שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, אוֹמיר בּקאלי ועצורים אחרים במחנה האינדוקטרינציה, הרחק במערב סין, אולצו להוקיע את אמונתם באסלאם, להעביר ביקורת על עצמם ועל אהוביהם ולהוקיר את המפלגה הקומוניסטית.

באקלי, אזרח קזחסטן, אולץ לעמוד בפני קיר במשך חמש שעות מדי יום, משום שסירב בעקביות למלא את ההוראות שניתנו לו. שבוע מאוחר יותר נשלח לבידוד, שם מנעו ממנו מזון למשך 24 שעות. אחרי עשרים ימים במחנה המאובטח, רצה כבר להתאבד.

עומיר בקלי, נאסר ונשלח למחנה על ידי שלטונות סין (צילום: AP Photo/Ng Han Guan).

"הלחץ הפסיכולוגי הוא עצום, כשאתה צריך לבקר את עצמך, להוקיע את המחשבות שלך – את הקבוצה האתנית שלך" אמר בקאלי ופרץ בבכי, "אני עדיין חושב על זה כל לילה, עד שהשמש עולה. אני לא יכול לישון. המחשבות מלוות אותי כל הזמן".

מאז האביב האחרון, הרשויות במחוז שינג'יאנג, בו מתגוררת אוכלוסייה מוסלמית גדולה, כלאו מאות אלפי אזרחים – בהם גם בעלי נתינות זרה – במחנות מעצר המוניים. מהלך זה, שבוצע לכל אורכו ורוחבו של המחוז, ששטחו למחצית מזה של הודו, הוביל למה שהנציבות האמריקאית לענייני סין כינתה בחודש שעבר "המעצר ההמוני של אוכלוסיית מיעוטים רחב ההיקף ביותר בעולם כיום".

גורמי ממשל סיניים נמנעו כמעט לחלוטין מלהתייחס למחנות, אך התקשורת הממלכתית במדינה ציטטה מספר גורמים כאלה שטענו כי נדרשים שינויים אידאולוגיים כדי להילחם בבדלנות ובקיצוניות מוסלמית. קבוצות אסלאם רדיקלי מבין האויגורים (עם טורקי ממרכז אסיה, שכ-80% ממנו חי במחוז שינג'יאנג) הרגו מאות בני אדם בשנים האחרונות, וסין רואה באזור איום על השקט במדינה, שמרבית אוכלוסייתה מוגדרים מבחינה אתנית כבני האן.

עדותו של בקאלי, גבר גדל גוף ושקט בן 42, היא ככל הנראה התיאור המפורט ביותר של החיים בתוך המחנות הללו לחינוך מחדש. סיפורו בולט במיוחד לאור העובדה כי הוא אזרח זר, שנתפס בשנה שעברה על ידי כוחות הביטחון בסין ונשלח למעצר של שמונה חודשים, ללא כל הליך משפטי או יכולת לערער על ההחלטה. למרות שחלק מהפרטים שמסר לסוכנות הידיעות איי.פי לא ניתנים לאימות, שני דיפלומטים קזחים אישרו כי הוא הוחזק במשך שבעה חודשים ואז נשלח לחינוך מחדש. עדויות נוספות שגבתה סוכנות הידיעות מעצורים לשעבר אימתו אף הן חלק מדבריו של בקאלי על האופן בו מתנהלים מחנות אלו.

מוסלמים מתפללים בחבל שינג'יאנג המוסלמי במערב סין (צילום: shutterstock).

תוכנית ההסגר היא נושאת את סימני ההיכר של של מערך הביטחון הסיני, שהתחזק משמעותית תחת שלטונו הלאומני והנוקשה של הנשיא שי ג'ינפינג. שורשיה של התוכנית נעוצים, באופן חלקי, באמונה הסינית העתיקה בשינוי דרך חינוך – שכבר נלקחה בעבר לקיצוניות מבעיתה במהלך שלטונו של המנהיג מאו דזה דונג, שנראה כי שי לוקח ממנו השראה לעיתים.

