שעת צהריים מוקדמת, גלגליו של מטוס הבואינג 767-300 ניתקו זה עתה ממסלול ההמראה. היעד במרחק ארבע שעות טיסה. על אף שבמקור תוכנן המטוס הגדול להכיל 350 נוסעים, היום יושבים בו שלושה אנשים בלבד, לצד שני הטייסים והדיילת הפרטית.

בניגוד למנהגו בכל טיסה, הפעם הוא החליט להימנע מעיסוק בענייני עבודה – אם אפשר בכלל לקרוא למה שהוא עושה 'עבודה'. את העוזר האישי הוא שולח לנוח בחלק הקדמי של המטוס, את המחשב השאיר סגור, ואף ביקש שהטלפון הלווייני המותקן במטוס ינותק. שלא תיפול כאן טעות: לא הטיסה מרגשת אותו, וגם לא תעודת הזהות הכחולה שמחכה לו בנמל התעופה בן גוריון. עבור אנשים כמותו, שמחזיקים מטוס נוסעים מסחרי כמטוס פרטי ויאכטה שעולה כמו תמ"ג של מדינה קטנה, לגבולות לאומיים אין הרבה משמעות. גם למושגים כמו 'אזרחות' או 'לאומיות' יש בעיקר תפקיד ביורוקרטי.

מלבד עוזרו האישי, לטיסה הזו הוא צירף בחור צעיר נוסף, שעבורו פינה את זמן הטיסה. לבחור הצעיר קראו אלכסנדר, אבל בפי כולם נקרא ברונסון – כינוי שהדביקו לו חבריו בילדותו, בגלל שעל אף גילו הצעיר היה דומה להפליא לשחקן המערבונים האמריקאי צ'ארלס ברונסון. לפני חודש הוטלה על ברונסון המשימה לכתוב את הביוגרפיה של האוליגרך בן ה-52, וזו כבר פגישתם השלישית.

"אתה יודע שאני כמעט עליתי לישראל בשנות השבעים?" הוא פותח את השיחה עם ברונסון כאילו שיחתם בשבוע שעבר לא הופסקה, "אחרי ששני הורי נפטרו, הדוד שלי חשב שזה יהיה רעיון טוב לשלוח אותי לגדול בקיבוץ. אני לא יודע למה זה לא יצא לפועל, אבל משעשע לחשוב לאן החיים שלי היו מתגלגלים". ברונסון מחייך ומבקש ממנו לספר יותר על התקופה שבה גדל אצל הדוד בצפון מערב רוסיה. "עוד נגיע לימים ההם אצל הדוד בפעם אחרת", אמר, "בטיסה הזו אני אספר לך איך הפכתי מנער יתום שמוכר ברווזוני גומי ברחוב לאיש העשיר במדינה". הוא עוד לא קיבל את תעודת הזהות שלו, אבל כבר דואג לכנות את עצמו 'האיש העשיר במדינה', חושב לעצמו ברונסון.

המליארדר רומן אברמוביץ׳ מריע לקבוצת צ׳לסי שבבעלותו באצטדיון בלונדון, 21.5.17 (צילום: AP Photo/Kirsty Wigglesworth).

"ברווזוני גומי, צהובים כאלה, לאמבטיה, ככה התחלתי". הוא לוקח לגימה מהירה מכוס הוויסקי וממשיך בהתלהבות של ילד, "אחר כך מכרתי גם צמיגים משומשים, היה בזה הרבה כסף בשביל בחור צעיר ברוסיה של שנות השמונים. אנשים לא יכלו להרשות לעצמם צמיגים חדשים. איש עסקים טוב יודע לזהות צורך ולתפור לו מענה שיתאים ללקוחות". ברונסון מדגיש בקו את המשפט האחרון במחברת שלו. "ב-1987, כשגורבצ'וב הציג את הפרסטרויקה, לא כולם הבינו שהסיפור הסובייטי מאבד כיוון. אני הייתי אז רק בן 21, אבל כבר ידעתי איך עושים עסקים, וחשוב מזה – למדתי לזהות התפתחות של מחסור."

הוא עצר רגע לנשום, וידא שברונסון עדיין מרוכז בדבריו, והמשיך. "ב-1988 פתחנו אני ואולגה, אשתי הראשונה, מפעל לייצור בובות. זה היה יותר בית מלאכה ממפעל. לא עשינו מיליונים, אבל הכסף התחיל להתגלגל לנו בידיים. ככל שההתפרקות של ברית המועצות התקדמה, אני התחלתי לחפש עוד ועוד תחומים להתפתח אליהם. המצב הכלכלי באותה תקופה לא היה קל, ודלק היה מצרך מבוקש מאוד. אז סחרתי בדלק. בשר החזיר התייקר, אז לקחתי הלוואה קטנה ורכשתי חווה לגידול חזירים. בשלב מסוים, כשהתחילה להתפתח אליטה כלכלית שניזונה מהגופה המתפוררת של ברית המועצות, נוצר ביקוש לשומרי ראש – אז פתחתי חברה שסיפקה מקררים אנושיים לעשירים החדשים. אני חושב שעד גיל 27 פתחתי עשרים חברות. אם היה תחום שהיה בו כסף, אני הייתי בו".

