יש אנשים שמגלים במהלך חייהם שהם נולדו למגדר הלא נכון, יש אנשים שמרגישים שהשם שניתן להם צריך להשתנות, יש כאלה שרוצים להחליף את הדת שלהם. ויש את אורי דרור.

אורי, מוזיקאי קריין ומדבב בן 34 מירושלים, הבין במלוא העוצמה שהוא בעצם שייך למקום אחר.

הכל התחיל כשהוא היה בן 16. כמו כל טינאייג'ר שמחפש את עצמו מוזיקה נתנה לו משמעות וממש כמו בסרטים היה זה אלבום אחד, יחיד ומיוחד, שאורי נחשף אליו וחייו אשכרה השתנו. מופרך ככל שזה יישמע.

"אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את האלבום הכחול, Ágætis byrjun (התחלה טובה) של Sigur Rós (סיגור רוס). תפסתי את הראש ולא הבנתי מה זה הדבר הזה שאני שומע. בחיים לא שמעתי משהו דומה לזה. לא הבנתי את השפה וזה לא שינה כלום. גם את המוזיקה החיזרית הזאת שהאוזניים שלי שומעות אני לא ממש מעכל אבל זה רק הכניס אותי עוד יותר ועוד יותר לתוך האלבום. סיגור רוס זאת מוזיקה שהיא נקודת אפס, שאין שום דבר דומה שנעשה קודם. התחושה שלי היתה שגיליתי עולם חדש ומופלא. עולם של צלילים משוגעים, קולות ייחודיים ורגשות כמוסים. יש משהו מכשף במוזיקה של סיגור רוס והאלבום הזה שלח אותי עמוק-עמוק-עמוק פנימה אל עצמי, הכי עמוק שאני מכיר, ובעומק הזה גיליתי את איסלנד".

לדבר עם אורי דרור על החוויה הזאת שלו היתה חוויה מרתקת בפני עצמה. אפשר היה להרגיש את הניצוץ שלו בעיניים עובר דרך הפלאפון. ההשפעות האדירות שיכולות להיות למוזיקה על בן-אדם, המשיכה הלא הגיונית למקום זר ומרוחק שלכאורה מה לך ולו ואיך שכל הטירוף הזה נכנס לך עמוק לחיים. הכי עמוק שאפשר. לאחרונה אורי התחתן עם בחירת ליבו יעל-בר כהן באיסלנד. שניהם איסלנדופילים מדופלמים שמתחזקים בין היתר כבר שנים דף פייסבוק מעניין בשם הג'יהאד האיסלנדי. דף שמטרתו היא הפצת המוזיקה והתרבות האיסלנדית לכל סקרן. הם מתקלטים מוזיקה איסלנדית, הוא עורך ומגיש תוכנית רדיו ואף יצר, יחד עם עופר פרל, אלבום מחווה מרגש ומושקע לסיגור רוס כחלק ממאמצו להביאם להופעה בארץ. אורי ביקר באי הצפוני כבר 7 פעמים.

אז מה בדיוק העניין שלך עם איסלנד?

"קשה מאוד להסביר את העניין הזה. מדובר בתחושות מאוד אישיות שהן מעבר למילים.
אני יכול להגיד שבגיל 16 בעקבות המוזיקה של סיגור רוס התחלתי להתעניין מאוד במקום הזה. היה לי ברור שמוזיקה כזאת מיוחדת יכולה להיווצר רק במקום מאוד מיוחד. הייתי אשכרה יושב מול אטלס, משנן את השמות שרשומים שם. הייתי מלקט כל פיסת מידע על איסלנד. לא משנה מאיזה היבט, הכל סיקרן אותי. עד היום זה כך.
בפעם הראשונה שהגעתי לשם, רגע לפני הגיוס, הרגשתי כמו היהודים מהגולה שעלו לארץ הקודש כשהם נישאים על כנפי נשרים. כמעט הרגשתי צורך לכרוע ברך ולנשק את האדמה. הרגשתי באיסלנד – וזאת הפעם הראשונה שכף רגלי דרכה שם ואני לא מכיר אף בן-אדם ולא מבין את השפה – אבל פשוט הרגשתי בבית, או יותר נכון כאילו חזרתי הביתה. אין לזה הסבר ראציונלי. אולי זה עניין של גלגול נשמות ופעם הייתי איסלנדי. זה נשמע מטורף אני יודע אבל זו התחושה כבר המון שנים. המקום הזה השלים איזה חתיכה בפאזל שלי. תחושת שייכות מאוד גדולה."

