השקט שביקשה מערכת הביטחון ממשפחת מנגיסטו, בקשה המלווה תמיד בהסברים הגיוניים וביטחונים איתם קשה להתמודד, ויתכן כי יש להם אחיזה במציאות, עדיין צרוב בעורם. ביום מתוח במיוחד בגבול עזה ובתקופה אלימה במיוחד בעזה עצמה, ולאחר 1,360 ימים שהוא בשבי חמאס, התכנסה אתמול (שלישי) ועדת החוץ והביטחון לדיון תחת הכותרת "אברה מנגיסטו נמצא שלוש שנים וחצי בידי חמאס ודבר לא התקדם במגעים לשחרורו".

"עד עכשיו אמרו לנו לשתוק וזה מה שפגע בנו" אמרה אגרנש, אמו של אברה. "אם היו פועלים מיד, הבן שלי לא היה נשאר שם עד היום. לא קיבלתי תשובה איך זה שהחיילים נתנו לו לעבור את הגבול? אולי חשבו שהוא סודני או אריתראי, וגם אז היה צריך לעצור ושלאול אותו. על מה הם שומרים?"

דיון בועדת החוץ והבטחון עם הוריו של אברה מנגיסטו (צילום: דוברות הכנסת / נעם ריבקין פנטון).

ח"כ איל בן ראובן (המחנה הציוני), פנינה תמנו שטה (יש עתיד) ומוסי רז (מרצ), שיזמו את הדיון, זימנו אליו חברי כנסת רבים, את מתאם שבויים ונעדרים במשרד ראש המשלה, ירון בלום, ובני משפחת מנגיסטו. אחיו של אברה, אילן, ניסה להתמודד עם תזת ה'תנו לנו לעבוד ואל תפריעו', עליה חזר בלום, ואמר: "אם לא זועקים בזירה הבינ"ל, אז איך רוצים שאברה יחזור? הבקשה לא לעשות רעש לא מעלה את המחיר, אלא היא תירוץ לא לעשות כלום".

"למשפחת מנגיסטו יש אחריות אחת בלבד – לוודא שהתוצאה, שכולנו מייחלים לה, היא שאברה יחזור הביתה" אמר יו"ר הוועדה, ח"כ דיכטר. "בצדק ובדין לא מעניינים אותה התהליכים אלא רק מבחן התוצאה. בוועדת המשנה ניתן לומר דברים יותר קונקרטיים, גם ברמה המבצעית, אבל לאף אחד פה אין ספק או מחלוקת, שלא תהיה שום הסדרה עם חמאס בעזה מבלי חזרתם של כל הבנים הביתה, ללא הבחנה".

דיכטר הבהיר למשפחה כי ההצעות הפופוליסטיות הנשמעות חדשות לבקרים, בדבר הרעת תנאים לאסירי החמאס, אינה אפשרית מבחינת החוק הבינלאומי: "הניסיון לחפש בצד השני גישה הומאנית לא צלח עד היום, מכל מיני סיבות, אבל בעיקר כי הם ארגון טרור ואנו מדינה. לנו כמדינה יש מחויבות לאפשר לצלב האדום לבקר בבתי הכלא, בעוד הצד השני לא מחויב לכלום"

"אני מזמין את משפחת מנגיסטו לראות בוועדת החוץ והביטחון כתובת בכל עת שאתם מרגישים שמשהו מתנהל לא כפי שאתם סבורים. זה סיוע שאנו יכולים לתת, למרות שהפתרון יבוא רק מהגוף המקצועי שמוביל ירון בלום".

הטראומה של עסקת שליט

לפני כן התבטאו חברות וחברי כנסת הביעו אמפטיה לבני המשפחה, ולפי מיקומם באופוזיציה או בקואליציה התייחסו לאפשרות לקדם מהלכים להשבת אברה לחיק משפחתו. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, (יש עתיד) אמרה: "כמעט ארבע שנים חלפו מאז שאברה חצה את הגבול, ואני הייתי צריכה להתרוצץ בין חברי הכנסת וחברי קבינט לוודא שכולם יודעים שאזרח ישראלי חצה את הגבול. יש ליקויים בנושא ולא השתמשו בכל האמצעים והמנופים כדי להפעיל לחצים, כולל בינ"ל, בשביל להחזיר את אברה. לאחרונה ביקר בארץ מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, וכאשר נפגשתי איתו הוא בכלל לא ידע על המקרה, איך זה יכול להיות?"

ח"כ אילן גילאון (מרצ), הצביע על אחת הבעיות הציבוריות המקשות על עיסקת שבויים,: "למדינת ישראל נשארה טראומה מסוימת מעסקת שליט, אבל חייבים לפתור את הנושא הזה".

ח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי) אמר: "אני לא ידוע אם אברה חי או, חס ושלום, אינו בחיים, אבל אני כן יודע שהסוגיה צריכה להיות תמיד בראש סדר היום הציבורי, במקביל למגעים החשאיים. כבר ארבע שנים שהכל ידוע ומפורסם ולכן לא תהיה לזה השפעה על המחיר. אני בעד סיוע הומניטרי לעזה כל הזמן, וסבור שרוב רובם לא רוצים להיות שותפים לטרור. צריך להפריד בין פגיעה בראשי הטרור לסיוע הומניטרי לכל האזרחים, אבל הנעדרים חייבים להיות חלק מכל הסכם הסדרה מול עזה".

אברה מנגיסטו (התמונה באדיבות המטה לשחרור אברה מנגיסטו)

בסיום הדיון ביקש גשאו מנגיסטו, אביו של אברה, לומר דברי סיכום מטעם המשפחה: "ארבע שנים אני בוכה אבל היום יש לי קצת אופטימיות. אני מייחל שאני לא אצטרך לבכות ולמות עם הבכי, בלי שהבן שלי חוזר. אנו יושבים כבר חודשיים מול פתח בית ראש הממשלה ומדי פעם אני רואה אותו חולף על פנינו מבלי לעצור ולהתעניין. כאשר הוזמנו להיפגש עימו שאלנו אותו מדוע בכל נאומיו בעולם הוא לא מזכיר את שמו של אברה, והוא אמר שהוא יודע איך לפעול וכל המהלכים הם דיסקרטיים. שאלנו גם מדוע לא נעשה תחקיר על כך שאפשרו לאברה לעבור את הגבול, והוא רק אמר שיבדוק את זה, אבל קצת תשובות קיבלו רק בשל התחקיר של התכנית 'עובדה'. עכשיו, אחרי הדיון היום, יש לי קצת אופטימיות שפתחתם צוהר לישראליות".