"טיהור תרבותי הוא הניסיון של בייג'ינג למצוא פתרון סופי לבעיית שינג'יאנג", אמר ג'יימס מילוורד, היסטוריון המתמחה בסין באוניברסיטת ג'ורג'טאון האמריקאית.

ריאן תו'ּם, פרופסור באוניברסיטת לויולה בניו אורלינס, אמר שהמערכת הסינית לחינוך מחדש מזכירה את ההפרות החמורות ביותר בהיסטוריה של זכויות אדם. "האנלוגיה הקרובה ביותר היא אולי המהפכה התרבותית של מאו, במובן זה שהמהלך הנוכחי ייצור אפקט פסיכולוגי ארוך טווח" אמר, "זה ייצור טראומה רב-דורית שייתכן שהאנשים שחווים אותה לא יחלימו אף פעם".

משרד החוץ הסיני מסר, בתגובה לשאלות סוכנות הידיעות כי "לא שמע" על המצב. כשנשאל מדוע נעצרו אזרחים זרים, מסר המשרד שהממשלה הסינית שומרת על זכויותיהם של זרים במדינה וככי גם הם צריכים לכבד את החוק.

גורמים רשמיים בשינג'יאנג לא השיבו לבקשת התגובה, אך פיסות מידע מכלי התקשורת המקומית מדגימים את מידת הביטחון של הרשויות בשיטות שלהן למיגור קיצוניות דתית. התובע העליון של סין, ז'אנג ג'ון, קרא החודש לרשויות בשינג'יאנג להרחיב משמעותית את מהלך ה"שינוי דרך חינוך" במסגרת "המאמץ הכולל" להילחם בבדלנות וקיצוניות.

עומיר בקלי, בכניסה למסגד בקזחסטן (צילום: AP Photo/Ng Han Guan).

במאמר שפורסם בכתב עת ממלכתי ביוני 2017, דיווח חוקר מבית הספר של המפלגה הקומוניסטית בשינג'יאנג, כי ראיין 588 עצירים שמרביתם לא ידעו איזו עבירה ביצעו כשנשלחו לחינוך מחדש. אך עד ששוחררו, דיווח החוקר, 98.8% מהם הבינו את טעויות העבר שלהם.

"שינוי דרך חינוך" סיכם המחקר, "הוא תרופת קבע".

"המלחמה העממית בטרור"

ב-23 במרץ 2017, בבוקר קר, נסע בקאלי מביתו בקזחסטן אל הגבול עם סין, החתים את דרכונו הקזחי, ונכנס למדינה השכנה בענייני עבודה. לא היה לו מושג אמיתי לגבי הנסיבות אליהם נקלע.

בקאלי נולד בסין ב-1976 להורים ממוצא קזחי ואויגורי, ב-2006 עבר לקזחסטן שם קיבל אזרחות שלוש שנים מאוחר יותר. הוא לא שהה בסין כשהרשויות הקצינו את "המלחמה העממית בטרור" כשי לעקור מהשורש את מה שהממשלה כינתה קיצוניות ובדלנות דתית בשינג'יאנג, טריטוריה סינית רחבה הגובלת בפקיסטן ובמספר מדינות במרכז אסיה, בהן קזחסטן.

המצב אותו פגש בשינג'יאנג לא היה דומה כלל לזה שהכיר בעבר. מערכת מקיפה של מעקב וריגול רשמה את צעדיהם של כ-12 מיליון מוסלמים במחוז. כניסה לאתר אינטרנט זר, קבלת שיחות טלפון מקרובי משפחה במדינות אחרות, השתתפות קבועה בתפילות ואפילו גידול זקן נחשבות לעבירות שעשויות להוביל למעצר במחנה אינדוקטרינציה פוליטית או בכלא, או בשניהם.

מערכת מחנות המעצר אפופה בסודיות, ללא כל מידע זמין על מספר המחנות או העצורים במסגרתה. מחלקת המדינה האמריקאית מעריכה כי מספר העצורים עומד "לכל הפחות על עשרות אלפים". תחנת טלוויזיה שמפעילים גולים משינג'יאנג בטורקיה דיווחה על מסמכים ממשלתיים מודלפים לפיהם המספר עומד על קרוב ל-900 אלף.

