הירדנים חזרו אתמול (רביעי) לרחובות בהמוניהם, ונראה שהמחאה העממית שם רחוקה מסיום למרות התפטרותו של ראש הממשלה חאני מולקי מתפקידו. "להבנתי, אנשים יצאו לרחובות בגלל המדיניות ולא בגלל הפרסונות בשלטון. ההתפטרות היא עדיין לא ניצחון, כשהתכנית עומדת כמו שהייתה" – כך צייצה אחת מהמפגינות הירדניות המשתתפת במאבק. נראה שתושבי ירדן, בהובלת האיגודים המקצועיים במדינה, מעוניינים בהישגים של ממש בבלימת צעדי הצנע שמובילה הממשלה, או כפי שאמר פעיל במאבק ל'דבר ראשון': "העם הירדני רוצה צדק חברתי, בדיוק כמו הישראלים".

"העם הירדני לא מוכן לסבול את הגזרות האלה" הסביר לנו חאלד אבו יאסים, מורה ירדני שמתגורר בעקבה, ולוקח חלק פעיל במאבק בשבוע האחרון. "אנחנו לא נפסיק רק כי ראש הממשלה התפטר. ההפגנות ימשיכו עד שהממשלה תבטל את העלאות המחירים, ותפסיק את התכנית".

לפני שבוע הודיעה ממשלת ירדן כי תבצע העלאה נוספת של מחירי מוצרי הבסיסי אותם היא מסבסדת, במקביל להעלאה של 5% במס ההכנסה. שלל הצעדים הנ"ל הם חלק מתכנית "תיקון" פיסקלית אותה דורשת קרן המטבע הבינלאומי בתמורה לסיוע כספי לירדן. לפי התכנית, על ירדן להוריד את יחס חוב התוצר שלה מ-95% ל-77% עד לשנת 2021.

מפגינים ירדנים מחוץ למשרד ראש הממשלה בעמאן (צילום: AP Photo/Raad Adayleh).

בראש המאבק עומדים איגודי העובדים הירדניים, ואבו יאסים הוא חבר באיגוד המורים, אחד מהאיגודים הגדולים ביותר בירדן. האיגודים מוחים על צעדי הצנע אותם ממשיכה הממשלה לקדם כחלק מאותה תכנית כלכלית של קרן המטבע. התכנית מכוונת לקיצוץ רחב בהוצאות המדינה, על ידי ביטול חלק מהסבסוד אותו נותנת הממשלה על מוצרי בסיס. ללא סבסוד שכזה חלקים ניכרים מהאוכלוסייה תתקשה להתקיים. באיגודים מודאגים מכך שביטול הסובסידיות ידחפו משפחות רבות מאד בירדן לעוני, ויחריפו את משבר האבטלה במדינה שזינק מ-15% ל-18.5% מאז תחילת יישום התכנית.

95% מאוכלוסיית ירדן לא מגיעה לרמת הכנסה שדורשת תשלום מיסים, אחוזי האבטלה גדלו מ-15% ל-18.5% מאז תחילת התכנית

"הממשלה לא מבינה את העם" אומר אבו יאסים. "היא תמיד מסתכלת על הכסף, על התקציב, על זה שחסר לה תקציב והיא צריכה להשלים. אין בעיה. אבל הם רוצים לקחת את הכסף הזה מהאנשים, והאנשים לא יכולים לשלם את זה. פשוט לא יכולים".

נכון להיום, הממשלה הירדנית משקיעה כ-1.2 מיליארד דולר בשנה בסבסוד מוצרי בסיס כמו מזון, מים, חשמל ודלק. הממשלה הירדנית לא מפרסמת חלק גדול מהנתונים הכלכליים על המשק הירדני, אך מכוני מחקר פרטיים וגופים בינלאומיים מפרסמים מידע חלקי כזה. על פי דו"ח של הבנק העולמי, 95% מאוכלוסיית ירדן לא מגיעה לרמת הכנסה שדורשת תשלום מסים. כך, החלטתה של ממשלת ירדן לצמצם את סבסוד מוצרי הבסיס היא גזרה קשה ביותר, כזו שעשויה להביא להחרפת משבר העוני ולהרחבת שיעור האבטלה.

"המדינה הערבית היקרה ביותר"

"אנחנו עושים הפגנות ושביתות, אבל הן דמוקרטית פי אלף יותר מכל ההפגנות בעולם הערבי. זה התחיל מאיגודי העובדים בגלל החוק החדש שהממשלה ביקשה מהפרלמנט הירדני להעלות את מס ההכנסה. זה פוגע בהכנסה של האנשים הירדנים, שהיא גם ככה נמוכה יחסית למחיר של המוצרים" מספר אבו יאסים.

