עוגיפלצת מרחוב סומסום משוגע על עוגיות. השאלה היא האם האהבה שלו למתוקים כבר הפכה לאובססיה של ממש, האם עוגיפלצת מכור לאוכל?

עוגי מבלה כל יום, כל היום, בחיפוש אחר עוגיות. אין רגע שהוא לא חושב על אוכל ומה הוא יכול לשים בפה. כשהוא לא מוצא את המאכל האהוב עליו, הוא מוכן להסתפק במה שיש, אפילו דברים שאינם לכאורה ברי מאכל, כמו אבנים.

בשנים האחרונות עוגיפלצת התחיל להיות יותר מודע להרגלי אכילה בריאים ובנוסף אוכל גם ירקות ופירות אבל בסוף הוא תמיד חייב משהו מתוק, כמו עוגיה. עוגי אוכל עוגיות ואת כל מה שבא ליד בבולמוס, מהר, תוך כמה שניות ועד שלא נשאר. העור שלו הפך לגוון חולני כחול, העיניים שלו בולטות, והדיבור משובש. עוגיפלצת לא בדיוק מודע לחומרת המצב וכמו הרבה מכורים מתכחש למצבו. ככה הוא וזהו. האבחנה ברורה –  עוגיפלצת מכור קשה בשלב מתקדם.

צחוקים בצד, ההתמכרות לאוכל היא דבר אמיתי, בעיה רצינית, ששכיחותה הולכת ועולה בעקבות מאכלים מתועשים עתירי סוכר שמן ומלח. במחקר של ד"ר אשלי גירהרדט מאוניברסיטת מישיגן בארה"ב, כ 50%  מהנשים שהשתתפו, אשר סובלות מהשמנת יתר קיצונית (אובסיטי) הראו סימנים של התמכרות לאוכל.

ד"ר ורה טרמן, רופאה מומחית בטיפול בהתמכרויות מקנדה שכתבה את הספר              (Food Junkies: The Truth About Food Addiction” (2014"                         סבורה שהשכיחות של התמכרות לאוכל מגיעה לשיעור של כ 30% באוכלוסיות מערביות. בספר שלה היא מתארת את ההתמכרות לאוכל כמצב שאדם אינו יכול לאכול מאכלים מעובדים מאד מבלי לפתח כמיהות חזקות ומחשבות אובססיביות עליהם. היא טוענת שאפשר להתמכר למאכלים ספציפיים ואף לאכילת כמויות גדולות.

קיי שפארד, אחת החלוצות של התחום, כתבה בשנת 1993 את אחד הספרים הראשונים בנושא בשם  "Food Addiction – The Body Knows  ".                  בספרה, שפארד מתארת את התופעה של ההתמכרות לאוכל כחוסר איזון מטבולי וביוכימי של הגוף והמוח שמייצר כמיהות למאכלים פחמימתיים מעובדים. המכור לאוכל אובססיבי לגבי אוכל, עסוק במחשבות טורדניות על משקל ודימוי גוף ומאבד שליטה בכמויות שהוא אוכל. היא גם מתארת שאיבוד שליטה זה הולך ומחמיר עם הזמן.

במקרים רבים המכורים לאוכל מגיעים לשלב שהם מתייאשים מלשלוט באכילה שלהם בכלל, מה שמוביל לעליה במשקל ולהשמנת יתר קיצונית.

המכורים לאוכל מרגישים המון בושה אשר לפעמים מונעת מהם לבקש עזרה. הם מתביישים מחוסר היכולת לאכול במידה, שאין להם "כח רצון" ולכן רבים מהם אוכלים בצורה סבירה לפני אחרים ואז זוללים כשהם לבד בחדרי חדרים, בסתר. בולמוסים אלו מלווים בהלקאה עצמית ורגשי אשמה נוראיים

לא פעם אחרי בולמוס כזה המכור לאוכל יחליט שהוא "לוקח את עצמו בידיים" ומתחיל דיאטה. אולם, הכמיהה הפיזית והאובססיה המחשבתית תמיד גוררות אחריהן עוד סבב של אכילה כפייתית שמביא לעוד יותר בושה, רגשי אשמה, ייאוש, תחושת בדידות, וחוזר חלילה.

צריך להתייחס להתמכרות לאוכל ברצינות. היא בעיה כרונית, שמחמירה עם הזמן ובסופו של דבר, ללא טיפול, יכולה להוביל למוות בטרם עת. הסיבות למוות מוקדם הן בדרך כלל מחלות הקשורות להשמנת יתר קיצונית כגון נכות משמעותית, סכרת, אירוע מוחי, מחלות לב, ובריאות נפשית שנפגעת כתוצאה מהסבל. אני מכירה באופן אישי כמה שסבלו כך.

כן! יש מה לעשות. היום קיים בישראל טיפול מקצועי וגם קבוצות תמיכה. לא חייבים להגיע למצב שתיארתי מעלה ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. מי שמתעניין מוזמן להיכנס לאתר שלי או לאתר של אכלני יתר אנונימיים ישראל.