אדריאן צאנץ, חוקר בבית הספר האירופי לתרבות ותיאולוגיה, מעריך שהמספר הוא בין מאות אלפים למעט מעל מיליון בני אדם. צאנץ מעריך גם, על בסיס מכרזים ממשלתיים ומודעות לגיוס עובדים שסקר, כי עלות המחנות מאז 2016 עומדת על מעל 100 מיליון דולרים. לדבריו, גם כיום נבנים מחנות חדשים.

בקאלי לא ידע על כך דבר כשביקר את הוריו ב-25 במרץ. הוא עבר את נקודות הבידוק של המשטרה והציג את תעודת הזהות הסינית שלו, שהונפקה עשור לפני כן. ביום המחרת התייצבו חמישה שוטרים חמושים בבית הוריו ולקחו אותו. הם אמרו כי יש צו מעצר נגדו בקרמאיי, עיר נפט באזור הגבול שבה גר כעשר שנים לפני כן. המשטרה הבהירה לו כי הוא אינו רשאי להתקשר להוריו או לעורך דין משום שהתיק בעניינו "מיוחד".

בקאלי הוחזק מבודד בתא במשך שבוע ואז הוסע 804 קילומטרים למשרד לביטחון הציבור במחוז באיג'יאנטן. שם קשרו אותו ל"כיסא נמר", מתקן עינויים שאליו מוצמדים פרקי כפות הידיים והקרסולים. החוקרים גם קשרו את פרקי כפות הידיים שלו לקיר, והקשירה נעשתה בגובה רב כך שיופעל על כתפיו לחץ כבד אלא אם יעמוד על כריות כפות רגליו היחפות. הם חקרו אותו על עבודתו עם סוכנות נסיעות המציעה לאזרחים סינים לבקש ויזות תייר לקזחסטן, תוכנית שלטענת החוקרים נועדה לעזור למוסלמים סינים לברוח.

"לא ביצעתי שום פשע!", צרח בקאלי.

במשך ימים ארוכים שאלו אותו החוקרים מה הוא יודע על עשרות פעילים בולטים מהמיעוט האתני ועל אנשי עסקים בקזחסטן. מותש וכואב מסר בקאלי את כל הידוע לו על אלו שאת שמותיהם זיהה. אחר כך הכניסה המשטרה את בקאלי לתא בגודל 10 מטרים על 10 מטרים בכלא עם 17 אסירים אחרים. רגליהם נכבלו בשלשלאות לשתי מיטות גדולות. חלקם לבשו מדים כחולים כהים, ואחרים לבשו מדים כתומים, השמורים לאסירים פוליטיים. בקאלי קיבל מדים כתומים.

באמצע חודש יולי שעבר, שלושה חודשים אחרי שנעצר, הגיעו דיפלומטים קזחים לבקר את בקאלי. מידע על המעצר ההמוני של בני המיעוט הקזחי על-ידי סין – ואפילו של אזרחים קזחים – החל להגיע לקזחסטן, מדינה בת 18 מיליון תושבים. גורמים קזחיים רשמיים אומרים כי סין עצרה אשתקד בחבל שינג'יאנג עשרה אזרחים קזחים ומאות סינים ממוצא קזחי אולם הם שוחררו בשלהי אפריל 2017 בעקבות ביקור של סגן שר החוץ הקזחי בסין.

ארבעה חודשים אחרי הביקור הוּצא בקאלי מתאו וקיבל את ניירות השחרור, אך הוא עדיין לא היה חופשי.

"עכשיו אנחנו מבינים את הטעויות שלנו"

מהכלא, הוסע בקאלי למתחם מגודר בפרברים הצפוניים של קרמאיי, אל שלושה בניינים שבהם הוחזקו לדבריו יותר מ-1,000 עצורים שעברו אינדוקטריציה פוליטית. הוא צעד פנימה, חלף על פני עמדה שממנה אפשר להשקיף על המתקן כולו וקיבל חליפת טרנינג. שומרים חמושים פיקחו על המתקן מהקומה השנייה. לדבריו, הוא הוכנס לתא שבו הוחזקו עוד 40 אנשים, בהם מורים, רופאים וסטודנטים. גברים ונשים הופרדו.