הדבר הבא שאתה לומד בעסקים, אחרי לזהות צרכים במחסור, הוא לזהות אנשים עם עודף. אני לא מדבר בהכרח על עודף כסף. אני מדבר על אנשים שיש להם כוח או יכולת שהם לא יודעים איך לנצל

"אפשר לשאול אותך שאלה?" אומר ברונסון בהיסוס קל. למרות הסקרנות, הוא לא רוצה להסתבך עם המעסיק החדש שלו בגובה עשרים אלף רגל.

"בשביל זה אני משלם לך", הוא משיב בחיוך.

"הסיפור עם הרכבת ב-92', מה קרה שם?"

"עזוב אותך משמועות", הוא עונה בלי שהבעתו תסגיר אף פרט מידע על האירוע שבגינו בילה במעצר. "זו הייתה תקופה שלא היה בדיוק ברור אילו מנכסי המדינה עומדים למכירה ומה ייחשב גנבה. אבל הסיפור נסגר, דאגנו להחזיר את הכסף של הדלק והתלונה הוסרה. מי שרוצה להצליח, חייב לעשות בדרך כמה טעויות".

ברונסון מבין את המסר, ומדגיש גם את המשפט האחרון.

אתה יודע שאני כמעט עליתי לישראל בשנות השבעים? אחרי ששני הורי נפטרו, הדוד שלי חשב שזה יהיה רעיון טוב לשלוח אותי לגדול בקיבוץ. אני לא יודע למה זה לא יצא לפועל, אבל משעשע לחשוב לאן החיים שלי היו מתגלגלים

בוריס ואני

"הדבר הבא שאתה לומד בעסקים, אחרי לזהות צרכים במחסור, הוא לזהות אנשים עם עודף. אני לא מדבר בהכרח על עודף כסף. אני מדבר על אנשים שיש להם כוח או יכולת שהם לא יודעים איך לנצל. בוריס היה בדיוק כזה". בוריס הוא כמובן בוריס ברזובסקי, מדען פוליטיקאי ואיש עסקים רוסי. אה, וגם השותף העסקי לשעבר שהפך לאויב מר. "בוריס לא צמח מלמטה כמוני. אבא שלי נהרג בתאונת עבודה כפועל בניין פשוט. אבא שלו היה מהנדס בכיר. הוא היה דוקטור למתמטיקה, ואני, אחרי השירות בצבא האדום, מכרתי ברווזי גומי ברחוב. אתה מבין את ההבדל בינינו?" הוא אומר, מתנצל כי עליו לעצור לרגע את השיחה וצועד לעבר תאי השירותים המהודרים שבפאתי המטוס.

ברונסון מחליט לנצל את ההפוגה כדי לסמן לעצמו עוד כמה הבדלים בין מעסיקו לבין בוריס ברזובסקי. בעוד שבשיאו הונו המוערך של ברזובסקי היה 3 מיליארד דולר, מעסיקו שווה היום כמעט פי שלוש מכך. ברזובסקי היה אחד האנשים הקרובים לנשיא לשעבר ילצין, ואחד השנואים על הנשיא הנוכחי פוטין, מעסיקו דווקא צלח את החלפת השלטון, ונחשב לאחד המקורבים לאדם ששולט ברוסיה בעשור האחרון. ברזובסקי בחר להחזיק ערוצי טלוויזיה בנוסף לעסקי הנפט והמכוניות, מעסיקו העדיף דווקא קבוצות כדורגל. אבל ההבדל המרכזי בין השניים הוא עובדה בסיסית הרבה יותר: המעסיק שלו חי כעת, בזמן שברזובסקי שוכב מתחת לאדמה לאחר שנמצא תלוי בביתו ב-2013.

בוריס ברזובסקי ורומן אברמוביץ בבניין הפרלמנט הרוסי, הדומה בשנת 2000 (צילום: AP Photo/Ivan Sekretarev, File).

"אז איפה היינו?", הוא אומר בחצי הדרך עוד לפני שהתיישב חזרה בכורסה. "אה, בוריס…", הוא נאנח ומסתכל אל תוך הכוס שבידו. "זה עושה אותי עצוב לחשוב עליו. יש אנשים שפשוט לא יודעים לנצל הזדמנויות. במקום לנהל פוליטיקה שמצמיחה עסקים, הוא ניהל פוליטיקה שמצמיחה אויבים. כמו המשפט שהוא ניהל נגדי על המכירה של סיבנפט, שגם בו הוא הפסיד. כמו בכדורגל וכמו בפוליטיקה ככה גם בעסקים – להרוויח אפשר רק כשאתה בצד המנצח. לבוריס היה כישרון לערוק תמיד מהצד המנצח לצד המפסיד".

