בואו נדבר על מדיניות עמימות הטקסטיל הישראלית. לא לא מדובר במפעל הטקסטיל המומצא בדימונה, אלא דווקא במפעלי הטקסטיל שהיו ברחבי הנגב או ליתר דיוק, מה קרה מה שתעשיית הטקסטיל עזבה את הנגב נדדה למזרח.

החל משנות התשעים עם עלייתה של האופנה המהירה, כן כן כמו מזון מהיר רק בבגדים, החלו מותגי האופנה העולמיים, והישראליים להעביר את הייצור שלהם למדינות בדרום מזרח אסיה, כמו סין, בנגלדש וייאטנם וקמבודיה בחיפוש אחר כוח עבודה זול יותר.

המרחק הזה בין התופרת במפעל לבין הלקוחה בחנות אפשרה למותגי האופנה לפתוח בשיטת ייצור חדשה של ספקים וספקי משנה, יותר טענו המותגים אנחנו לא מייצרים את הבגדים שלנו אלא רק רוכשים אותם מהמפעלים במזרח. מה זה משנה אם למותגים יש שליטה על חומרי הגלם, משכורות העובדות ושעות העבודה שלהן…..

השיטה הזו הגיעה לשיא גרוטסקי באפריל 2013 כאשר קומפלקס של מתפרות בבנגלדש בשם ה'רנה פלאזה' קרס והביא למותם של 1,138 פועלות ופועלים, שרק יום קודם לכן התריעו על הסדקים שנגלו במבנה ואף פונו ממנו, אך נאלצו לשוב למחרת לעבודה כדי להספיק את ההזמנות של מותגים המובילים בשוק. ארגוני עובדים ופעילים חברתיים החלו לחפש ולמצוא בין ההריסות והגופות טיקטים של המותגים שעד כה הכחישו שעבד ו עם המפעלים במבנה והסירו את האחריות מעצם.

בשנים האחרונות החלה מהפכה בתחום השקיפות בתעשיית האופנה, יותר ויותר מותגים גלובלים בניהם אפילו ענקית האופנה H&M והמותג האהוב על כל ישראלי בחו"ל פרימרק חושפים בפנינו הלקוחות את שרשרת הייצור ואת שמות המפעלים עימם הם עובדים, ככה שהם מתגלה חס וחלילה תאונה, פגיעה בעובדים או העסקת ילדים נדע לקשר זאת גם למותג שאנחנו לובשים.

ומה עם המותגים הישראלים? בתחקיר שעשינו ב'דבר ראשון' בדקנו חמישה מחברות האופנה המובילות וביקשנו לדעת מהם מיהם המפעלים המייצרים עבורם את הבגדים. אף אחת מהחברות לא הסכימה לחשוף בפנינו אפילו פרט אחד ממש מדיניות עמימות. אחת החברות אף אמרה לנו שיש בעיה לספק לנו את המידע מכיוון שאפילו להם אין אותו וזה דורש בירוקרטיה ולוגיסטיקה להשיג זאת. כלומר המותג שמתגאה באיכות חומרי הגלם שלו, ובטיב מוצריו טוען בכלל שאפילו לו אין מושג איך ועל ידי מי הם מיוצרים.

גם באתרים של אותם מותגים המתפקדים גם כנקודות מכירה של הבגדים לא מצאנו ולו פרט אחד על שרשרת הייצור של אותם מותגים. זוכרים את מפעל הטקסטיל בדימונה, אז מסתבר שאפילו לו יש אתר אינטרנט, והפלא ופלא אותו אתר של הקריה למחקר גרעיני מספק לנו יותר מידע על החברה מאשר האתרים של מותגי האופנה הישראלים. באתר של הכור אפשר למצוא את החזון הסביבתי, קוד אתי לעובדים ופירוט על המקום ואפילו אופציה של 'צור קשר' עם מספר טלפון שלא קיימת בכל אתרי המותגים.

אז מי אמר שמדיניות העמימות נגמרה? היא פשוט עברה למפעלי טקסטיל במזרח. טוב לפחות פרס היה גאה.