בקאלי סיפר שהעצירים נדרשו לקום לפני הזריחה, לשיר את ההמנון הלאומי של סין ולהניף את דגל סין ב-7:30 בבוקר. אחר כך הם התכנסו בכיתות גדולות כדי ללמוד "שירים אדומים" כגון "בלי המפלגה הקומוניסטית – אין סין חדשה" וללמוד סינית ואת ההיסטוריה של סין. נאמר להם שהילידים רועי הכבשים של שינג'יאנג היו נחשלים ושימשו כעבדים לפני שהמפלגה הסינית "שחררה" אותם בשנות ה-50 של המאה שעברה.

לאסירים הוגשו ארוחות שהורכבו ממרק ירקות ומלחמניות באן, והם צֻוו לקרוא בקול: "תודה לך, המפלגה! תודה לך, מולדת! תודה לך, הנשיא שי!".

המשמעת הייתה נוקשה והעונשים היו לעתים חמורים מאוד. בקלי הוחזק כמעט כל היום בחדר נעול עם שמונה עצירים אחרים. הם חלקו מיטות ואסלה עלובה. מצלמות הותקנו בשירותים. רק לעתים נדירות ניתנה האפשרות להתקלח או לרחוץ את הידיים ואת הרגליים. לעצירים הוסבר שרחיצת ידיים ורגליים היא מעשה היטהרות איסלאמי.

בקאלי ועצירים אחרים שהשתחררו מהמחנות אומרים שהחלק הקשה ביותר בחינוך מחדש היה כשאולצו לחזור שוב ושוב על הצהרות שהוצגו להם ולבקר את עצמם. למרות שלא הבינו הרבה ממה שלימדו אותם, ולמרות שהחומר היה כמעט חסר משמעות עבורם, הם אולצו להפנים אותו על-ידי שינונו בשיעורים שנמשכו שעתיים או יותר.

"נתנגד לקיצונות, נתנגד לבדלנות, נתנגד לטרור", הם הוכרחו לקרוא שוב ושוב. כמעט בכל יום קיבלו העצורים הרצאות אורח של נציגים מהמשטרה המקומית, ממערכת המשפט ומשלוחות אחרות של הממשלה. המרצים הזהירו אותם מהסכנה שבבדלנות ובקיצוניות.

בשיעורים בני ארבע שעות הרצו המדריכים על סכנות האסלאם, וערכו להם תרגילים בעזרת שאלונים שעליהם הם נדרשו להשיב במדויק. העונש למי שלא ישיב נכונה: עמידה של שעות ארוכות מול הקיר. "האם אתה מציית לחוקי סין או לחוקי השריעה?" נהגו המדריכים לשאול, "האם אתה מבין מדוע הדת מסוכנת?".

בקאלי סיפר כי בזה אחר זה היו עצירים מתייצבים מול 60 מחבריהם כדי למתוח ביקורת על עצמם ועל עברם הדתי. העצורים נדרשו גם לבקר את עמיתיהם ולספוג בעצמם ביקורת מהם. מי שהצטיינו במיוחד בחזרה על דברי המדריכים, או השתלחו באופן קשה במיוחד בעצירים אחרים, קיבלו נקודות זכות ויכלו לזכות בפרס – העברה לאזור מגורים נוח יותר בבניינים אחרים.

"שמעתי אחד מהם אומר 'אבא שלי לימד אותי את הקוראן הקדוש, ולמדתי אותו כי לא הכרתי משהו טוב יותר'. אחר אמר 'נסעתי החוצה מסין בלי לדעת שבחו"ל אני עלול להיחשף לרעיונות קיצוניים. עכשיו אני יודע'", סיפר בקאלי.

