עד עכשיו יכלה ישראל לעקוב אחר הנעשה בסוריה בלי צורך להתערב ממש מעבר לקווים האדומים הידועים של העברת נשק מסוכן ללבנון. אבל אחרי היחלשות דאעש (לדעתנו זמנית; דאעש עוד יחזור בצורה אחרת) העבירה ישראל הילוך, וכעת היא מכשילה באופן פעיל את מאמצי איראן להתבסס בסוריה, ואנו עלולים לעמוד בקרוב בפני מבחן נוסף שעלול לגרום להחרפה במעורבות הישראלית, ומדובר בנעשה בדרום הגולן, בחורן או אזור דרעא, שם החל למעשה המרד הסורי.
אחרי שאסד הצליח בעזרת רוסיה ואיראן להחזיר לידיו את השליטה באזור דמשק, הוא מבקש לרדת דרומה "ולשחרר" את דרעא. יש כאן כמה בעיות. ראשית, אזור דרעא התקרב לישראל, ורב המטופלים בבתי חולים בישראל הם מן האזור הזה. האזור הזה מוכר כקרוב לישראל, ומבחינת ישראל יש פה מבחן של אמינות לגבי הסורים.
שנית, רוסיה שנמצאת בתיאום גלוי עם ישראל תומכת בפריסה מחודשת של שלטון אסד ברחבי המדינה, והמצב בדרעא עלול להתגלות כמבחן ליחסי ישראל עם רוסיה.
רוסיה מסכימה עם ישראל כי איראן היא גורם מפריע. בעוד רוסיה רוצה לייצב את המצב בסוריה, איראן פועלת להפוך את סוריה לחלק מהותי של הקשת השיעית, ולפיכך מקור של אי יציבות בכל האזור בניגוד ליציבות שאותה רוצה רוסיה לחזק, אבל בין רוסיה לישראל יש הבעיה של אסד – אם לא איראן תיכנס לדרעא, אז הצבא של אסד – וגם לזה ישראל לא מוכנה.
ירדן הייתה שותפה לישראל בהבנות לגבי דרעא, אבל כאשר רוסיה וארה"ב הכניסו את האזור למצב של "הפחתת לחימה", ירדן תמכה בהסדרים בעוד ישראל הייתה מסוייגת.
לכאורה הסכם "הפחתת הלחימה" מבטיח שצבא אסד לא יירד דרומה, אבל אל תהמרו על זה – בסוריה לא נהוג לקיים התחייבויות.
יש גם לשים לב להבדלי סגנון בין רוסיה לישראל. בעוד ישראל אומרת שרוסיה מחוייבת להוציא את איראן מסוריה, רוסיה אומרת כי על "כל הכוחות הזרים", כלומר: גם ישראל.
אל נתפלא אם באחד השלבים הבאים שבו תרצה רוסיה "לחזק" את אסד – היא תחדש את הדרישה מישראל לסגת מן הגולן. אבל די לצרה בשעתה.
**
