנים להתאגד מקומית לא בתלות של מקום העבודה הגדול.

שביתת המורים שהתקיימה באפריל שפכה אור על תופעת ההתנגדות ההולכת וגוברת של העובדים בכלל המגזרים לפגיעה בהתארגנות וברצון לעבודה הוגנת שמבטיחה הווה של קיום בכבוד עם עתיד טוב יותר.