אישה אויגורית סיפרה לסוכנות הידיעות כי בשנת 2016 היא הוחזקה במתקן בעיר הוטאן. היא העידה כי היא ואסירים אחרים אולצו להתנצל שוב ושוב על כך שלבשו בגדים ארוכים בסגנון מוסלמי, התפללו, לימדו את ילדיהם לקרוא בקוראן וביקשו מאימאמים לבחור שמות לילדיהם.

תפילה במסגד בכל יום שאינו יום שישי הוצגה כסימן לקיצוניות. כך גם השתתפות בתפילות יום השישי שנערכות מחוץ לכפרו של המתפלל או החזקת תכנים כמו פסוקי קוראן בטלפון. בעוד המדריכים צופים בהם, העצירים נדרשו להצהיר שוב ושוב: "עשינו מעשים בלתי חוקיים, אבל עכשיו אנחנו מבינים את הטעויות שלנו".

"אין לי עוד מה להפסיד"

אחרי 20 ימים במחנה, בקאלי ניסה להתאבד. כמה ימים אחר כך, בשל עקשנותו וסירובו לדבר מנדרינית, לא הותר לו עוד לצאת לחצר. במקום זה הוא נאלץ לשהות 24 שעות ביממה עם שמונה אנשים אחרים. שבוע אחר כך הוא נשלח בפעם הראשונה לבידוד. הוא ראה בכיר במערכת המשפט המקומית נכנס לבניין ומסייר בו לצורכי ביקורת וצרח ככל יכולתו. הוא חשב לעצמו שאפילו המתקן הקודם שבו היה כלוא, למרות ההתעללות שספג בו, יהיה טוב יותר. "תחזירו אותי ותהרגו אותי או שתשלחו אותי בחזרה לכלא!", צרח. "אני לא יכול להישאר פה עוד!".

בקאלי נשלח שוב לבידוד. הוא נמשך 24 שעות והסתיים בשעת אחר הצהריים ב-24 בנובמבר. זה היה הרגע שבו בקלי שוחרר – לפתע פתאום, ממש כפי שנעצר שמונה חודשים לפני כן. אחד השוטרים הופיע לפתע ושחרר אותו. "היית עקשן מדי, אבל מה שהמחלקה עשתה היה לא הוגן", אמר לו השוטר כשהסיע אותו לבית אחותו בקרמאיי.

בקאלי היה שוב אדם חופשי.

בבוקר של יום המחרת, שבת, פתחה המשטרה את משרד ההגירה שלה עבור בקאלי כדי שיאסוף את אשרת השהייה הסינית שהונפקה לו במיוחד, ל-14 ימים. תוקפה של האשרה שאיתה נכנס לסין פג. בקלי עזב את סין ב-4 בדצמבר.

בקשת פיצויים מממשלת סין לא עולה כלל על דעתו, אבל בקאלי שומר בביתו תיקיית ניילון ובה ראיות העשויות להתברר כמועילות ביום מן הימים: הדרכון שלו עם החתימות ואשרות הכניסה, רישומי הנסיעות שלו ומסמך בכתב יד של משטרת סין עם ציון התאריך וחתימות בדיו אדומה.

המסמך הזה הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לו להכרה רשמית בכך שנגרם לו סבל במשך שמונה חודשים. במסמך נכתב כי הוא הוחזק במעצר בחשד שסיכן את הביטחון הלאומי. לפי המשפט האחרון במסמך הוא שוחרר ללא אישומים נגדו.

בקלי לא רצה לפרסם את עדותו, הוא חשש שאחותו ואמו, המתגוררות עדיין בסין, ייעצרו ויישלחו לחינוך מחדש. אבל ב-10 במרץ השנה עצרה משטרת סין את אחותו, עדילה בקאלי. שבוע אחר כך, ב-19 במרץ, לקחה המשטרה גם את אמו, אמינה סדיק. ב-24 באפריל נעצר אביו, איברהים.

כעת, החליט שהוא רוצה לספר את סיפורו, יהיו ההשלכות אשר יהיו. "הדברים כבר הידרדרו עד לכאן" הסביר, "אין לי עוד מה להפסיד".