הלוחש לנשיאים

"אתה רוצה לדבר על פוטין?" שואל ברונסון, בתקווה שהמיליארדר כבר מרגיש בנוח מספיק.

"אתה יודע שאני המלצתי לילצין לבחור את פוטין ליורש?", הוא שואל בגאווה, "אני גם המלצתי לפוטין על מדבדב. זה בדיוק העניין שאני מסביר לך. לדעת לבחור את הצד המנצח רגע לפני שהוא מגיע לפסגה. להיות שם כדי לתת לו את הדחיפה האחרונה. אנשים זוכרים את מי שדחף אותם בצעד האחרון לכיבוש ההר. את מי שעזר להם במעלה הדרך הארוכה, הם שוכחים."

מזכרות מרוסיה המנציחות את פניהם של רה"מ ולדימיר פוטין לצד השליט יוזף סטאלין על גבי מטריושקות (צילום: סוכנות AP).

מאיפה הוא מביא את כל משפטי החוכמה הדביליים האלו, אומר ברונסון לעצמו, ותוהה אם בין כל החברות שהחזיק בן שיחו הייתה גם אחת שייצרה עוגיות מזל סיניות.

ברונסון מרגיש שהוא חייב לקחת סיכון כדי להוציא מהבוס שלו משהו שיהיה שווה לפרסם. "לפי מה שאתה מתאר, הסיפור על האוליגרכים שניצלו את התפרקות המדינה ועשו את הכסף שלהם מהקשרים בצמרת השלטון אינו אגדה", הוא שואל את הבוס.

"מה אתה חושב, שבאמריקה זה לא ככה?", הוא עונה מיד, "לטראמפ, לאובמה ולבוש לא היו עסקים שבעזרתם ולמענם הם הגיעו לבית הלבן? הם לא נשענו על בעלי הון? בכל העולם זה ככה. אנחנו פשוט ויתרנו על המסך של האידאולוגיה או של הדת, שבאמריקה מכסים בו את העובדה שפוליטיקאים וכסף הולכים ביחד כמו שהשיכור והבקבוק הולכים ביחד. אצלנו השארנו את הדת לכמרים, שהם יעשו ממנה כסף".

"אגב דת וכסף, אתה תורם לחב"ד, לא?", אומר ברונסון.

"מבחינתי הסיפור של חב"ד הוא בשביל הנשמה. תמיד הרגשתי קשר ליהדות שלי, ותמיד הייתי גאה בה. אל תשכח שאני ראש חבר הנאמנים של איגוד הקהילות היהודיות."

בתמונה (מימין לשמאל): מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי, רוברט זינגר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי רונאלד לאודר ובעלי מועדון הכדורגל צ'לסי, רומן אברמוביץ' (צילום: שחר עזרן)

פה זה ארץ ישראל

באותו הרגע יוצאת הדיילת הפרטית מתא הטייס, ומסמנת לבעל המטוס כי הם מתקרבים לחופי תל אביב. ברונסון מבין שהזמן שלו אוזל, ואם הוא רוצה להצליח לכתוב ספר שאנשים ירצו לקרוא, הוא חייב להצליח לדובב את הבוס שלו. הוא חייב יותר סיפורים עם בשר ופחות פניני חוכמה.

"למה בחרת דווקא בישראל?", שואל ברונסון, מקווה שהשאלה תעודד אותו לדבר על הצרות שעושות לו הרשויות בבריטניה וסירובן לחדש לו את הוויזה.

הוא משתתק ומביט מהחלון על הבתים הקטנים שנסוגים למטה, מתלבט אם הוא סומך מספיק על הבחור הצעיר כדי לפתוח בפניו את ליבו. ברונסון כבר מתחיל לחשוש מהשתיקה המתארכת. אולי לחצתי יותר מדי, הוא חושב לעצמו.

אחרי כמה דקות הוא מביט לברונסון בעיניים, משפיל מבט ומדבר בגילוי לב. "חוץ מכמה השקעות נחמדות שעשיתי בהיי-טק הישראלי, יש לי גם בית מלון שרכשתי בתל אביב", הוא מספר. יותר ממאה מיליון דולר הוא שילם על המלון. "ואתה יודע שנפרדתי מאשתי השלישית בשנה שעברה. עכשיו, אני כבר לא צעיר. בן 52 עם שבעה ילדים".

ברונסון משחרר חיוך של הזדהות ומשלים את הקו של הבוס. "אתה רוצה מישהי להזדקן איתה. גם אני שמעתי שהנשים הישראליות הן הכי יפות בעולם".

"נשים? זה מה שיש לך בראש?" הוא שולח מבט שמוחק את החיוך של ברונסון. "אני מדבר על פטור מלא ממס על ההשקעות שלי לעשר השנים הקרובות. אם אני לא אנצל אותו עכשיו, אני כבר אהיה זקן מדי." הוא קם ממקומו ואמר בעברית במבטא כבד – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ברונסון רוצה להשיב 'אמן' אבל לא מספיק – הוא כבר יצא מהמטוס ונעלם.