השופט קולה מבית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את סלע ברצח אישתו, דור כרסטני, שהייתה בת 23 בזמן הרצח, ברצח שני ילדיו – יוסף בן השנתיים, ובנימין בן השנה, וברצח בן שכניו – נחמן עתיה בן ה-12. סלע הורשע גם בנסיון רצח של בן שכנו נתן עתיה בן ה-11, שניצל בכך שהעמיד פנים כי הוא מת.
כתב האישום ייחס לסלע ארבע עבירות רצח, ועבירה נוספת של נסיון רצח. על פרטיו המלאים של כתב האישום הוטל חסיון על מנת לשמור על כבוד הנרצחים, היות והוא מכיל "תיאורים מזעזעים". על סלע נגזרו ארבעה מאסרי עולם מצטברים, וכן 10 שנות מאסר נוספות על נסיון הרצח של הילד נתן עטיה. בנוסף ישלם למשפחות הקורבנות פיצויים של מעל למיליון שקלים.
אכן, המעשה הנורא שביצע הנאשם אינו נורמטיבי וקשה להבין את פשרו, אך בכך אין כדי למלט את המבצע מאחריות על מעשיו
על פי כתב האישום, בינואר 2017 הזמין סלע את שני ילדי השכנים להגיע לביתו, והשניים הגיעו. במהלך ביקורם, וכאשרי יתר בני משפחתו של סלע נמצאו בדירה, שלף סלע מספר סכינים ממטבח הדירה, והחל לדקור את אישתו, דור כרסנטי, שהתחננה כי סלע יחדול, אך זה המשיך לדקור אותה עד שצנחה אל רצפת המטבח.
לאחר מכן, פנה סלע אל בן שכניו – נתן בן ה-12, והחל לדקור אותו באמצעות הסכינים. נתן התחנן על חייו אולם סלע המשיך לדקור אותו. בשלב מסויים, החליט נתן להעמיד פנים כי הוא מת, וכך הצליח לגרום לסלע להפסיק לדקור אותו. אז פנה סלע אל בן השכנים השני, נחמן בן ה-11, ודקר אותו למוות. לאחר מכן, פנה אל עבר שני בניו. ראשית, רצח את בנו יוסף, בן השנתיים ולאחר מכן הוציא את בנימין בן השנה ממיטת התינוק שלו, ורצח גם אותו.
כשהאמין שרצח את כל בני הבית, נכנס סלע לחדר השינה שלו, החליף את בגדיו ונעליו ונמלט מן הבית. בשלב זה, פנה נתן, הניצול היחיד אל דור כרסנטי, שאל אותה אם היא בחיים ואז יצא מהדירה דרך חלון הדירה, צעד החוצה ופנה לעזרה.
עוד לפני שהוגש כתב האישום בתיק, הופנה סלע לקבלת אבחון פסיכיאטרי. בסיכום חוות הדעת הפסיכיאטרית נכתב כי סלע "לא חולה במחלת נפש במובן המשפטי של המילה" וכי הוא יכול לעמוד לדין ולעקוב אחרי הליכי המשפט. עוד נכתב כי סלע לא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי, אך כי משיקולי מסוכנות גבוהה מומלץ להשאיר אותו במעצר.
בהכרעת הדין, ציין השופט קולה כי אכן לא נמצא מניע לרציחותיו של סלע, אך הזכיר כי מניע אינו אחד מיסודות העבירה, וכי ניתן להרשיע את סלע ברציחות גם מבלי לייחס לו מניע עבורן. "אכן, המעשה הנורא שביצע הנאשם אינו נורמטיבי וקשה להבין את פשרו, אך בכך אין כדי למלט את המבצע מאחריות על מעשיו".