"ירדן היא המדינה הערבית הכי יקרה מכולן" אומר אבו יאסים. "ההכנסה הממוצעת בירדן לעובד ממשלתי היא 600 דולר, זה מאד קשה. עכשיו להוסיף על זה עוד מס הכנסה ועוד להעלות את מחיר החשמל והדלק, זה בלתי אפשרי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל".

בשנת 2013 העריך הבנק העולמי כי שליש מתושבי ירדן חיים מתחת לקו העוני. כיום, ההערכות מתקרבות למחצית מהאוכלוסייה. "העוני בירדן קשה מאד. קו העוני הוא משהו כמו 1000 דולר. לפני כמה ימים התפרסם שעמאן היא עיר הבירה היקרה ביותר מבין כל מדינות ערב. אז עובד ממשלתי אצלנו אפילו לא מגיע לקו העוני, שלא לדבר על רוב האנשים. המשכורת החודשית בקושי מספיקה להתקיים. ממשכורת אחת אי אפשר להתקיים כמשפחה של הורים ושלושה ילדים. אי אפשר היום בירדן להשכיר דירה, גם אם יאכלו רק פיתה בלי כלום, הם לא יכלו".

את ההפגנות מקיימים ארגוני העובדים בערב, בצאת צום הרמאדן. לקראת היום השביעי למחאה נערכו אתמול מספר ארוחות איפטאר (שבירת צום הרמאדן) משותפות באזורים מרכזיים בעמאן, מהם המשיכו ההפגנות. ראשי האיגודים הצהירו כי ימשיכו את המאבק עד שיבוטלו הצעדים, או יוסכם על מתווה משותף לאיגודי העובדים והמדינה לצמצום היקף החוב. "מי שמוביל את ההפגנות לא מעוניין לעשות בלאגן, רק להביא לתיקון הבעיות אצלנו. אנחנו לא מעוניינים בשום דבר שדומה לאביב הערבי, אנחנו אוהבים את המלך ואוהבים את ירדן. מי שמוביל את ההפגנות הם האיגודים המקצועיים, ולא מפלגות שרוצות להרוויח בפוליטיקה" אומר אבו יאסים.

"האנשים שמשתתפים בהפגנות הם אנשים מכובדים, שרוצים לשנות את המציאות. הם לא עושים בלאגן. הם רוצים לשנות. הם קוראים לצדק חברתי, כמו אצלכם". אבו יאסים אופטימי לגבי ההמשך, ומאמין שהמאבק יביא לשינוי בתנאי החיים בירדן. "אני חושב שיצליח בסוף. בטוח. רק לפני יומיים הורידו פה ראש ממשלה. למאבק הציבורי יש כוח, הם חייבים להקשיב לנו".

המשק הירדני

את גל ההפגנות האחרון אפשר להבין על רקע דשדוש הכלכלה הירדנית בשנים האחרונות, המשכורות הנמוכות בה ויוקר המחיה הגבוה. מחירי המוצרים בירדן ממשיכים לעלות, במקביל לקיצוץ במשכורות עובדי המדינה, שהם לרוב עם הכנסה גבוהה מהממוצע. החלטת ממשלת ירדן לקצץ במשכורות עובדי המדינה משפיעה לרעה גם על המשכורות במגזר הפרטי, שיורדות בהתאמה בדרך כלל.

בסקר שערך מכון המחקר "yougov" עלה כי 58% מאזרחי ירדן לא מצליחים להפריש אף חלק ממשכורתם לטובת חיסכון. כך, מעל למחצית מהירדנים נאלצים להשקיע את כל המשכורת אותה הם מקבלים על הוצאות שוטפות.

באופן היסטורי תמכה המדינה באוכלוסיה הענייה שלה דרך רשת ביטחון חברתית רחבה יחסית. עם זאת, מאז שנת 1989 עברה המדינה סדרה של "רפורמות" נאו-ליברליות, שכללו הפרטת נכסים ממשלתיים וקיצוצים תקציביים. קיצוצים אלו התבטאו בצמצום הולך וגובר של תכניות הרווחה כמו סבסוד מוצרי בסיס. הכלכלה הירדנית נמצאת בתהליך צמצום בשנים האחרונות, ושיעור האבטלה עולה באופן מתמיד.

כך, הרפורמות האחרונות הן חלק מרצף של נסיגת המדינה מאחריות לרווחה הכלכלית של אזרחיה. העלאות המחירים היא למעשה החלטה ממשלתית לקצץ בסבסוד שהיא מעניקה למוצרי בסיס. כאשר מחיר המוצרים עולה ללא עליה תואמת בשכר העובדים, משפחות ירדניות רבות מוצאות את עצמן ללא יכולת לענות על צרכים שוטפים.