וסיגור רוס היו הטריגר לכל הדבר המטורף הזה שקרה לך?

"כן. כנראה שהשילוב בין הנער הירושלמי שהייתי שבא מבית דתי ושאל את עצמו שאלות על העולם והזהות שלו לבין מוזיקה כל-כך חוויתית ועוצמתית, מיסתורית ואוונגרדית עשה איזה מהלך גדול על הנפש שלי, ודרך המוזיקה שלהם, גיליתי את איסלנד ובעצם מאוחר יותר הבנתי שגם גיליתי את עצמי".

העוצמות שיש באורי כלפי איסלנד הן בלתי נתפסות והן שולחות אותו רחוק מאוד.
אני לא בליגה שלו אבל גם לי – וכל מי שמכיר אותי יודע – יש סיפור אהבה עם ארץ הקרח והאש מאז ביקרתי בה לפני כמה שנים ונשבתי בקסם של המקום המיוחד.

במשך שנים ארוכות איסלנד היתה נקודה שכוחת אל קפואה איפשהו במפה בין בריטניה הגדולה לגרינלנד הענקית. אנשים נורמטיבים לא שמעו עליה כלום (אולי חוץ מהידיעה שביורק היא איסלנדית), היא בטח לא היוותה יעד פופולארי לתיירים. בשנים האחרונות חל מפנה בעניין הזה ולאט לאט איסלנד הפכה להיות מעצמה תיירותית. מ-300,000 תיירים שהגיעו לאיסלנד ב-2003 למעל שני מיליון תיירים ב-2017 והמגמה נמשכת. מכל מדינות העולם, מדובר בקפיצת התיירות הגדולה ביותר ב-15 השנים האחרונות. סוכן הנסיעות, אורי עמירם, שאיסלנד קרובה מאוד לליבו הסביר לי:
"הסיבות לשינוי הן רבות. ענן האפר הוולקני ב2010 שם את איסלנד בכותרות ויצר עניין וכך גם ההישגים ביורו 2016 והעלייה למונדיאל שבאה בהמשך ( – ואני יכול להוסיף לתשומת הלב העולמית את הקריסה הכלכלית של 2008 וההתאוששות המהפכנית שבאה בעקבותיה ואת צילומי משחקי הכס שהתקיימו שם והביאו לעוד גל ענק של פרסום. ג.פ.). כמו כן איסלנד זוכה ובצדק במקומות הראשונים כמעט בכל משאלי התיירות הבינלאומיים ובדירוגי המגזינים השונים וזה מחלחל לתודעה. חברות התעופה האיסלנדיות, בעיקר wow air, פותחות יותר ויותר קווים לאיסלנד. וזה רק על קצה המזלג. גם כאן בישראל השינוי שחל ביחס לאיסלנד הוא חריג. מ-84 מבקרים ישראלים באיסלנד ב-1984 (כשחצי מהם היו מנבחרת הכדוריד) ל-9,000 תיירים ישראלים ב-2016 והצפי הוא שב-2018 נגיע ל-15,000. מכל התיירים בעולם הישראלים הם התיירים שמגיעים לאיסלנד להכי הרבה לילות, בממוצע. אני עשיתי את ירח הדבש שלי באיסלנד בשנות השמונים ואנשים הסתכלו עליי כאילו אני משוגע. אף אחד בארץ לא שמע אז על המקום הזה, ואף אחד שם לא פגש מעולם מישהו מהארץ. בביקור החמישי שלי שם, בשנות ה-90, הם פירסמו כתבה עליי בעיתון הכי גדול. הנוכחות של תייר ישראלי נתפסה אז כסנסציה. היום, כולם מדברים ויודעים על איסלנד."

"זה קצת כמו שהאהובה שלך, שעד עכשיו רק אתה ידעת כמה היא מהממת, הופכת פתאום לאיזה סלב עולמי וכולם גילו את הסוד.." אמר לי אורי דרור בנוגע להפיכתה של איסלנד האקזוטית לטרנד פופולארי. "אבל אני מניח שזה היה בלתי נמנע. מקום כל כך יפה ומיוחד לא יכל להישאר ליודעי ח"ן בלבד. גם יש בזה משהו טוב, סופסוף אנשים מבינים על מה דיברתי כל השנים.."

