זוג נשים זכו בעתירה שהגישו לקבלת צו הורות במהלך ההריון. המשמעות היא שברגע שייוולד התינוק הן יוכלו להירשם כהורות. המצב כיום הוא שרק לאחר הלידה בת הזוג מבקשת צו הורות. בפסק הדין נקבע כי עניינו של צו הורות, אינו רק בזכות העובר, אלא גם בזכותו של ההורה המיועד, היינו הזכות להורות. "מחובתנו, לאור הנסיבות המתאימות, להשוות מעמדן של המבקשות למעמדם של הורים אחרים הזכאים, עם יציאתם מחדר הלידה, להירשם כהורים לילוד".
בנות זוג, נשואות בטקס אזרחי, אחת מהן בהריון מתרומת זרע, עתרו לבית המשפט כדי לקבל צו הורות – כך שברגע שנולד התינוק, הן יוכלו לשתיהן להירשם כאמהות שלו. מטרת העתירה הייתה שלא יהיה מצב שנולד התינוק אבל אחת מהן לא תוכל להיות רשומה כהורה, וכי זה טובת הילד. ההתנגדות של המדינה הייתה מבוססת על כך שכל עוד הילד לא נולד אין לתת את הצו, ושאם הן אכן עומדות בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה יינתן הצו לאחר הלידה.
בפסק הדין כותבת השופטת הילה גורביץ שינפלד, "בנסיבות המתאימות לכך, מתן צו הורות פסיקתי, טרם הלידה, הוא טובת הילוד. מתן צו טרם הלידה, משקף את המציאות בפועל ומעניק לעובדה כי הילוד נולד אל מערכת משפחתית אחת קיימת, לתא משפחתי שהוקם בהחלטה משותפת של שני הורים – את המשקל הראוי. כך גם בנסיבות המתאימות לכך, מתן צו הורות פסיקתי, בטרם הלידה, עולה בקנה אחד עם טובת הילוד ביצירת רצף של זכויות וחבויות כלפיו. מתן צו טרם הלידה מאיין את הפער שעלול להתקיים למן הלידה ועד ההכרה בהורות ומונע אי-ודאות משפטית באשר למעמדו של הורה שאינו הורה ביולוגי או הורה שטרם נרשמה הורותו. הדבר משרת את טובת הקטין ומונע תהיות באשר למעמד ההורה כלפיו. הן חברתית והן פנים משפחתי".