ביום שבת הבא, 16:00, שעון ישראל, איסלנד תקבל עוד מנת תשומת לב גדושה מהעולם כשהיא תעלה למשחקה הראשון וההיסטורי במונדיאל. היריבה: ארגנטינה. לאחר שהנבחרת של מסי תקעה לנו ברז אני מקווה שברור לכולם בעד מי אנחנו צריכים להיות.
בכל מקרה, עצם ההעפלה של איסלנד למונדיאל היא הישג אדיר. מדובר במדינה הקטנה ביותר אי פעם (330,000 תושבים סך הכל – כמו חולון ובת ים) ששולחת את נבחרת הכדורגל שלה לאירוע הספורט החשוב הגדול והחשוב ביותר. בקיץ לפני שנתיים, יורו 2016, זכינו לראות את נבחרת איסלנד הקטנה עושה סנסציה עם נצחון הרואי בשמינית הגמר מול האנגלים הטוענים לכתר. המסע המרשים עד לרבע הגמר של היורו הכניסה אומה שלמה – ויחד איתם המון אוהדים מרחבי העולם, כולל כמובן כותב שורות אלו – לאופוריה ושמחת אין קץ. יש שני דברים שזכורים במיוחד מהטורניר ההוא הקשורים בנבחרת איסלנד: 1) הקריין המשתנק (ששם את מאיר איינשטיין בכיס הקטן) מרוב התרגשות כשהכחולים ניצחו 1:2 את אוסטריה משער סופר דרמטי בדקה ה-90 ועלו לשמינית הגמר. 2) מחיאות הכפיים הויקינגיות המטורפות של הקהל יחד עם השחקנים (שאגב, מצאו את דרכן להיכנס למשחק פיפא 2018).

כידוע, הקונספט של הטור הזה הוא לבחור שיר אחד ואותו לשלוח לציבור הקוראים הקדוש עם המלצה להאזנה. עם סיגור רוס זה קצת קשה. הדבר המומלץ ביותר לגביהם הוא להצליח למצוא קצת זמן ולשמוע אלבום שלם שלהם. ואם אפשר לעצום עיניים. או לצאת לדרך לאיזה נסיעה ארוכה. (אבל לא לנהוג בעיניים עצומות, זה פחות מומלץ).

אם בכל זאת אני צריך לבחור שיר אחד מכל הרפרטואר המוזר והעשיר שלהם (לא הזכרתי ששירים רבים שלהם הם בהופלנדית – שפה שלא קיימת בכלל!) אני חושב שאבחר בשיר שצירפתי לאוסף חדר הלידה שאליו יצאנו לפני שנה ושבוע. בחרתי שירים שיתאימו לזמן המטורף הזה של הבאת חיים לעולם.
הופיפוטלה הוא שיר סיגור רוס טיפוסי. נבנה לאט לאט, מגיע לשיא והתפוצצות, מפוצץ ברבדים שיוצרים שיר שהוא שמיכה עבה להתעטף בה בחורף האיסלנדי אבל גם לשטוף איתו את הבית בקיץ הישראלי, כמו שעשיתי השבוע.

אז תהנו ותתקרו קצת מהופיפוטלה (שזה באיסלנדית קופץ בשלוליות) ותסתכלו על הקליפ, הוא ממש מצחיק!

שבת שלום!

אם הגעתם עד כאן מגיע לכם המלצה לשיר נוסף של סיגור רוס מפי אורי דרור:

"השיר Svo Hljótt (״כל כך שקט״) הוא לא אחד השירים הכי ידועים של סיגור רוס, אבל ממצה בתוכו את כל הדרמה, המתיקות, הסכנה, המיסתורין והסערה שהלהקה הזו יודעת לחולל. מומלץ להיות סבלניים ולהאזין לו עד סופו, כי החורבן החגיגי שמגיע בשליש האחרון של השיר הוא הקתרזיס האולטימטיבי."

ולמטיבי לכת –

את המשחקים של איסלנד במונדיאל אפשר יהיה לראות בחברותא ובכיף בפאב תל-אביבי. הפרטים כאן. אני הייתי שם במשחקים ביורו 2016 ואני ממליץ בחום. העובדה שהמשחק הראשון נופל על ערב יום העצמאות האיסלנדי הוביל להחלטה להרים את הכפפה עד הסוף ולארגן בנוסף להקרנת המשחק גם מסיבה איסלנדית לתפארת. יהיה אש (וקרח).

* אני רוצה להודות לאורי עמירם ולאורי דרור על השיחות המעניינות, העזרה בכתיבת הטור והתחושה הטובה שנתתם לי כי יש לי עוד לאן להידרדר :) Takk !